אפשר, אומנם, להתווכח על מה שגרם לעכירת היחסים ההדדיים בין שתי המדינות ומיהו זה שצריך, בסופו של דבר, לשאת באחריותה. אלא שגם זה יהיה לא יותר מוויכוח-סרק. גם בעובדה שישראל זקוקה לטורקיה - מדינה המצויה במוקד אזורי-אסטרטגי, יותר משזו זקוקה לשראל - אין כדי לשנות את המצב האומלל.
האמת ניתנת להיאמר ששנוא-נפשו של השליט הטורקי איננו רק השלטון הישראלי, גם אם הוא משתדל להעמיד פנים שאלה הם פני הדברים. האמת היא ש
ארדואן בוחל בישראלים עצמם. נוסף לכל הצרות הוא אף נוטר, בסתר-ליבו, איבה ליהודים בארצו, ורק אלוהים יודע מה עוד צפוי להם בעתיד. כל ניסיון לרכך את עמדתו - סופו שיעלה רק בתוהו.
עם יד על הלב, זה גם הזמן להודות שארדואן כלל אינו זקוק לתיירות הישראלית - אגדה שמשום מה עדיין מהלכת בארץ. כמדינה תיירותית מובהקת, מן המובילות בעולם, משופעת טורקיה בתיירות ענפה, ורק הגרמנים בהמוניהם, הנוהרים לארצו כל עיתות השנה, ממלאים את המכסה המבוקשת שלה.
לישראל לא נותר אלא לחרוק שיניים ולייחל בטורקיה לחילופי-שלטון מהירים ככל האפשר. לרוע המזל אלה אינם נראים כרגע באופק, באשר כוחו של ארדואן בארצו הוא ממש אבסולוטי.
