לציבור אנוס יש תמיד שתי אפשרויות (ראה הגירוש מספרד). או-או. להילחם על תוספת אחוזית למשכורות העובדים הכוללת גם תוספת יוקר וגם תוספת אוויר לשכר הרעב שלו, או להילחם על הורדת מחירים כללית במשק. בקיצור, אנוס או אונס.
ועדי עובדים נלחמים באופן אישי, נמרץ ועקרוני על תוספות. תוספת אישית לחברי הוועד ותוספת "קווי שיווק" לחברות פרטיות שלהם (ושל נשיהם ושל כל קרוביהם המקורבים) ועל כל מיני טובות הנאה וכיוצא בזה ומתוך זה בזה. חסן בנמל אינו דגל ועדי, הוא הסימפטום. ראו כמה נורמטיבי הוא מצטייר על-רקע הנוף הישראלי של מסעדות, מכוניות יוקרה ובתי קפה. קשה להחליט במי לבחור...
אם תצאו למלחמה, הממשלה והמעסיקים יקנו את כל העולם וימכרו אותו לסירוגין כדי לאפשר לכם, אחרי מאבק הכפשות של מיליארדים, "להוציא" מקסימום תוספת של 0.05 אחוז אשר תאפשר לכם לקנות עוד חצי קילו אורז (ללא אריזה) בחודש. וזאת אחרי שנשמתכם תצא חרישית לאורך שלוש שנים של מאבק. כדאי? לשרוף את המדינה הרי איש מאתנו עדיין לא מוכן. הנה, אנחנו נלחמים כל חיינו כדי למנוע את הזכות הזאת שניתנה לערבים בסביבה.
נשיאי המשק וגביריו הצליחו להתגבר על הבעיה בקלות יחסית עם שפן שנשלף מהכיס ולא מהכובע. למוכי שחין-האוברדרפט הכרוניים הם מציעים תרופת פלא אלילית למכביר ובשפע: קרדיט. אם אתה לא מסתדר עם המציאות, אנחנו, באמצעות הבנקים וחברות האשראי, נעניק לך קרדיט. הגבירים האלה, בראשם ראש הממשלה ושר האוצר, ימשכנו לך לא רק את הביצים אלא גם את מה שיצא מהם – הנכדים שלך. כדאי?
קל ללכת שולל אחרי השלל – אבל גם שלילי לחלוטין. אנחנו נופלים בפח הזה פח אחרי פח, מפח לפחות. יש המנסים לצרוח. הטובים בינינו הולכים לטיס. לוקחים את המשפחה וטסים לחיות בחו"ל. אנחנו נשארים בתוך ישראבלוף והמשכנתה החונקת באופן עקרוני שאינו לניתן להיעקר. רוני עקרה. כדאי?
אם תבואו לממשלה ולספיחיה במשק ותדרשו את לטרת התוספת מיד יאמרו שאתם שיילוקים יהודים צמאי שלל, הבאים לשדוד את המדינה ולסרס אותה - וישללו אתכם. לא תקבלו גרוש. תקבלו גירושין. לא כדאי להתעסק עם זה, הממשלה תשפיל אתכם, המעסיקים יהרסו אתכם ויחליפו אתכם בעובדי קבלן ובכמה פיליפינים. מהמדינה שהייתה פה פעם לא נותר דבר – רצוי שתפנימו. כלב לכלב – נמר ורמאי לרמאי – תולעת. הכל רימה. כולם אוכלים את הכבד שלך ונאכלים ללא כבוד.
מצד שני יש סיכוי להילחם במחירים המרקיעים ולגרום להורדתם בצורה משמעותית. כשאני אומר משמעותית, אני מתכוון בשיעור שבין 50% ל-75%. זה בהחלט אפשרי בכל התחומים. הנה, רק עכשיו רשת ארומה (לשון רימה או רמאי?) הכריזה שתוריד את המחיר הקפה מ-16 ש"ח ליחידה ל-8 ש"ח. זה בערך 50% וזה צעד שנעשה ללא הפעלת לחץ ציבורי. אם נפעיל לחץ המחיר ירד ל-4 ש"ח.
אני מבקש שתבינו מה הבעיה. הבעיה היא סרטן שד שאוכל אותנו. החומרים נטו בספל הקפה הם בערך 1.25 ש"ח מקסימום. כל השאר "מתווכים" למיניהם, לא אנושי. כשאני אומר מתווכים אני מתכוון לכל מיני חוליגנים סוציאליים וקלקליים (פדופילים כלכליים) בעטיפה של אנשי עסקים מכובדים שיונקים את השד ומחדירים לתוכו רעל סרטני בתמורה. שימו לב לעובדה שבמשק שלנו ישנם כ-7.5 עורכי דין על כל נישום ותבינו איפה אנחנו נמצאים ומה אנחנו נושמים. קרוב מאוד לגיהינום. למה שמה? כי רק שמה דרושים מליצי יושר בכמויות. לכל אחד מאיתנו יש לפחות שלוש דוגמאות לניצול מחפיר ומביש, כולל דמי שתיקה והשתקה, דמי שירות, דמי חסות וחיסיון המשולמים לגורמים טפיליים שאינם משקיים. שימו לב מה רמת השוק השחור במציאות שלנו – ותבינו. זה כולל גם את משכורות הבכירים (החלק המשולם להם על השולחן, החלק מתחת לשולחן והחלק שהם גונבים בעין רואים). כי הם הרועים.
על המשק האמיתי שלנו יושבת מפלצת רהבתנית שאוכלת בו בכל פה לפני שהוא מגיע אלינו. גם ועדי העובדים מוסיפים למשבר ולא מאפשרים למשק לנוע ללא גזירת קופון (לשון אל-קפון, קאפו או קאפקו?).
אם רק נפסיק, באופן שיטתי ועקבי, לצרוך מוצרים מסוימים בשוק, כל פעם מוצר אחר – המחירים ירדו באופן דרסטי. תאמינו לי, זה יעזור הרבה יותר מאשר להתחנן לתוספת שכר עלובה ומרופטת ולהיות אסירי תודה לאיזה טמבל שאביו בנה מפעל כושל לפני שלושים שנה, נתמך על-ידי הממשלה וגזר קופון על הנדל"ן. עכשיו יש לו חברת ניקיון או ניכיון והוא מעסיק אותך ואותי. אני מציע להפסיק לקנות באופן דרסטי. ראשית את כל השטויות והמותגים שבאים מחו"ל, שאיש מלבד המפרסמים הרהבתנים לא צריך. יש להיכנס למשטר מחמיר של דיאטה צרכנית עד אשר כל אושיות המשק החולה עגבת ייהרסו. לא ייתכן שמחיר קילו בצל או עגבניות יהיה 10 ש"ח ומחיר קילו שזיף מעל. אבל זה מה שקורה. לא ייתכן שכל אחד מהם יחלוב אתכם ואז תרגישו שגם אתם חייבים בתורכם לחלוב כל אחד מאיתנו. הצעד שאני ממליץ עליו יועיל לצמצם את נדל"ן הקניוני הקנוני והקטנוני ב-30 אחוזים. קניונים רהבתניים יתכווצו במהירות והמחירים למטר מרובע ירדו לטמיון במהירות. קבלנים יפסיקו לבנות קניונים ויעברו לבתי דירות.
ממש עכשיו בשעה שאני כותב את הדברים האלה התקשר אלי ב-SMS פונקציונר של אחת מרשתות המזון האדירות של המשק והודיע לי ארוכות ש"ליום ההולדת השמח שלי 50% הנחה על עוגת פס קצפת חלבית גדרון בהצגת קוד... עד...". בחייכם! תפסיקו עם השטויות האלה. אני יודע שמחר בבוקר תתקשר אלי בחורה ממטה המלחמה בלקוחות שלהם כדי לשאול אותי מאחד עד עשר איך השירות והאם הוא משתפר. עזבו אותנו מהשטויות האלה ותפסיקו גם עם הפרסומות האימבציליות שלכם. תתחילו לחסוך את הכסף הזה ותודיעו לנו רק כשהמחירים שלכם יורדים. אנא שלחו לנו כל שבוע חוזר מה הורדתם השבוע ובכמה. ואז אולי נחזור אליכם עם משוב. ועוד דבר - תפסיקו לממן לנו הצגות בתיאטרון ותתרכזו בלחם – לא בשעשועים. זה התפקיד שלכם, אתם לא גיורא גודיק, בבקשה. תפסיקו גם לתרום למוזיאון המלחמה והלחמנייה, אתם לא מצנט עופר בלונדון – תורידו את המחירים במכולת שלכם.
הדברים האלה אמורים גם בבנקים. אתם מבזבזים כסף שאין לנו על שטויות וזה מעצבן אותי. תתחילו להודיע בעיתונות שהורדתם את דמי השירות ודמי העמלות האגרסיביים הזועקים אלינו מן האדמה. תפסיקו לשלוח לי גלויות אוטומטיות מחורבנות לימי הולדת של המשפחה - שלחו תעריף מעודכן. תתחשבו בכסף שלי ותשמרו עליו. אל תבזבזו אותו בראשי חוצות על ראשי מחלקות שיווק.
הדברים האלה אמורים בכל מוסד ציבורי ובכל חברת שיווק. תסגרו את המשרדים שלכם במגדלים רהבתניים מהסוג של עזריאלי כי אלה מתאימים לספסרי בורסה, טייקונים על סף פשיטת רגל, מעושרות מעושנות, בתי הימורים, סרסורי נדל"ן ובתי בושת – לא לציונים הגונים, אנשי קהילה, שכספו של הציבור חשוב להם. תפסיקו עם ישראבלוף, תשחררו את העניבה ותתחילו לנשום. ועוד מופת קטן: צאו ל
מאה שערים בירושלים ותראו אלפי משפחות שוויתרו עליכם לחלוטין ומסרו נפשם למען התורה. הם חיים עם מים לחץ, דירת קוץ וארוחת דרדר כי מה שאתם מציעים להם מעורר גועל נפש. ויתרתם על כל הערכים של קהילה יהודית למען ראווה רהבתנית. רק הכסף, וכמה שיותר. שהעולם יישרף...
לא יודע מה אתם חשים שם בצמרת, אבל נראה שבאו מים עד נפש על קרקע המציאות. המפרסמים עדיין עושים פה נפשות מדי יום, אבל הם משאירים אותנו בחרן עם האוברדרפט והמשכנתה.
דרך אגב, הכלכלה שלנו במצב מצוין היום, גם מצבכם?
שמעתי במעלית בשבוע האחרון הגיעה שוב משלחת סודית ביותר של האיחוד האירופי המשותף כדי לנהל מו"מ סודי עם ממשלת ישראל. הכוונה של האירופים והשוק המשותף שלהם לקבור את נשיא המדינה פרס, אם ימות חס וחלילה, על אדמת אירופה, אולי בכנסיית נוטר-דם, אמסטר-דם ואולי בואתיקון. באירופה, ברוך השם, מסתובב המון דם יהודי מעל ומתחת פני האדמה.
המשלחת הקודמת שהגיעה לדון באותו נושא הזדקנה זה מכבר וראשיה הלכו לעולמם, נקברו בהדר ובגאון. אין שום סיכוי סביר שהמשלחת הנוכחית תמצה את פעילותה בהצלחה לפני תום ימיה על פני האדמה. פרס ימשיך כסדרו וכסדרנו.
פרס הוא נכס עולמי, אומרת אירופה. הוא נכס בינלאומי, לא לאומני או לעומתי. בוודאי לא תעמולתי. לצערנו, הם מלחשים לאוזן קשבת, גם אדמת אירופה כבר קטנה עליו אבל זה מה שיש לנו להציע. כאירופאים גאים, אנחנו מקווים שהוא ילך על המצע שלנו. כלומר, ישכב.
אצלנו, היהודים, אנשים חשובים שוכבים עם אבותיהם, אבל את זה קשה להסביר לאירופה שבה אנשים נוהגים לשכב עם ילדים קטנים ורכים. האם אירופה שכזו תתאים למר פרס? יש התנגדות כבירה בקרב הממשלה ובכיריה לדחות גם הפעם את הצעת האירופאים. לעומת זאת הם מוכנים להציע גם את מר קצב השוכב עתה בקרב אסירים. אבל קצב הוא פרסי, טוענים האירופאים. למה לא תשכיבו אותו בקרב מערת המכפלה?
המשלחת הביאה עמה קרן-תכריכים. כלומר, סכום נכבד האמור לרכוש מאה מטרים רבועים של בד-בבד. אצלנו, אמרו להם ישראלים כנים למדי, פרס כזה קטן ומספיק מטר וחצי... סופו של דבר, גם הפעם תצא המשלחת בחרי-אף ובבושת-פנים. בממשלה שלנו עומדים על כך שהנשיא ייקבר בארץ מול עיניהם הבולשות של השרים. הקנאים האלה, בעיקר בחוגי הימין, רוצים להיות במקום, לוודא הריגה וקבורה. שום דבר לא יתחמק לידי המקרה העיוור. אם האירופאים ייקחו את הגווייה איתם, אמר אחד המזכירים הממשלתיים, הוא עוד יופיע שם כנשיא האיחוד האירופי המשותף...
