מותו של הגר"ע יוסף הותיר לא רק "יתמות" אלא בעיקר בלבול רב. החיפוש אחר "גדול דור" חדש לספרדים מעורב בחיפוש "מנהיג רוחני" והכל סביב שס ובנייה - דרך "רבנים ראשיים" לעבר, הריהו רק בלבול תחומים שרק יגרום לסיבוכים נוספים בדרך להמשך תורתי כהלכה, תרתי משמע.
ואתחיל דווקא ב"אילו" גדול. לכל נדמה שמותו של הגר"ע יוסף מחייב אך ורק גדול דור לספרדים אך ורק משורותיה של שס ו"פריפריית" הרבנים שלה, אבל אילו מותו של הגר"ע יוסף היה מתרחש בתרחיש אחר הרי שהכל היה נראה שונה ביחס למי יהיה "גדול הדור" אחריו. עם כל כוחה הגדול של שס ועם כך שבשנים האחרונות כל הרבנים הספרדים למדו לכוף את ראשם לשס (בטוב וגם ברע...) הרי שאם הגר"ע יוסף היה נפטר לעולמו בשעה שרב מסוים צעיר ממנו בשנים היה עדיין חי , הרי שאולי בשס היו מתחבטים בשאלה מי יהיה ה"מנהיג הרוחני" הבא של שס אבל אחר החיפוש ל"גדול הדור הבא" הם היו מוותרים תוך כדי הרמת ידיים. וה"אילו" הזה היה אילו
הרב מרדכי אליהו המנוח היה חי.
ואם נוסיף לכך "אילו" נוסף - שאילו הרב יעקב יוסף ז"ל לא היה נפטר על פני אביו (הגר"ע יוסף), אזי, לאחר מות אביו היה יעקב יוסף מכתיר באופן ודאי את הגרי"מ אליהו ואף אחד משס ומסביבתה לא היה פוצה פה ומצפצף. כל זאת משום שגאונות ורבנות אינם עוברים בירושה בגלל מנגנון מפלגתי או ציבורי זה או אחר. הגר"ע יוסף היה תלמיד חכם גדול לפני היבחרותו ל"רב ראשי" ולימים הנהיג את עולם ההלכה בגלל ידיעותיו וכוחו הרבני ולא רק משום איזה "תפקיד ממלכתי". כנ"ל לגבי הרב מרדכי אליהו ואפילו עם עוד כמה תוספות ובראשן "זכות אבות".
הגרי"מ אליהו היה בנו של המקובל והקנאי הירושלמי סלמן אליהו זצקו"ל ומאלה שהיו חברים ב"ברית הקנאים" ההיסטורית. "זכות האבות" של הרב אליהו משתרעת עד שושלת הגאונים מבבל. הרב אליהו לא היה רק רבם של המתנחלים ושל ה"מזרחי" אלא גם גורמים חרדים רבים היו קשורים אליו, כולל הרב יעקב יוסף - בנו של הגר"ע יוסף, שראה ברב אליהו "אורים ותומים" ממש. למרות התדמית ה"חרדית" יותר של הגר"ע יוסף הרי שהרב מרדכי אליהו - בענייני הלכות, היה מחמיר יותר ולמעשה הוא המשך הפסיקות לספרדים ולבני עדות המזרח על-פי ה"בן איש חי" זצקו"ל מעירק.
מכאן שאילו הגאון אליהו היה מאריך ימים (הוא נפטר ממחלה קשה לפני מספר שנים ובקושי עבר במותו את גיל ה-80. הוא היה צעיר בשנים מהגר"ע יוסף ושימש "רב ראשי ספרדי" מיד לאחריו) הרי שאוטומטית הוא היה הופך לגדול הדור ולפוסק הדור (תפקיד בו שימש מיד לאחר סיום תפקידו כ"רב ראשי" בשנת 1993). ספק אם מישהו מבניו של הגר"ע יוסף, הרב בקשי דורון, הרב שלמה עמר ואפילו הגאון שלום כהן היה מעיז לערער על גדולתו ופסיקותיו של הרב אליהו ולמונעו מלנסוק ל"גדול הדור" של הספרדים לאחר מות הגר"ע יוסף. הספרדים הרבים ששזורים כיום ב"בית היהודי", ב"עוצמה" ואפילו בקרב הספרדים ב"יהדות התורה" נבדלו משס ואימצו את הרב אליהו כעטרת ראשם ופוסקים על פיו.
מותו של הגר"ע יוסף היה מעביר רבבות של בני תורה ויהודים ספרדים מסורתיים אל הרב אליהו, בתור שומעי לקחו התורתיים. מפלגת שס ורבניה היו נותרים אז רק כמונחים פוליטיים גרידא בין בחירות לבחירות.
הרב מרדכי אליהו היה ידוע היה לכל בענוונותו ובצניעותו הגדולה , הוא הזכיר את פשטות גדולי הספרדים מהדור הקודם ומעלתו היה בעיקר בכך שעד יום מותו לא הגבאים , לא העוזרים ואפילו לא בני משפחתו לא היו אלה שקבעו לו את דרכו ואת פסיקותיו או את מי הוא יקבל לשיחה ואת מי הוא ידחה. להבדיל מכך שרבים רואים בבנו - הרב שמואל אליהו מצפת, את יורשו התורתי הרי שלא כך הם הדברים. עוד בימי חייו היה הממונה על הכולל התורתי של הרב אליהו ועל כל המערכת התורתית והפסיקתית שלו , בנו הצעיר הרב יוסף אליהו שמעולם לא התערה בפוליטיקה כלשהי אלא חלש על המערכת התורתית בלבד של אביו, כולל כתבי הקודש והפסקים התורתיים. אפשר להמשיך ולהרעיף על האיש הזה , שאיננו איתנו כבר מספר שנים, מחמאות אין ספור ולספר כיצד גם עם ברי הפלוגתא שלו לא ידע סכסוך, אך הקב"ה סיבב את ה"גלגל" אחרת והרבנים מרדכי אליהו ויעקב יוסף הגיעו לעולם האמת לפני הגר"ע יוסף ולכן שאלת "גדול הדור" הספרדי הבא נותרה בעינה ושס היא הבסיס הראשי להוציא מתוכה את האיש.
אבל גם בימי הגר"ע יוסף עצמו - וכששס כבר הייתה בשטח, נודעו גדולי תורה ספרדים בשיעור קומה כמו הגר"ע יוסף ואשר לא היה חלק ישיר ממערכת המפלגה ששמה שס, ובודאי שלא נשאו מעולם "תפקידים ממלכתיים" כמו הגאונים יהודה צדקא ובמיוחד בן ציון אבא שאול. השניים היו שייכים לדור ספרדי שרוב רבניו לא היה קשור לקשר עם המדינה ואף החרים את הבחירות בדומה ל"עדה החרדית" ולחסידות סאטמר, וכאלה היו גם ה"בבא סאלי" ובנו "בבא מאיר" (אביהם של הרבנים אלעזר, דוד ויקותיאל אבו חצירה), המקובלים יוצאי עדת תימן מרדכי שרעבי וחיים סינואני , הגאון וראש ישיבת "פורת יוסף" עזרא עטייה, המקובלים יעקב וסלמן מוצפי ואחרים.
כבר בשנת 1921 - משהוקמה ה"רבנות הראשית", דעך "זוהרו" של תפקיד ה"ראשון לציון" משום שהתפקיד הוכפף למערכת הפוליטית הציונית ולימים למדינה שבדרך וכך גדולי דור ספרדים רבים סירבו לתפקיד הזה כמו ה"סבא קדישא אלפנדרי", ה"כף החיים", ה"בבא סאלי" ושאר הרבנים שהזכרתי קודם לכן. עד שנת 1921 נבחרו ה"ראשונים לציון" מתוך העדה הספרדית , כמנהיגים דתיים , אך משנה זו ואילך נבחרו ה"ראשונים לציון" מתוך מפתח פוליטי ציוני והראשון שבהם היה הרב יעקב מאיר שלפני בוא הבריטים לארץ ישראל הוא סורב ע"י הספרדים להיות ה"ראשון לציון" וגלה לקהילת סלוניקי שביוון. הרב מאיר הובא לאחר מלחמת העולם השנייה ע"י הבריטים - בהמלצת הפקיד היהודי- בריטי-ציוני ששמו בנטוביץ.
עד למותו - גם כאשר הגר"ע יוסף היה ה"רב הראשי של הספרדים" באופן רשמי, הרי שברחוב התורתי הספרדי ידעו כי גדול הדור הספרדי דאז היה הרב יעקב מוצפי (אף הוא התנגד להשתתף בבחירות לפרלמנט ונחשב קנאי בדורו) שנפטר בשנת 1982. את הלגיטימציה שהגר"ע יוסף יהפוך מ"רב ראשי ספרדי" ל"גדול הדור" ממש נתן דווקא גדול דור אשכנזי כהרב אלעזר מנחם שך , שבשנת 1984 חיבר בין הגר"ע יוסף לבני התורה הספרדים. "מועצת חכמי התורה" שהוקמה לשס הוקמה ע"י הרב שך מנתה בתחילה את הרבנים שלום כהן, שבתאי אטון ובעדני ורק לבסוף הוכנס הרב
עובדיה יוסף, לא מעט כדי שהמוני המסורתיים הספרדים ינהרו למפלגה זו. בתחילה הרב שך היסס משום עניין "רבנותו הרשמית" של הרב עובדיה יוסף ואילו הרב אלישיב התנגד , אך שלושת הרבנים הספרדים (כהן, אטון ובעדני) טענו כי "בלעדיו לא נצליח לאחד בין בני התורה הספרדים שלנו לציבור הספרדי המסורתי שנמצא בתמ"י ובליכוד". הללו הבטיחו לרב שך כי "הרב עובדיה יהיה אחד מתוך ארבעה". הרב שך התרצה והשאר כמובן היסטוריה.
כיום רבים מדברים אולי על "גדול הדור הבא" של הספרדים אבל מתכוונים ל"מנהיג הרוחני" של "מועצת חכמי התורה" של שס. זהו הבדל גדול - בין גאונות בתורה ל"הנהגה רוחנית" של מפלגה פוליטית שמי ששולט כרגע בה הוא
אריה דרעי, שכנראה יקבע בעצמו את ה"מנהיג הרוחני" הבא, ומי יודע איזה פילוג כבר מחכה לשס בפינה בעקבות זאת.
כל מי שיבחר ע"י דרעי ואפילו תישאר שס שלימה, הרי שלתואר "גדול הדור" הוא לא יצליח לטפס. להבדיל מ"מועצות גדולי הדור" של אגו"י ודגה"ת הרי שרבני "חכמי התורה" של שס פחות עצמאיים ותלויים יותר בכמה פוליטיקאים בכירים , ובראשם אריה דרעי. לא לחינם דרעי טווה את הגדלת "מועצת חכמי התורה" וזאת כדי להכניס לשם את אחיו - הרב יהודה דרעי , ה"רב הראשי" של באר שבע. יתכן שלשם יוכנס גם הרב דוד יוסף - נאמן נוסף של אריה דרעי, וכהצגת "פלוריאליזם" יוכנס גם הרב ראובן אלבז, שהוא למעשה היה הרב שבשנת 1984 פרסם ודחף את הגר"ע יוסף שוב לצמרת הרבנות בישראל כאשר היה יד ימינו בבחירות הללו. לרב אלבז אומנם הוצע להצטרף ל"מועצה המורחבת" אך הוא עדיין מתלבט. בנתיים נראה שהרב שלום כהן -ותיק רבני "מועצת חכמי התורה" , הוא ישא בתואר הרשמי של "יו"ר מועצת חכמי התורה" של שס.
גם אם כיום מסתובב בין בניו של הגר"ע יוסף הרעיון שהרב
יצחק יוסף יהיה ה"בן יורש" הרי שזו בעיה חוקתית באם כוונתם לכך שהוא ישמש יו"ר "מועצת חכמי התורה" של שס ובצד זאת ימשיל לכהן כה"ראשון לציון" ה"ממלכתי". כמו שהרב עובדיה יוסף אולץ להתפטר מ"בית הדין הגדול" לאחר שהפך ל"מנהיגה הרוחני" של שס, בשנות ה-80 של המאה ה-20, כך גם יסבירו מבית המשפט לרב יצחק יוסף את החוק, ונראה כי בנתיים הוא יבחר להמשיך ב"רבנותו הראשית" וה"ממלכתית" בלבד.
נכון אומנם שעניין "גדול הדור" וה"מנהיג הרוחני" של שס מסתובב סביב "גלגל" ה"רבנים ראשיים הספרדים" אך בודאי שלא מן ההכרח שזה יהיה כך. מאחר שהרב עובדיה יוסף הותיר חלל שמחלק את ירושתו לשתיים ואף לשלוש כובעים מהודרים, וכי הנעליים בכל תפקיד תהיינה גדולות מדי , הרי שצפויים לנו סיבוכים, סכסוכים ובלבולים לא קטנים בעתיד בכל מה שנוגע למנהיגות התורה והרוחניות של הספרדים ושל שס, ביחד ו/או בנפרד.
