על-פי נוהג ותיק בעמנו, מנסים לא פעם לחבר ולקשור אירועים עכשוויים לפרשיות השבוע. בוודאי זה מתאים כשההתרחשות המדוברת היא סביב דמות תורנית כה גדולה וחשובה כמו זו של הרב
עובדיה יוסף זצ"ל. כמו רבים וטובים לפני, גם אני רוצה להתחבר אל האישיות המרכזית של פרשיות השבועות הנוכחיים, הלא הוא אברהם אבינו.
חז"ל כדרכם מרחיבים בפנינו את תמונת האישיות של אבי האומה כפי שהיא מצטיירת מפסוקי התורה. אחת מאמירותיהם עליו היא: "קיים אברהם כל התורה כולה" ובעקבות הקביעה הזאת מופיעה רשימה של עניינים הלכתיים שונים שעליהם שמר אברהם אבינו. וזה אומר לנו שבמקביל לענקיות הרוח של האיש, חז"ל מצאו לנכון לפרט באוזנינו את הצד ההלכתי שלו. אומנם קשה לנו לרדת לסוף דעתם בנידון, שהרי כל מכלול פרטי ההלכה מוכרים לנו משנים הרבה יותר מאוחרות.
כמו שעצם קבלת התורה במעמד הר סיני התרחשה מאות שנים אחרי תקופתו של אברהם. ולמרות קושי ההבנה של האמירה הזאת, ברור שלחז"ל יש כאן אמירה שהגדלות של אברהם באה לידי ביטוי בצדדים ההלכתיים. ההלכה כשמה היא התהלכות. זה אולי השיא של היהדות. בניגוד לנצרות למשל, שניסתה לחקות את אחותה הגדולה ולבעוט אותה הצידה ולדבר גבוהה גבוהה על 'רוחניות' ו'קדושה' אי שם, אצלנו ביהדות זה אחרת לגמרי. הרוח הגדולה והאמונה העמוקה, באים לידי ביטוי ממשי בחיים המעשיים. זו ההלכה, שאיתה אנחנו הולכים. ההליכה מתבצעת על-פני הקרקע. אנחנו לא מרחפים באוויר. ההלכה היא ביטוי חיצוני של כל הרעיון היהודי ששוכן עמוק בפנים. ומכאן נובעת חשיבותה הגדולה. לא מדובר בסתם חוקים שרירותיים ויבשים. זו הדרך שסלל לנו אברהם אבינו שגם הצטווה "קום התהלך בארץ" (אחרי העליה השניה לארץ, ממצרים) וגם מתהלך עם ההלכה.
ומאברהם אבינו לרב עובדיה, רבנו. אחרי כל המילים שנכתבו ונאמרו ממסע ההלוויה ועד היום ומעבר לכל הפרשנויות של הכתבים הפוליטיים, ברור לכולם שענקיותו של האיש שאותו ליוו בירושלים ברגליהם כמיליון איש ועוד המונים בליבותיהם מרחוק, היא קודם כל בהיותו פוסק הלכה גדול (ובהערה צדדית יש לומר את האמת, שרוב העיתונאים שדיברו עליו, לא ממש מצויים בתחום שבו שט הרב עובדיה יוסף כמו דג במים).
דווקא בשל גדלותו ההלכתית וכתפיו הרחבות בתחום, הוא היה מסוגל להשתמש בפסיקות הלכתיות בנושאים סבוכים, במה שמכונה "כח ההיתר". הוא היה אומר שכדי להחמיר לא צריך להיות תלמיד חכם. (כמו בסיפור על אותו כפרי פשוט שגידל אווזים וכשהייתה מתעוררת אצלו שאלה על כשרות הבשר, היה עולה על העגלה ונוסע לעיר הגדולה כדי לקבל פסק הלכה מפי הרבנים שהיו יושבים שם. יום אחד הגיע לביתו אדם שצחק עליו ושכנע אותו שאפשר לחסוך את הנסיעה הקשה. "כתוב בתורה שבשר טריפה משליכים לכלב. אם תהיה לך שאלת על כשרות הבשר תן לכלב, אם הוא יאכל סימן שזה טרף"... כך הסביר לו אותו אדם. לאחר זמן ממושך, הוא שוב הגיע לעיר. לשאלת הרבנים מדוע נעדר עד-כה ומה הביאו אליהם עכשיו, ענה שמצא פתרון פרקטי לשאלות הכשרות אצל כלבו, אלא שהתברר שהכלב שלו מחמיד מיידי. הוא מטריף הכל ולכן אוכל את כל הבשר שהוא נותן לו...).
יכולת ההקלה בפסיקות לא פשוטות של הרב (כגון בהתרת עגונות מלחמת יום כיפור), נבעו כאמור דווקא ממקום של גדלות. על אברהם אבינו כותב הרמב"ם: "היה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען... עד שהתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם" וכדומה. בשונה מאבי האומה, הרב עובדיה יוסף היה עושה את זה באמצעות שידורי לוויין. לשיעורו השבועי היו מתקבצים רבבות. אומנם לא כולם למקום אחד (כמו בהלוויה), אלא בנקודות שידור ברחבי הארץ. מעבר לעוצמת פסיקתו ההלכתית בספריו השונים, גדלותו בהלכה התגלתה גם ביכולת הפדגוגית שלו בלימוד ההלכה להמונים, בשפה קולחת ונעימה. כמו שאברהם אבינו היה אב המון גויים, כך היה הרב עובדיה מורה ההלכה של המוני ישראלים.
ואם הביטוי המון נשמע לכם כמזלזל משהו, אז הינה לפניכם פסקה מתוך ספרו של הרב קוק זצ"ל "אורות התשובה", שהוא זה שנתן לי השראה לדברים הנ"ל: "יראת חטא הטבעית היא הטבע האנושי הבריא ביחס למוסר הכללי, והיא הטבע הישראלי המיוחד ביחס לכל חטא ועוון מצד התורה והמצווה. ואין טבע זה חוזר לישראל כי אם על-ידי תלמוד תורה בהמון, תלמוד תורה לגדל תלמידי חכמים, ותלמוד תורה של קביעות עתים לתורה להמון הרחב. ואי-אפשר שיחזור ישראל לאיתנו לחיות חיים טבעיים כי אם כשישוב לו גם טבעו הרוחני בכל מילואיו, שאחד מהם, והיותר חזק שבהם, הוא זה הטבע של יראת החטא" וכדומה.
גם אם לא ממש הבנו את כל מילותיו של הרב קוק הללו, מה שברור מרוח הדברים, שלימוד תורה להמון הרחב הוא זה שיעזור להחזיר לעם את טבעו הרוחני הבריא ("להחזיר עטרה ליושנה" בלשון הרב עובדיה?...). אפרופו הרב קוק, שימו לב לעובדה אחת מעניינת, מתוך הלו"ז שנוצר בעקבות פטירת הרב עובדיה. סיום 11 חודשי האבל (שאז נוהגים לערוך אזכרה גדולה) יהיה בתאריך ג' אלול תשע"ד. היום הזה הוא גם יום השנה של הרב קוק. אם אכן תערך אזכרתו באותו יום, אזי ירושלים תימלא באותו יום בהסעות לקברו של הרב הראשי האשכנזי הראשון (הרב קוק) בהר הזיתים ולקברו של הרב הראשי לישראל מלפני 30 שנה (הרב יוסף) בסנהדריה. וכך יתחברו שני הגדולים הללו (שהלוויות שניהם היו גדולות במיוחד והקיפו את כל שדרות הציבור) בעיר שחוברה לה יחדיו.
