מעניין איך הבעת פניו של דרעי וכל דמותו השתנו לחלוטין מאז מת הבוס הגדול שלו,
עובדיה יוסף, ומאז שהוא מרגיש מספר 1 בשס, ואולי בעולם כולו.
עברו רק כמה ימים מאז שמענו את זעקותיו הקורעות את חלל האוויר, יחד עם ים הדמעות שלא פסק - על השמש והירח שהולכים להם ועוד סופרלטיבים המיועדים לקדוש ברוך הוא ולכל המעריצים, שהוכיחו כי אם דרעי, יו"ר שס - מפלגת לשון המאזניים הערמומית - לא היה בוחר בפוליטיקה ובשררה - היה יכול להיות גדול השחקנים בתיאטרון ובקולנוע בישראל.
עכשיו הוא כולו עזוז ורוח מלחמה, חיוכים מרוצים והתנשאות: "
משה ליאון צריך להיות ראש עיריית ירושלים כי הוא מזרחי"... כך מכריז ידיד האשכנזים, החבר הכי טוב של
חיים רמון ושל מי לא.
אריה דרעי האדם - הכי מתפתל בפוליטיקה הישראלית.
אני זוכרת מצוין הופעות שלו בטלוויזיה, ראיונות שהעניקו לו חבריו בתקשורת בשנים בהן המתין לצינון הקלון הנורא שלו. איש קלון, שנאשם במרמה, בלקיחת שוחד ובהפרת אמונים שהתעלל במערכת המשפט, ישב בבית הסוהר שלוש שנים כאשר חבריו המושלמים דואגים להתהולל ולהתלהם, במהלך שנים, מול קירות בית הסוהר: "הוא זכאי".
פוליטיקאי במסווה איש רוח במהלך שנות הקלון שאחרי תום המאסר, הוזמן האיש לא פעם להתראיין בטלוויזיה. מראיינים נתנו לו כבוד מעל הרמה המקובלת, ואנחנו הצופים ראינו איש עדין, מהלך על קצות אצבעותיו, שפל-רוח ועניו שדיבר בשקט ובנועם וסיפר למי שרוצה לשמוע שהוא מאושר בחייו (תקופת צינון הקלון), הוא "לומד" ומתייחד עם בוראו וכל מיני משפטים תמימים ומזויפים שעשו רושם טוב על הרבה אנשים תמימים שלא יודעים לראות את העתיד (ומי יודע?).
"לא", היה אומר אריה דרעי הקדוש, "אני לא חוזר לפוליטיקה". "ככה טוב לי ואני מאושר". "אני עם המשפחה". בלה בלה בלה...
קלון לוקסוס למה קובע החוק בישראל, שאנשים שחטאו לחברה, לתפקידם, לחוק, ליושר ולעשרת הדיברות - יוכלו לחזור למשרה ציבורית כאשר חולפת לה תקופה. חיי אריה דרעי והתנהגותו מוכיחים עד כמה בני אדם בעלי נטיות מסוימות לא משתנים. הנטיות נשארות ופורצות קדימה, יום אחרי תום תקופת הקלון.
לדרעי תאוות שלטון ושאיפה לשלוט במפלגה המפוקפקת שחלק מחבריה ישבו בבית הסוהר על עבירות אי-יושר והפרת חוק - מפלגה ששולטת במצביעיה ודואגת שחבריה לא ילכו לצבא, לא יעבדו ולא יתאימו את חייהם למאה ה-21, שקיבלה את אותו הדרעי עם יותר חוצפה. דרעי החליט לעמוד בראש המפלגה הזו שתמיד הצליחה לשאוב כסף מהמדינה לטובת חברי המפלגה וראשיה. הוא חזר לתפקיד היו"ר וזנח את חיי הרוח.
פנייה לשרת המשפטים אולי תתפנה שרת המשפטים לזמן-מה מהתפקיד שלה בשיחות השלום ותגיש הצעת חוק חדשה לכנסת, שתקבע כי אנשים מהסוג של דרעי שבילו בכלא ואף עברו צינון-קלון, לא יוכלו לחזור לתפקיד ציבורי. זכותם לעסוק בביזנס, ביצירה, במחקר ובכל דבר שיביא להם ולחברה פרנסה ואושר. לא לתפקיד ציבורי שמגיע תוך זמן קצר לראש הפירמידה.
כך במדינת ישראל, שבה מתרחשים דברים בלתי אפשריים - דרעי הגיע למעלה במהירות הבזק. בישראל יכול היום דרעי (ששכח כבר את הרב עובדיה) להסתדר (נכון לעכשיו) גם כאשר הרב המנוח לא נמצא כבר בעולם. ואם דרעי אומר כי הוא "לא מתכנן לחבור ל
אביגדור ליברמן כדי להפיל את הממשלה", אנחנו כבר יודעים שהוא הוא כן מתכוון לחבור וכולי... כי אנחנו כבר יודעים שמילה של אריה, יש מיד להפוך אותה על פניה ולדעת שהוא מכוון בדיוק להפך. כמו באותן שנים בהן היה דרעי העדין והמנומס, הפלורליסטי והמתקדם והכי צנוע ש"לא מתכוון בכלל לחזור לפוליטיקה רק לעסוק בעניינים שברוח". איפה רוח ואיפה דרעי.
אז כבר סיכמנו שאי-אפשר להאמין לדרעי; נותר רק להמשיך ולהתבונן איך בתאוות שלטון עזה-במיוחד הוא מתנהל בפוליטיקה המפוקפקת ממילא. איך ידרוס כל מי שיעמוד בדרכו ברגל חזקה ובמלל חסר-מעצורים. מה אכפת לו מירושלים? העיקר שישב בראשה מזרחי, גם אם הוא לא ראוי, גם אם הוא בור ועם הארץ, גם אם יוריד את ירושלים ביגון שאולה, העיקר שראש העירייה יהיה מזרחי. זוהי, בין השאר, עבור דרעי הזדמנות גדולה לטפח את השד העדתי. היזהרו מהאיש הזה!
