פרשת השבוע מאפשרת לנו הצצה למערכת היחסים המיוחדת שבין אברהם לעבדו אליעזר. הקשר ביניהם היה מאוד קרוב. לפני שהיו לאברהם ילדים משלו, מכונה אליעזר בתורה בכינוי "חניכיו, ילידי ביתוֹ" של אברהם. בסיום מלחמת סדום, אברהם אינו מוכן לקחת ממלך סדום "מחוט ועד שרוך נעל", אך יחד עם זאת הוא דואג ל"אנשים אשר הלכו איתו" ובתוכם אליעזר.
לאברהם היה אמון מלא באליעזר והוא אף מכנה אותו בשם "בן משק ביתי", ביטוי המפורש בידי רש"י כך: "שכל ביתי נזון על-פיו". אברהם אף מוסיף לאליעזר שם נוסף: דמשק, שם המצביע על מוצאו של העבד, אולם לפי חז"ל גם מרמז על הזדהות מוחלטת עם אדונו: "דמשק - שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים".
גם בפרשתנו מציג אליעזר נאמנות מלאה לאדונו. הוא מוכן לצאת בשליחות אברהם לארם נהריים כדי לחפש כלה עבור יצחק. את שליחותו הוא עושה בצורה מופלאה. למען האמת, שמו של אליעזר כלל לא מופיע בכל סיפור המעשה. לכל אורך הדרך הוא מכונה בשם "העבד" או "האיש", דבר המראה על ביטול מוחלט כלפי רצון אדונו.
יחד עם זאת, ולמרות הקרבה בינו ובין אברהם והעבודה המשותפת ביניהם לאורך שנים, לא פעם האינטרס האישי של אברהם התגלה כשונה מזה של אליעזר. על-פי חז"ל, אליעזר ראה עצמו כיורש של אברהם. על-פי המדרש, כאשר נראה היה שאברהם עקד את יצחק על גבי המזבח, חזר ישמעאל וטען לכתר הירושה. ענה על כך אליעזר, כי מאחר שישמעאל גורש מהבית, הרי איבד בכך את זכויותיו, "אבל אני עבדו משרת אותו ביום ובלילה, ואני הוא היורש את אברהם".
גם בשליחותו המופיעה בפרשה, חז"ל מבחינים בנגיעות אישיות של אליעזר. בעוד הוא מתבקש לחפש כלה ליצחק, עמוק בליבו אליעזר דווקא רוצה ששליחותו לא תצלח. על-פי המדרש, הסיבה לכך הייתה בתו של אליעזר, שאותה ראה אביה ככלה מתאימה לבן אדונו.
כאמור, לאברהם הייתה גם במקרה זה אג'נדה שונה, שלא תאמה את זו של אליעזר. למרות אהבתו לאליעזר, אברהם דואג להבהיר ולהבטיח, כי האינטרס שלו יגבר על זה של עבדו. על-פי חז"ל, זו הסיבה שאברהם ראה לנכון להשביע את אליעזר. כך הוא יכול היה להבטיח שתוכניתו תצא אל הפועל. אליעזר, שרחש אמון רב לאברהם, קיבל עליו את הדין וביצע את משימתו על הצד הטוב ביותר, וכל זה למרות הפגיעה הצורבת.
מה שהיה בימי קדם יחסי בן-משק ובעל-בית, הפך בכלכלה המודרנית ליחסי עובדים והנהלה (לצד בעלי מניות). גם כאן, ראוי שישרור אמון מלא בין הצדדים השונים, כאילו ברית כרותה ביניהם לפעול לפריחתו של הארגון ולשגשוגו. לעיתים, בעיתות מצוקה בעיקר, מתגלעים בקעים באחדות המטרה, ואינטרסים שונים ומנוגדים של הצדדים צצים על פני השטח.
או אז, בעלי המניות והנהלה מדברים על צורך בהחלטות קשות, הרבה פעמים על חשבון העובדים. גם אני באופן אישי, כמי שמצוי בעולם העסקים, מודע לצורך של נקיטת צעדים כואבים במצבים מסוימים. הדבר דומה לניתוח שבו חייבים לפגוע בחלק מהגוף כדי להבריא את המכלול. אולם כמו בניתוח, גם כאן מדובר בפתרון אחרון לאחר שנשקלו כל החלופות האחרות, ומתוך התחשבות באנשים שעלולים להיפגע מהמהלך. זהו הדבר המוסרי לעשותו, כמו גם הדבר הנכון והמתבקש. רק כך ניתן לשמר את האמון החשוב בין כל הצדדים, ולמנוע סדקים עתידיים בברית שבין השותפים בארגון.
