בנאומו במרכז בגין-סאדאת שבאוניברסיטת בר-אילן נעלם נתניהו הפוליטיקאי וחזר לבימה נתניהו המדינאי, המנהיג, זה העומד מול עמו ומול העולם ואומר את האמת, שלו, שלנו, כנביא וכמוכיח בשער.
הוא לא ניסה לחקות את נשיא ארה"ב בהפרחת תקוות שווא על הסכם עם האירנים, אלא נשא נאום לעומתי חריף, שאם אובמה היה מאזין לו, הוא היה נע באי-נוחות בכיסאו. נתניהו לא עקף את הבעיה האירנית, אלא אחז אותה בשתי ידיו והציג אותה לכל העולם במערומי האמת הכואבת שלה. נתניהו מעדיף לסכן את האווירה הטובה עם אובמה, כדי לומר לכל עייפי הנפש: היזהרו והישמרו מהתחבולות של האירנים.
נתניהו דיבר במפורש על ההוכחות לקיומה של תוכנית גרעינית צבאית באירן - הסרכזות וכור הפלוטוניום - כדי לסנדל את הנושאים ונותנים עם אירן. נוכח הוכחות כאלה ששמיע בפומבי, לא יכול שום נושא ונותן לדרוש פחות מהדרישות שהעלה נתניהו. כך על כל פנים מקווה ראש הממשלה.
ובעניין הפלשתיני שוב מופיע היהודי הגאה, המציב למתנגדים לעצם קיומו של העם היהודי בארצו דרישה חד-משמעית: אתם חייבים להכיר בישראל כמדינת העם היהודי שיש לו זכות על ארצו. אם לא תכירו בכך, לא יהיה לכם שלום. זוהי דרישה ראויה, חשובה, הגונה ואמיתית.
אלא שהערבים לעולם לא יסכימו לדרישה בשל כמה סיבות:
- המוסלמים מאמינים כי הדת היהודית בטלה מן העולם כשהגיעה הנצרות, ואילו הנצרות בטלה כשהגיע האיסלאם לעולם. וכיוון שהיהדות בטלה, איך יכולים לבוא יהודים ולומר שיש ארץ קדושה ליהדות הבטלה ומבוטלת?
- בעיני הערבים, היהודים אינם לאום, אלא קהילות של בני דת אחת השייכים אתנית למדינות שבהם ישבו היהודים מאות שנים. וכיוון שאינם עם, מדוע הם זקוקים לארץ?
- על-פי הקוראן, ארץ ישראל היא אדמת הקדש איסלאמי, ולכן אין ולא תהיה רשות לאף מוסלמי להכיר במדינה יהודית בארץ ישראל.
- ירושלים היא עין הסערה: על-פי האיסלאם אסור שתהיה ריבונות יהודית בירושלים, כי משמעותה היא שיבתה של היהדות לחיים אחרי שביטל אותה האיסלאם.
כל הסיבות הללו ביחד מונעות הכרה איסלאמית במדינת ישראל כמדינה יהודית. ואם נתניהו ביקש לתקוע את השיחות, ואם אומנם יתעקש על עמדתו, הוא הצליח לדחות לשנים רבות את הרגע שבו תקום מדינה פלשתינית בהסכם עם ישראל.
ללא ספק, היה זה נאום חייו של נתניהו, הממצב אותו כמנהיג וכמדינאי בעל ראיית עולם מתאימה למזרח התיכון, כזו שאויבינו וגם ידידינו באזור מעריכים ומוקירים. מי שמוותר על זכותו נחשב בזוי, ומי שמתעקש על זכותו נחשב מכובד. נתניהו - ואנו איתו - מופיעים היום במזרח התיכון כבעלי כבוד, ככאלה שיש להתחשב בדעתם ובעמדתם.
ברומא דבר כרומאי.
