מצעד הצביעות

העובדה שרצח יצחק רבין היה אחד הפשעים החמורים ביותר בתולדות המדינה, אינה מצדיקה את הצביעות סביב מה שמכונה "מורשת רבין". כדאי לזכור שה"מורשת" הזו כוללת בראש ובראשונה את הסכם אוסלו, שהיה רקוב מיסודו ואיום בתוצאותיו. רקוב מיסודו – משום שהוא נעשה תוך רמיסת הדמוקרטיה, הפרת הבטחות מפורשות וקניית קולות בכנסת. איום בתוצאותיו – בשל הטרור שהביא, מאות הקורבנות שגרם ופירות הבאושים שאנו אוכלים עד היום. אז גינוי לרצח והפקת לקחים מהאווירה והגורמים שהביאו לו (משני צידי הקשת הפוליטית!) – ודאי. אבל העמדת פנים כאילו רבין היה מושלם וקדוש – לא ולא.

איזה מסכנים הפלשתינים ברצועת עזה. כל מי שקצת חמלה בליבו, חייב להתגייס כדי להקל על המצוקה האיומה בה הם חיים. ואם זה אומר להפר את ריבונותה של ישראל – אין בעיה. ואם זה אומר לדחות את האפשרות להעביר את הסיוע דרך ישראל – אהלן וסהלן. ואם זה אומר להרביץ בשידור חי לחיילי צה"ל – מה טוב. אבל מה מתברר אחר כך? שכאשר ישראל מעבירה לרצועת עזה בטון, הוא לא משמש רק – או בכלל – לבניית בתי ספר, גשרים או מרפאות. לא פחות מ-500 טון בטון יצק החמאס במנהרה שחשף צה"ל השבוע, ואשר נועדה למטרה אחת ויחידה: לבצע פיגועים בישראל. העובדות הללו כמובן לא יפריעו למצעד הצבועים הקבוע, שימשיך להאשים את ישראל בלי שום קשר למציאות וימשיך לצדד בפלשתינים בלי שום קשר לאמת.

מעניין לעניין באותו עניין. מפקד חיל הים לשעבר, אלי מרום ("צ'ייני"), עוכב השבוע לחקירה בנמל התעופה הית'רו שבלונדון. החקירה נמשכה מספר דקות ועסקה בתפקידו הצבאי, במסגרתו פיקד על חיל-הים בעת ההשתלטות על ה"מרמרה" ובמבצע "עופרת יצוקה". היה זה חלק ממאמציהם של גורמים פרו-פלשתינים ללכוד בבריטניה בכירים ישראלים ולהעמידם לדין על "פשעיהם". נחמד שזה קורה דווקא בלונדון, נכון? העיר שניהלה אימפריה בה בוצעו אין-ספור פשעים של דיכוי, עבדות ורצח. העיר ממנה יצאו ההוראות למנוע כניסה של פליטי שואה לארץ ישראל ולכלוא אותם שוב במחנות. העיר בה יושבת הממשלה שבמשך קרוב ל-100 שנה דיכאה ביד ברזל מגואלת בדם את השאיפות הלאומיות בצפון אירלנד. הם באמת יכולים להטיף מוסר.

את המבט הטוב ביותר על המשבר הפיננסי-פוליטי בארה"ב קיבלתי דווקא מג'ון סטיוארט, ב-Daily Show הנהדר שלו. סטיוארט שאל מדוע 150 חברי הקונגרס הרפובליקנים המתונים אינם מעיזים לצאת כנגד 50 הקיצוניים שהביאו את ארה"ב אל סף חדלות פרעון. את התשובה נתן פרשן פוליטי באחת הרשתות: "הם מפחדים ממה שיקרה להם בבחירות המוקדמות". סטיוארט הגיב: "הבנתם? הם מונעים קצבת הכנסה פדרלית מהנזקקים, משום שהם מפחדים שיקחו את קצבת ההכנסה הפדרלית שלהם". תזכרו את זה בפעם הבאה שתראו את הפוליטיקאים האמריקנים – מכל הזרמים ומכל המפלגות – מדברים חמורי-סבר על טובת המדינה, האינטרס הלאומי והדאגה לעם.

כאשר מתמודד אחד בלבד ניגש למכרז, הנטייה הטבעית היא לבטל אותו, שהרי כל מטרת המכרז היא לעודד תחרות. כל יועץ משפטי יגיד לכם, שזהו הדבר הנכון והראוי לעשותו. אבל מה קורה כאשר המשפטנים עצמם רוצים להיות מועמדים יחידים? אז, באורח פלא, קני המידה משתנים. יגאל פליטמן "נבחר" השבוע לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, ואילו ורדה וירט-ליבנה "נבחרה" לסגנית הנשיא. למה המרכאות? – כי שניהם היו המועמדים היחידים ששמותיהם הוצגו לוועדה למינוי שופטים. וזה אחרי שבשבועות האחרונים "המליצו" ועדות איתור במשרד המשפטים על "מועמדים" לתפקידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. ולמה המרכאות כאן? – כי שוב היו אלו מועמדים יחידים, כך שלשרה ציפי לבני לא נותרו יותר מדי ברירות. שורש הרע הוא השחצנות של רבים מהמשפטנים בישראל, אלו המשתלטים על כל מערכות חיינו. הללו בטוחים שהם יודעים יותר טוב מכולם, שהם נקיים יותר מכולם, שהם היחידים החפים משיקולים זרים, שכל החוכמה והיושרה נמצאות אצלם – וממילא רק הם יכולים לבחור את עצמם. הדרג הנבחר, אתם יודעים – הדבר הזה שקיים בדמוקרטיה, הוא בעיניהם סרח עודף שצריך להעמיד אותו בפני עובדות. וכל עוד הפוליטיקאים לא יאזרו אומץ ויזכירו לפקידים מהי חלוקת הסמכויות והאחריות – המצב הזה רק ילך ויחמיר.

בלשים במשטרת רמלה יועמדו לדין לאחר שהתבדחו בקבוצת ווטסאפ על מותו של עבריין – החליט השבוע מפקד מחוז המרכז, ברונו שטיין. המשטרה אמרה, כי "מדובר בהתנהלות שאינה עומדת בקנה אחד עם ערכיה של משטרת ישראל". תחסכו מאיתנו את דמעות התנין. אני לא יודע מה איתכם; כאשר עבריין מחוסל, גם אני אומר לעצמי – כמו אותם בלשים – "ברוך שפטרנו". לנוכח אוזלת ידה של המשטרה בטיפול בפשע, אולי באמת עדיף שהם יחסלו זה את זה. מכל מקום, מותר לאנשים להתבדח ביניהם ולא קיים מקום עבודה שאין בו בדיחות פנימיות כאלו – מצחיקות יותר או לא מצחיקות בכלל. אני בטוח שגם שטיין מבין את זה. אז למה הוא זורק לכלבים את הבלשים? הנה התשובה, מהמשך הודעת המשטרה: "פיקוד המחוז רואה מעשה זה בחומרה, לרבות בהיבט ההסברתי". פירוש: זו בעיית יחסי ציבור. אם הדאחקות הללו לא היו מופיעות בכותרת הראשית של ynet, הן היו מקבלות בדיוק את היחס המתאים: קצת גיחוך ועוברים הלאה.