בוקר טוב ישראל ובוקר טוב לאלה שעפעפי עיניהם משתחררים ונפקחים לרווחה, רק לאחד שהערו אל תוכם כוס קפה של בוקר. עדיף יחד עם קרואסון נימוח ופריך של בוקר. בוקר טוב לכם. תתעוררו.
תתעוררו כבר. לא קראתם שגם בקפה הפרטי שלכם - בקפה המתוקי, המפנק הזה שלכם, הבתולי, הנקי מכל מחויבויות וטרדות יום צפויות ומזומנות, בהמשך - עשו לכם קומבינות?
תפקחו את העיניים. תסתכלו סביב. הישירו מבט של כעס, חודר וזעוף לעיניו של הבריסקה החביב.
לא. לא. בשום פנים ואופן. אל תתנו לבריסקה החביב/ה/ים/ות האלה שמפנקים לכם את העין התורנית העצלה, המשתחררת לה, לאט,
ל-א-ט, ל---א---ט, ל-----א-----ט משנת הליל, ב"לאטה ארט" שלהם, לטשטש לכם את החושים החדים של חיות טרף שיש לכם. אז נכון שזה נורא, נורא (לכל הטוקבקיסטים נא לא לתקן אותי ולשלוח טוקבק שבעברית כותבים מאד ולא נורא!) נחמד לראות ציור של לב, ברבור, טוליפ או רוזטה בספל הקפה שלכם, ליד העיתון וליד הקרואסון, אבל יאללה מה אתם ילדים קטנים שקונים אתכם בשטויות? מה אתם האינדיאנים של יבשת אמריקה שהספרדים הקולוניאליסטים קנו אותם בשרשרות זכוכית צבעוניות ועשו איתם ברטר של זהב תמורות זכוכית צבעונית?
כל אחד ואחת מכם הוא בעל/ת תור ראשון מינימום במדעי הדשא או במדעי השטח, לפחות. כל אחת ואחד מכם היא אסרטיבית, קונה מותגים ומתווכחת על כל גרוש, בבוטיק הנעל, בהתייחס לכל חצי נעל, יודעת להתווכח בקשר למחיר הסמרטוט הצבעוני הזה, שזרקת עליך, שמשום-מה הדביקו לו (שלא בטובתו) את השם המחייב "חולצה". אז למה כשזה מגיע לקפה "שלנו", הפרטי-אישי, אנחנו נמסים מול החיוך הדביק הזה של הבריסקאים האלה, שותים בכיף ונושמים לתוכנו את
ה"ב-ו-ק-ר-ט-ו-ב" הארוך, המתערסל , המתמשך והמפונק הזה, שיוצא לדרכו מהפה שלנו ומסתכלים בעיניים מצועפות בבריסקה (היא/הוא/הן/הם). למה אנחנו לא דופקים חשבון, שום חשבון, למחיר של הקפה, הקרואסון והפינוק הקטן הנוסף שנותנים לנו, יחד עם הקפה,
"בחינם".
ואז. אז בדיוק, במינון מושלם, אנחנו מעיפים בחוזקה את מטבעות הטיפ לתוך קופסת הטיפים, או לתוך כוס הקפה מפורצלן, המעוצבת לה בכזה שיק פריזאי, כדי שכולם ידעו - ובעיקר ישמעו - עד כמה אנחנו לארג'ים. כי עוד טיפ, טיפ טיפה, טיפה'לה נוספת של טיפ, הבריסקה החביב/ה/ות/ים "שלנו", יגיע/תגיע/תגענה/יגיעו בזכות הטיפ הזה שלנו, להודו,לבוליביה או לנפאל. אח אח כמה כיף זה להיות צעיר, בלי שום מחויבויות - חוץ ממחויבות לקפה טוב, מפנק ועשיר. איך כתוב על המגנט הזה שנדבק למקרר, ששכZAח מזמן שהוא מגנט, התחפש לדבק ומסרב לזוז ממקומו: נשים? לא. לא. הנה נזכרנו:
"קפה, שוקולד וגברים - הרבה יותר טובים כשהם עשירים".
אז זהו זה. די. מספיק עם ההתבטלות הזו. פתאום גילינו שהם מלכלכים עלינו בגדול ואיפה? בקפה שלנו. איזה מנוולים. ללכלך בקפה שלנו. הכל נסבל. שידפקו אותנו במחיר הקוטג'. שישחקו במחירים של הגבינה הצהובה, הגבינות והלחם - שאינו אחיד - ואינו מפוקח. הכל נסבל. איך אמרה, אז, מרי כשהיא שמעה שדפקו לפרנקופונים את הלחם. "אם אין לחם שיאכלו עוגות". הכל - הכל נסבל. לכל דבר תחליף. לא נורא. מתרגלים.
אבל ללכלך על הקפה שלנו? טפו. מרוב עצבים הלך לי הטעם של הקפה-בוקר, המתוקי שלי. מנוולים.
מי הרשה להם לגעת בקפה שלי? תקשיבו טוב. מהיום ואילך זה לא ילך לכם. לא תוכלו עוד לדפוק אותנו,
בכל הקשור לקפה שלנו. לא. לא. אל תדאגו. אנחנו לא מאלה שיעמדו בתור בחנויות האלה של "קופיקס", נשתה אספרסו קצר של בוקר ונטוס לעבודה. מה אנחנו איטלקים? עוד מעט יביאו לארץ את השולחנות הגבוהים האלה, שיש בהם משטח תחתון להשעין את הרגל ולשתות קפה קצר, על הדרך. כאלה, שרואים באיטליה בבתי-הקפה - במיוחד באלה שמתמחים ומוכרים רק אספרסו.
לא. לא. אצלנו זה לא ילך. לנו יש תרבות ובעיקר תרבות של שתיית קפה. לא כמו אצל האיטלקים הברבריים האלה. אנחנו שותים את הקפה שלנו, לאט. ל-א-ט, ל---א---ט, ל-----א-----ט, לאאאט כבר אמרנו?
תעזבו אתכם מקפה בעמידה או מקפה בחצי הליכה, אבל אי-אפשר לעבור לסדר היום על כך, שקפה שעולה היום 11 שקלים, יעלה - החל מיום ראשון - רק 8 שקלים. זו ממש- ממש שערורייה! אם להודות על האמת, אף פעם לא זכרתי את מחיר הקפוצ'ינו שלי. קניתי הכל בעסקת חבילה: קפוצ'ינו, קרואסון ועיתון בחינם, על הסובח. אבל עכשיו,
כשאני חושב על כך פעם שנייה, שלישית ואפילו רביעית, אני חייב להגיד לכם, וואלה - הם הגזימו. הגזימו לאללה. אתם יודעים שההפרש בין מחיר של 8 שקלים למחיר של 11 שקלים, הוא 30%? אל תסתכלו עלי ככה. אני, אשכרה, ברוקר עם וותק של עשר שנים במקצוע. אני מאשר עסקות של מיליונים לביצוע ,לאלה שקורעים ת'תחת בחדר העסקות. אתם שואלים איך נפלתי ככה. אני אגיד לכם, גאונים קטנים שלי.
נתתי בהם אמון מוחלט. לא חשבתי שהם ילכלכו, ככה חופשי, חופשי ועוד בקפה - בקפה האישי המתוקי שלי. יותר זה לא ילך להם אתי. יש גבול לכל תעלול
והקפה שלי הוא הקו האדום האחרון. לא. אני לא מתכוון שלא לבוא, מחר בבוקר, כרגיל, לבית-הקפה בשדרה.
בכל זאת יש מחויבות והרגלים של שנים. וכמו שאומר הפתגם של השדרה:
"מי שלא טראח באמצע השבוע, בום בשבת". צריך גם לדאוג לזוגיות, לא? אבל אני אראה להם. אני אשאל, מראש, כמה עולה כל פריט ופריט. מה אני, פריאר?
גילוי נאות: כותב רשימה זו לא היה,
מעולם, בקורס קפה. לא קיבל מימון משום חברה לטוס לאיטליה על חשבונה לקורס ברמנים ובריסקות. יש לו שתי ידיים שמאליות (למרות שהוא נוטה ימינה. בהליכה כמובן!) והוא לא יודע כיצד מציירים רוזטה ב
"לאטה ארט". הוא מעדיף ויסקי סקוטי משובח (עדיף מעושן ומיושן בחבית של רום) מזוקק במים מאזור הספיי ריבר (גם מהאי איילי הולך סבבה) על קפה. אם תתפשו אותו שותה קפה, אז רק "קפה קורטו", בתנאי שיש בסביבה סמבוקה של
"מולינארי".
