אחרי ימים מלאי פעילות גועשת, של לכלוכים ברחובות ובפה, אחרי ששועי העיר וגם הארץ, התקשרו אליי מספר פעמים בקולם המוקלט וסיפרו לי כמה הם צודקים, כמה הם טובים עבורי, כמה רע יריבם.
אחרי שהאזנתי בסבלנות כמעט לכל על-מנת להבחין מי צודק. אחרי שנלחמנו על דעותינו עבורם. התווכחנו עם חברינו, שכנינו, משפחתנו, הסברנו ושכנענו - הגיע היום הגדול.
לקחתי את תעודת הזהות (הישנה) ואת פתק הבוחר ויצאתי אל הקלפי. מרגע ששולשלה הבחירה לתיבה, סיימתי את תפקידי הדמוקרטי בעיר. ומה עכשיו?
מערכת הבחירות הסתיימה. הבוחרים (המעטים, יש לזכור) אמרו את דברם. לא נבחרים מסויימים תוהים איך נשארו בחוץ והם מתלוננים על אותם שהבטיחו שיתמכו בהם, אמרו להם, נטשו אותם, כיזבו להם. מוכר לכם?
העדות המרשיעה למערכת הבחירות המזוהמת שעברה עלינו עדיין מרחפת על-פני העיר. המרצפות מכוסות פליירים וקרעי פליירים ועל לוחות המודעות, בכל מקום שאפשר היה להדביק משהו, פיסות נייר עדיין נמצאות. כל האמירות המכוערות, כל ההכפשות, כל ההבטחות המופלאות.
ועכשיו על הנבחרים ועל אלו שלא נבחרו לעשות חשבון נפש מול דבריהם ולראות איך ממשיכים מכאן. איך מביטים בעיני היריב שהכפשתם. איך ממלאים את ההבטחות שהבטחתם.
וזה מאחורינו. רק הטעם הרע נשאר. והציפייה לעיר נקייה יותר, ירוקה יותר, מאוחדת יותר, מתנ"סים נפלאים, ספרייה עשירה וגנים מטופחים וכל המילים הנפלאות שעדיין מזמזמות בראשי.
אז נבחר מי שנבחר. זה לא כזה חשוב מי. אנו, פשוטי העם השקופים, שנראים ברור כל-כך בימי טרום בחירות ונעלמים רגע לאחריהן, נחזור לעניינינו ונניח לנבחרים ליהנות ממנעמי השלטון וממשא האחריות.
נקווה שימלאו הבטחותיהם ותפקידם נאמנה ושמעמדם החדש לחמש השנים הבאות לא ישכיח מהם את הבטחותיהם ודעותיהם. שלא ינפצו את התקוות שתלינו בהם.
כי השברים, אם יהיו, יכו על ראשינו.
