|
לקַיֵּם צַו עֶלְיוֹן לֶךְ לְךָ זֶהוּ צַו שֶׁצִוָּה אֱלֹהִים אֶת אַבְרַם שֶׁסָגַד לְאֱלִילִים אַבְרָהַם מִלָּא אַחַר צַו הָרִבּוֹן עָזַב בֵּית אָבִיו לְקַיֵּם צַו עֶלְיוֹן גַּם אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם צָרִיךְ אָדָם שֶׁיְּמַלֵּא אַחַר צִוּוּיֵי רִבּוֹן עוֹלָם בָּחַר בְּאַב-רַם הָעוֹשֶׂה מַאֲמָרוֹ מִשֶּהָרִבּוֹן צִוָּה מְקַיְמִים דְּבָרוֹ לֹא הָיְתָה אֵיפָה וְאֵיפָה וְחָרִיג עַל הַכֹּל לְקַיֵּם צַו בּאֵין מַמְרִיד אַף כִּי אַב-רַם עָתַר הַצַּו קִיֵּם כְּכֹל נֶאֱמָן עִם קִיּוּם הַצַּו סִיֵּם מוּסַר הַשְׂכֵּל הַכֹּל בָּרוּר מְקִיּוּם צַו אֵין שִׁחְרוּר מדוע נבחר אברהם להיות מקבל הצו מה מצא הקב"ה באברם להתגלות אליו ולשים אותו אב המון גויים . ננסה להקיש מפרשת נח לפרשת אברהם ב"לך לך". בפרשת נח נאמר כשראה אלהים: כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. ַאמר אל עצמו: < ...אחרי הרהורים אלה נאמר: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'. הקב"ה מצא תכונות חיוביות בנח, כשבאותו עת כל האנושית הייתה מושחתת, בעיקר במעשי גזל וחמס ועושק, אז מצא הקב"ה את: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק, תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. והנה על אברהם לא נאמרו דברים דומים וגם לא נאמר דבר מדוע בחר אלהים באברהם, להיות מביא הבשורה של אל אחד . אין אפילו אמירה אחת שתסביר את הבחירה הזאת. לכן אנו חוזרים לסוף פרשת נח, נמצא כי מדובר שם בתרח, אבי אברם (נח יא/ כה-לב) או אבי אברהם, שם מובאה כל השושלת מנחור הראשון שהוליד את תרח אבי- אברהם , נָחוֹר וְהָרָן. הרן מת בחיי אביו באור כשדים ובמקומו נזכר בנו לוט שעתיד למלא תפקיד עם אברהם. הפירוט נמשך בציון לקיחת שָׂרָי ששמה הוא גם יִסְכָּה על-ידי אברהם לאישה . כל הפמליה יצאה מאור כשדים מעבר לנהר והגיעה לְחָרָן: "וישבו שם", לא המשיכו לארץ כנען. כשנולדו אברהם , נחור והרן, היה תח בן שבעים שנה. אך תרח מת בדרכו עם ילדיו לארץ כנען בגיל מאתיים וחמש שנים. לעניינו נשות אַבְרַם וְנָחוֹר היו בנות אחיהם הרן: שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי והייתה עקרה. עדין השאלה בעינה מדוע נבחר אברהם ולא מישהו אחר. בשאלה זו התלבטו מפרשים רבים במשך מאות בשנים, ולמעשה כל תשובה שנתנה מקורה במדרש ולא בפשט. דבר אחד ברור שאברהם היה הבולט מכל האחרים בדורותיו כמו נח בדורותיו, הוא הביא את בשורה האמונה באל אחד אשר הגיע אליה בעצמו יתכן מהתבוננות בפלאי הטבע סביבו ומצא שיש כוח עליון הַמְנָהֵג עולמו זה. וכי האלילים כפסלים המיוצרים בידי אדם הם לא כלום. כאן תסופר המעשייה על אברהם. שהיה עוזר לאביו בחנות למכירת פסלים, אמר תרח לבנו אברהם, אני הולך ומיד אני שב, שמור על הפסלים. משנסתלק האב לקח אברהם פטיש ושבר את כל הפסלים ושם פטיש ביד אחד הפסלים הגדולים שהשאיר ללא פגע. ממשב אביו לחנות וראה את השברים שאל את אברהם בנו הלוא ציותיך לשמור ולא לשבור ענה לו: הפסלים רבו ביניהם בא הפסל הגדול הזה תפס פטיש ושבר את כולם, אמר לו: וכי הפסל הדומם הזה מסוגל לשבור , אמר לו: זה אשר אני שואל האם הוא גם יוצר העולם ומוליכו. מכאן למדים מה גרם לכך שאלהים בחר באברהם שראה בו אב המון גויים. אברהם היה גם החכם מכל עשרת הדורות שקדמו לו. לכן נאמר: "ונברכו בך כל משפחות האדמה".(יב/ב) הירידה מן הארץ מעסיקה אותנו תמיד נושא הירידה מן הארץ, הוא אקטואלי בימינו כמו בימי ראשית התהוותנו כעם. רק נלחצים מעט מיוקר המחיה או מסיבה אחרת, מיד נוטשים את הארץ ויורדים אפילו לארץ שעל אדמה נרדפו , נהרגו , עונו והומתו בני עמנו ובלב שייטב ליורד, יהי לו קוטג' זול יותר , אצל אברהם הדבר קורה כך: וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ) יב/י) הירידה מן הארץ עוד תחזור אצל יצחק אבינו ואצל יעקב אבינו , בבוא העת נחזור לדבר על משמעות הירידה מן הארץ כדי לתור אחר הנוחיות א מחוסר ברירה אחרת. אין ספק שיקידה מן הארץ מהוה עקב אכילס של חידוש הישוב בארץ, מספר האוכלוסין חשוב לאין ערוך לקיומו של עם ישראל בארצו. באברהם כמו אצל יצחק, שרה ורבקה היו בסכנת אחזקתן בשבי אבימלך , והי הצריך לתכנן , איך מונעים סכנת לקיחת אשת אברהם ואשת יצחק. בשני המקרים הגברים חסו בצל נשותיהם, כבאות להצילם. האם הדבר תקין או לא, חכמינו הביאו טעמים מטעמים רבים ושונים להצדיק את המהלך שמתבטא בפסוק שבו אומר אברהם לשרה: וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ: וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ (יב/יא-יג) , האם אברהם אמר דבר שקר באמרו לשרה אמרי נא אחותי את. התשובה היא כי לא דבר שקר כי היא בת אחיו ובת אח היא כאחות. והרי לה יקרה דבר אם תאמר כי לא יפגעו בה אם היא אחות אברהם, אך יפגעו בו אם ידעו כי היא אשתו. כי הרי מאח אפשר גם לבקש ידה של האישה ואילו אשת איש צריך שבעלה ימות כדי שיוכל המבקש לשאתה לאשה. לא ניתן לאמר כי אברהם ידע שפרעה ינגע מלקיחת שרה, אלא שמי שיורד מן הארץ, איננו יכול להתנהג כפי שהתנהג בהיותו בארץ. כאן אפשר לבוא בטענות נגד השלטונות כי מספקים לו כל תאוותיו, אך כשהוא יורד אל ארץ אחרת , הוא נתון לחסדי זרים, ושם קולו לא ישמע. וכשמדובר שילידי הארץ , הדבר גובל באנוכיות. כי לא טעמו טעם הקשיים של ראשוני החלוצים. הדרך למניעת סכסוך ולפתרון הסכסוך הדרך למנוע סכסוך בין אנשים סתם או בין שכנים לא כל שכן בין קרובים או אחים, היא הדברות תחילה, פתח בדברי שלום , כאשר יש סירוב , יש לך גם זכות לנקוט בכוח או וגם בחכמה , ואפילו בהחכמות. זה שעשה אברהם עם לוט בן אחיו, שחסה תמיד בצילו של אברהם. הריב ביניהם איננו ישיר הוא בין רועי אברהם לרועי לוט. אלא שאברהם שתכונותיו הטובות וחכמתו הרבה בראותו את הנולד , הבין כי לוט גורם לריב ולא רועיו כפי שנטען. לכן אברהם בחר לשון ישירה בדברו אל לוט: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ, הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה: (יג/ח,ט) לא בכדי התלמוד בדיון על שנים אוחזים בטלית זה אומר כֻּלָּה שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כֻלָּה שֶׁלִי , מקור סוגיה זו במשנה הראשונה במסכת בבא מציעא, הדנה בשאלה שנים שמצאו מציאה וזה טוען כלה שלו וזה טוען כלה שלו הפתרון, נראה בפרשה בדברי אברהם אל לוט בוא נתחלק יש די שטחים , אם תבחר לקחת צד ימין אקח אני צד שמאל ולהפך. לכן הדרך לפתרון סכסוך קודם כל בהדברות, גם אם הצד השני נראה לך פחות ערך ממך, תן לו את הבחירה, כי אתה די חזק להשביח מה שתקבל, כפי שהשבחת עד כה. אמר הקב"ה כי אברהם היה אדם שמצליח "להתחבר" אל אנשים - ומשפיע עליהם בכח אישיותו. טֹהַר הַמִּדּוֹת - תנאי לקבלת שלטון נצטט את דברי אברהם אל מלך סדום, אחרי שאברהם נצח במלחמה נגד קואליציית המלכים שלקחו את לוט בשבי . כאות תודה והערכה על המבצע שעשה למען מלך סדום בקש זה לתת לו תמורה על מעשיו, אבל איש ירא אלהים כאברהם לא יסכים לכך ולכן: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי את אברם(יד/כב) זה מרנין לדעת שזה הוא המנהיג אשר הלכו אנשיו אחריו. טֹהַר הַמִּדּוֹת קודם לכל , בלי זה דרכיו ישחית בעודו מעמיד פני מלאך. אם נחזור לשאלה מדוע בחר אלהים באברהם יתכן ובאמור כאן ובמה שנאמר על אברהם הם התשובה . על כן ברך ה' את אברהם ואת זרעו אחריו ונתן הבטחתו לו שלוש פעמים. הפרדות בין צאצי ישמעאל לבין צאצאי יצחק נאמר: ושרה עקרה, זה הציק לה מאד, וזה איננו מתיישב עם ההבטחה שהבטיח אלהים לאברהם לתת לו ולזרעו את הארץ הזאת, והנה שרה עקרה ואיננה יולדת . שרה בקשה להבנות מאמתה הגר, שתהא מה שאנחנו אומרים בימינו פונדקאית . ואכן הרתה הגר לאברהם וילדה את ישמעאל, אלא ששרה נתבשרה כי רחמה יפתח ועתידה ללדת בעצמה בן. השתבשו התוכניות כי שרה ילדה את יצחק, וישמעאל החל להציק לו, שרה דרשה מאברהם לגרש את הגר ואת בנה. משום מה אנחנו מיחסים לישמעאל כי אביהם של אנשי המדבר המזוהים כערבים, שנשארו בעבר הנהר ולא עברו אותו, כמו שעש אברהם בדרכו לארץ כנען עבר את הנהר ועל נקרא אברהם העברי ואני בניו העם העברי. כפי שנוכח בהמשך, אברהם אהב את ישמעאל וצר לו היה לגרשו למדבר, אך עשה רצון יסכה הנסיכה שרה, ולא לפני שקבל אישור מאת הקב"ה . כי כך רצה הקב"ה להפריד בין ישמעאל וצאצאיו 12 הנסיכים לבין צאצאי יצחק בני יעקב 12 השבטים. למעשה בקוראן (במקרא) של המוסלמים, ישמעאל הוא שהועלה על המזבח ולא יצחק והגר היא אשתו הראשונה של אברהם ולא שרה. וזה ראשית הסכסוך מאז ועד ימינו וכפי הנראה ימשך עוד דורות רבים, עד בוא המשיח - הוא ה"מהדי" אצל האיסלאם. כַּךְ הִתְחִיל הַסִּפּוּר בְאַב הָמוֹן גּוֹיִים יָצָא מִמּוֹלַדְתּוֹ לָרֶשֶׁת אַרְצוֹת גּוֹיִים זֶה לֹא הָיָה רְצוֹנֶנוּ זֶה רְצוֹן אֱלֹהִים וּמְאָז אָנוּ בְּבִרְכָּתוֹ וְהַבְטַחֲתוֹ שְׁבוּיִים בִּפְרוּ וּרְבּוּ אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל בֵּרַךְ וְהַבְטַחֲתוֹ לְעַם יִשְׂרָאֵל הַשֵׁם לֹא שָׁכַח אַךְ יָדוֹעַ יָדַע שֶׁצָרוֹת יַמְתִּינוּ שָׁם כִּי נָתַן הַבְטָחָה לְאַבְרָהַם בְּלִי קוּשָׁאן אָמַר הַקוּשָאן זֶה יְשִיבָה מַתְמֶדֶת לִבְנוֹת וּלְהִבָּנוֹת בָּהּ וּמִמֶּנָּה אֵין לָרֶדֶת כִּי הָאָרֶץ לָנוּ לֹא רַק בְּגִין הַבְטָחָה תִּהְיֶה לָנוּ אִם נַעֲשֶׂה אוֹתָה אֶרֶץ רְוָחָה וּכְבַר נֶאֱמַר הַצֶּדֶק אֵינֶנּוּ בַּשָׁמַיִם הֶצֶדֶק מָצוּי פֹּה וְשָׁם הוּא בֵּין הַשְׁנַיִם |