מה פתאום אזכרה ממלכתית ללאה רבין?

יום הזיכרון הממלכתי ללאה רבין. זה מייצג בעיני את הפספוס הגדול של לקח הרצח מלפני 18 שנים. במקום לדון בדברים שרלוונטיים לכולנו - נהו כולם אחרי פולחן אישיות בעייתי ואינפנטילי. במקום שהיום הזה ישמש כפלטפורמה לדיון ערכי על הדמוקרטיה וגבולותיה אנחנו נאלצים שוב לשמוע הבלים. שלא לדבר על האופן שבו נשטף מוחם של תלמידים שבכלל לא הכירו את האיש בתיאורים צבעוניים על היותו סגולת האדם. יום הזיכרון הממלכתי הוא לראש הממשלה שנרצח. לא ליצחק רבין כאדם ובוודאי לא לאשתו שכולנו זוכרים כיצד הייתה הממלכתיות ממנה והלאה שנייה לאחר הרצח. השנים האחרונות, שבהן רוב מוחלט של תלמידי בתי הספר בכלל לא נולדו בזמן הרצח, והשנה במיוחד שבה אפילו פרחי גל"ץ היו רק בבטן של אמא שלהם, עושות רק טוב ללקחי הרצח משום שהן מנתקות את הזוועה שברצח פוליטי מפולחן האישיות. רבין עבור הצעירים הוא כמו פנחס ספיר לבני הדור שלי. האדרת דמות שאינה מעוגנת בסימוכין ממשיים (בניגוד למשל לדמותו של הרב עובדיה שבוודאי רק תגדל עוד ועוד עם חלוף השנים בשל ספריו המרובים והרלוונטיים) לא יכולה להתמיד לאורך זמן רב. גם בן-גוריון, שהיה גדול מרבין בכמה מידות, כבר שנים רבות אינו חסין מחיצי ביקורת ארסיים. אף אחד לא ירצה לגעת בפרה הקדושה הזאת, אבל נדמה לי ששר ההיסטוריה יעשה את זה טוב מכולם.