תקשורת שיש לה מדינה

בימים אלה כאשר מתנהל המשפט נגד אהוד אולמרט אני נזכר בשיחה שהתנהלה לפני כ-7 שנים ברשת ב' בין ראשת הכנסת דאז דליה איציק ואחת מנחות הרדיו. "האם צודקים הטוענים כי ראש הממשלה (אהוד אולמרט) שבר חזק שמאלה ומוכן ללכת לוויתורים מרחיקי לכת לפלשתינים כדי שהתקשורת לא תרדוף אותו ולא תדרוש להעמידו לדין בגין שחיתות?" - שאלה המנחה. ואיציק שנחשבה לידידה נאמנה של אולמרט דחתה בתוקף את האשמות באומרה: "אני מכירה את אולמרט הוא בשום פנים ואופן לא היה מוותר על האינטרסים של ישראל תמורת סגירת התיקים נגדו". נשאיר בצד את התיקים והאשמות, בית המשפט יגיע לחקר האמת ויגיד את דברו (ואני מאחל לאולמרט זיכוי מלא בכול האשמות). יש כאן סוגיה יותר חשובה, שנוגעת לכל אחד מאתנו. למה אף אחד לא שאל את עצמו: מה קורה פה, למה התקשורת מחליטה את מי להעמיד לדין ואת מי - לא? למה דליה איציק - אישה נבונה ומנוסה - לא צחקה ולא דחתה על הסף האפשרות שהתקשורת בארץ בכלל מסוגלת לרדוף אחרי ראש הממשלה ולגזור את גורלו? לעולם לא אשכח את המחזה שזעזע אותי בזמנו. יולי 2007. ח"כ ראובן רבלין באחד ערוצי הטלוויזיה בקול כמעט בוכה מסביר למה מסיר את מועמדותו לתפקיד נשיא המדינה בסיבוב השני נגד שמעון פרס: העיתונאים איימו לפרסם עליו כתבות שליליות עם גילוים מביכים. בזמנו פתחתי "פנקס" מיוחד במחשב שלי בו אספתי ציטוטים הקשורים בנושא. הנה כמה דוגמאות. ב-12 באוקטובר 2011 רפי מן מבית ספר לתקשורת (אריאל) אמר בערוץ 1, בשעה 17-53: "התקשורת היא שאילצה את נתניהו לשחרר את גלעד שליט". ב-20 בספטמבר 2011 רשת ב', תוכנית "עניין אחר" אצל קרן נויבך העורך הראשי של "דה מרקר" גיא רולניק: "איך מצביעים הח"כים? התקשורת היום בעד אוליגרכים? הם מצביעים בעד חוק לטובתם. התקשורת נגד אוליגרכים? מצביעים נגד החוק". אברהם פורז שהיה חבר הכנסת 18 שנים: "הפוליטיקאים מאוד פוחדים מהתקשורת" (20 ביולי 2011, "הכול דיבורים" עם ירון לונדון). נראה שהקריאה הנואשת של הח"כ דני דנון (הליכוד) "לא צריך לפחד ממאמרים וכתבות ולהצביע..." (רשת ב', 20 ביולי 2011 , 13-10 ) נשארה בגדר קול קוראה... ממש אתמול פעיל מהתנועה הירוקה התלונן באחד הרשתות שהתקשורת לא מרימה קולה נגד איזה מיזם שלטענתו יגרום נזק לסביבה: "הרי אתם יודעים שהממשלה לא תעשה דבר אם אתם לא תלחצו". היו לי בעבר אשליות שלפחות רשות אחת לא כפופה לתקשורת הכול יכולה - אך הנה עוד כמה ציטוטים מה"פנקס" ההוא: עו"ד אמיר ציון (פליליסט בעל שם) קובל על המשפט הלא הוגן לשיטתו: "אני חושב שאת כל העניינים במדינה מנהלת התקשורת (רשת ב', 19 במאי 2011 , השעה 7-22, המנחה - יעקב אחימאיר); הפרשן חנן קריסטל (שיודע דבר או שתיים על המתרחש בארץ), בתגובה להערה של בן שיחו שהשופטים בארץ אינם מושפעים מהתקשורת: "גם הם רוצים קידום. שופט מחוזי רוצה להתמנות לעליון - ומעוניין לקבל שבחים מעיתונים". (רשת ב', "הכול דיבורים", 26 במאי, 2011, השעה 11-20). מנחת התוכנית הכול דיבורים איילה חסון: "היום אתה מגיע לצמרת השלטון דרך התקשורת, אין לך צורך להיות בשטח..." (רשת ב', 2 ביוני, 2011, השעה 10-22). תאמינו לי, ציטוטים כאלה יש לי בשפע. התקשורת מחליטה איזה פרשה תתנפח, ואיזה - תשכחנה כבר למחרת - ולא משנה עד כמה חמורה הפרשה בפועל. התקשורת מחליטה, איזה חוק יעבור בכנסת ואיזה לא, מה תחקור המשטרה, במה תתעסק ביתר שאת מבקר המדינה, איזה החלטה יקבל היועץ המשפטי לממשלה. ניתן לראות בעין בלתי מזוינת אחרי כל פסק הדין של העליון שהתקשורת קובעת, האם פסק הדין הוא הלכה למשה מסיני וכל מי שמעז למתוח ביקורת עליו - חותר תחת אושרי הדמוקרטיה הקדושה, או שופטי העליון הפעם טעו. התקשורת מכתרת אומנים מסוימים ומתעלמת מאחרים, משבחת סרטים מסוג אחד ומגחכת על סרטים מסוג אחר, היא מחליטה, מי יתמנה למנכ"ל, למפכ"ל, לרמטכ"ל, לנגיד וליועץ. מי העביר את השלטון לידיהם של הפרשנים והכתבים? מתי ואיך התקשורת בארץ צברה כוח בלתי מוגבל כזה? איך היא השתלטה על העניינים? ממי קיבלה את המנדט? אולי אנחנו טועים טעות מרה כשבאים בטענות לנבחרי הציבור, לשרים, לראשי הממשלה: במה הם חטאו שיש בארץ בעיות חברתיות, יוקר מחיה, פשיעה גועה, אין עדיין שלום עם שכנינו, איכות הסביבה מתדרדרת, מערכת החינוך פושטת רגל - אם בפועל הכול בידיה של התקשורת? למה אנחנו מפגינים מול בתיהם של השרים, אם מקבלי החלטות בארץ - אנשי התקשורת? למה אנחנו בוחרים חברי הכנסת וראשי הממשלה - אולי יותר נכון ויותר הגיוני לבחור את כוכבי התקשורת, את הפרשנים, הכתבים, העורכים - אם כבר בהם תלויים חיינו? אתם יודעים מה? בגדול לא אכפת לי מי מנהל את העניינים, העיקר שיהיה סדר, יהיה אושר ועושר לכולם. בינתיים אנחנו רואים כישלון מוחלט כמעט בכול המשורים. אם התקשורת תפסה את השלטון - שתפעל לטובת העם, לטובת הארץ - ותישא באחריות על כישלונה.

מי כאן הבוס?

פרשת הפיטורים הצפויים בחברת "טבע" שמתחוללת כנגד עינינו בימים אלה היא הדוגמה המוחשית ביותר ליכולתה של התקשורת לכפות על המדינה את האג'נדה שלה. בפרשה זאת התקשורת החליטה להתגייס למאבק נגד הפיטורים - ומפעילה את כל כובד משקלה, מפגינה את הנשק המתוחכם שלה, חושפת את מיטב שיטותיה. הצעד הראשון בטיפול - פמפום מסיבי של הנושא. בבוקר כותרות שמנות בכול העיתונים. מחדורות חדשות בכול ערוצי הרדיו והטלוויזיה מתחילות בנושא, מזמינים מומחים שמסבירים שפיטורי מאות עובדי "טבע" - זה אסון, פוליטיקאים מסוג מסוים צועקים "אפוקליפסה". לכאורה הכול נכון. מי רוצה שמאות שכירים יאבדו מקום עבודתם. אבל האם הדרך היחידה לפתור את הבעיה - היא לאלץ את החברה הפרטית לקבל החלטה שלרוחה של התקשורת? המחוקקים ושרי הממשלה חייבים לשמוע גם את הצד השני, התקשורת הוגנת חייבת להשמיע גם את אלה שדעתם סותרת את העמדה הפופוליסטית שכביכול מבטיחה להביא תועלת לכמה מאות שכירים בחברה - אך מתעלמת מהנזק שעלול להיגרם לאלפי אנשים בעתיד הקרוב. למה אין משמיעים מומחים שסבורים אחרת? התקשורת יוצרת דעת הקהל לטובת צד אחד, מקבלי החלטות הקשובים לדעת הקהל (קרי - לדעתה של התקשורת ששולטת) ילחצו על ראשי החברה והפיטורים יתבטלו. 12 מיליארד שקל הטבות מס תוך כמה שנים - הנתון מהפנט, מיד מגרד לנו לקחת בחזרה, לדרוש, להעניש. אבל האם זו הדרך לפעול? אין וויכוח - זה לא הוגן שכמה חברות מקבלות הטבות מס - אבל למה לשלול את ההטבות מהן? אולי יותר נכון להרחיב מעגל מקבלי ההטבות? וייתכן שבסופו של דבר נקבל יותר מיסים ומקומות עבודה. גם עם לא נקבל יותר מיסים - למה לגבות יותר כסף מהעסקים, כדי לכסות הוצאות הממשלה? אולי דרך יותר נכונה, יותר מוסרית, יותר יעילה - לצמצם את ההוצאות? אצל אלה שמסוגלים לחשוב באופן עצמאי ולא ממהרים להאמין לכול דבר שמוכרת לנו התקשורת, מתעוררות כמה שאלות. למשל למה מניות "טבע" זינקו לכמה אחוזים מיד אחרי פרסום הכוונות של ההנהלה לפטר עובדים? ומה יקרה כאשר הם יתקפלו וייסוגו מכוונותם? כשמניות "טבע" תרדנה - כנראה גם ירדו המיסים שהמדינה מקבלת מרווחיה של החברה. מה יותר כבד על כפות מאזניים - הכנסות ממס החברות - או הכנסות מרווחים? במקום לחשוב - ממהרים להאשים את המנכ"לים וסמנכ"לים, מפשילים שרוולים ומתחילים לנהל את החברה הפרטית. אם תוכנית ההתייעלות של "טבע" תיעצרנה בגלל איסור פיטורי עובדים - אולי החברה בעתיד תעדיף להשקיע במפעלים שלה בחו"ל" שם ידי ההנהלה פחות כבולים? וכוח האדם זול יותר? וממשלות שם מבינים, שפעילות של "טבע" אצלם זאת מתנה משמיים ויש רק לברך על זה? גם חברות אחרות עוקבות בדריכות אחרי המתרחש סביב "טבע" - איזה לקח הן לומדות? אם מנהלי "טבע" מתוחכמים - והם בדרך כלל כאלה - בפעם הבאה הם לא יגעו בעובדים שלהם אלא יפגעו בחברות ישראליות שקשורות ל"טבע" - וכתוצאה שם יישארו ללא פרנסה הרבה יותר עובדים. ההתערבות הגסה של המדינה (שהתקשורת משסה אותה) בניהול העסק הפרטי - מעודד את החברות האחרות להרחיב את הפעילות שלהם בארץ, לפתוח מפעלים חדשים, להשקיע? כשבעוד כמה שנים יתברר שהתערבות של המדינה בחברה פרטית הייתה טעות - האם התקשורת תכה על חטא? האם תודה בפומבי שטעתה? מתי בפעם אחרונה היא עשתה זאת? ליבי ליבי עם עובדי "טבע" העלולים לקבל מכתבי פיטורין. אבל יש דרכים נוספות לטפל בנושא. למה לכפות על החברה להמשיך ולהחזיק עובדים בהם היא לא זקוקה יותר? בואו ללא היסטריה מיותרת נחשוב על דרך שילובם למקומות עבודה חדשים שם ישמחו לקלוט אותם. אתם חושבים שאנשי התקשורת דואגים לגורלם של העובדים? בולשיט. הם קפצו על ההזדמנות להראות פעם נוספת לבעלי חברות גדולות מי כאן הבוס. יש דעה רווחת כאילו בעלי הון הם אלה שבוחשים מאחורי הקלעים. הפרשה מראה לנו מי באמת - ללא צורך להתחבא - מנהל במדינה את העניינים. הריבון כאן - העם. עיתונאים יקרים - תפסיקו לשחק אלוהים, אין לכם ידע מספיק. תפסיקו לתמרן בדעת הקהל ותספקו למשרתי העם את מלוא המידע. לא מוצאים מומחים כאלה? תפנו אלי - אתן לכם עשרות שמות.