הכתובת הייתה רשומה מזמן על הקיר. האלימות המילולית של עסקני "דגל התורה" ושל ביטאונם , "יתד נאמן" , היא זו שהביאה את בומרנג הזילות בגדולי ישראל. הוצאות השם רע לרבנים ולאברכים - רק משום שבחרו במחנה השקפתי שונה, הביאו לשנאה ולהתרת רסן האלימות. וחמור מכל - הניסיון של עסקנים להתסיס את האווירה בשלהוב שקרים והסתה לפני גדולי ישראל כדי שהאחרונים יצאו למלחמות אישיות שלא לצורך, היא זו שיצרה את הזילות בגדולי ישראל ומה שאירע ברחוב ה"חזון אי"ש" 5 בבני ברק - תקיפתו של הגראי"ל שטיינמן, היה סימן מאת ה' לחזור לפרופורציות של ויכוחים תורתיים והשקפתיים על-פי דרך הנועם והטוב , שהרי רק משיח צדקנו יכריע מהי האמת, ועד אז כבר נאמר ש"האמת נעדרת".
גדולי ישראל הם בשר ודם כמו כולנו ונדרשת רמת יראה ואחריות כדי לא להעיק על חכמי ישראל בשקרים ובסיפורים שעלולים להביא את החכמים הזקנים הללו לידי מתח ואפיסת כוחות , ועוד כשמאיצים בהם לומר כך ולפסוק אחרת או לצאת בחנית ובכידון על דא ועל קא. אבל במפלגת "דגל התורה" לא חסים על שום רב וגדול אלא רואים את הפוליטיקה הקטנה - שפרישה זו או אחרת של איזה "פלג" , תביא להקטנת השררה למקורבים, וכך הם הולמים על לא כלום בכל מי שדעתו מעט שונה או שמספרים צי'זבטים על גדולי עולם שאינם איתנו. מי שקיווה שהחילופין ב"יתד נאמן" יצקו דרכי פעולה וכתיבה מתונים יותר רק התבדה. אינני ממקהלת המגנים האוטומטית של העיתון הזה ולדעתי בנושאי המאבק על התורה וההשקפה הטהורה ונגד רמיסת היהדות ע"י האנטי דתיים יש לעיתון הזה יותר זכויות יהודיות לפני כל שאר התקשורת החרדית. אבל כשהעיתון הזה מתבקש להגן על מפלגתו ועסקניה כאן מתחילה הבעיה עד בוש ממש. זוהי "קנאות" שלא לשמה וכל האמצעים כשרים עבור כך. זה מתחיל בסיפורי סבתא על כך שה"חזון איש" (שספק גדול אם הצביע בכלל...) פסק שעבור כרטיס נסיעה באוטובוס להצבעה מותר למכור תפילין (!) וזה מגיע לכך שכל מיני מכפישנים מקבלים במה לתקוף רבנים ואברכים מהמפלגות החרדיות האחרות בשפת השוק ולהציגם כ"פושטקים שאוכלים פיצה עם קטשופ". לא לחינם נאמר כי הלבנת פנים גרועה מרצח ומאלימות בכלל, שהרי באלימות וברצח לא רק שהנפגע נפגע אלא גם הפוגע חושף את פרצופו אבל בהלבנת פנים רוצחים רק את הקורבן ע"י הלבנת פניו וקטרוג על מידותיו ואילו המלבין פנים שם עצמו צדיק וישר.
עוד מימי חודש התשובה האחרון ועבור דרך ה"ימים הנוראים" הולמים אנשי "דגל התורה" - בעזרת ביטאונם הלה בכל הגידופים ומשתמשים בהדבקת שם רע לכל יריב, וגם יריביהם אינם טומנים ידם בצלחת עד שהמתח הופך ממש להקזת דם כשכבודם של גדולי ישראל נרמס ע"י אותם עסקנים ולבלרים המדברים בשמם וכותבים בשמם ומקללים בשמם וכו', עד שהזילות האיומה בכבוד הגדול והתורה הופכת לעניין של מה בכך. כדי לפגוע במפלגה היריבה רומסים גם חכם ישראל - צדיק בן צדיק של צדיק והופכים אותו ל"זקן שאפשר לסובבו" ואת תלמידיו לפרחחים, כאילו שהמקטרגים הם "טליות שכולן תכלת". הסתת גדולי ישראל בשקרים ושימת לעז שלא נאמר בפיהם של אחרים היא גרועה מכל העבירות שהם יחסו לאויביהם. את ה"לימוד" הזה לקחו ב"דגל התורה" ממה שאירע קודם לכן במפלגת ש"ס - כשגם שם שיסו בשקרים את הגר"ע יוסף זצ"ל, כנגד היריבים של ראשי ש"ס. אבל ב"דגל התורה" ובביטאונה שיכללו את ההסתה הזו ורתמו מספר לא מבוטל של חכמי ישראל להסתתם ולא רק גדול דור אחד בלבד. והטרגו - קומי שבעניין הוא שכל אותם לבלרים ועסקנים , מ"דגל התורה", המוציאים לעז ושם רע על רבנים ותלמידי חכמים אינם אלא פוסלים במומם שהרי עברם ה"מפואר" אינו בדיוק משוש היסטורי של יהודי חרדי ממוצע.
ההשתוללות של "דגל התורה" סביב הקמת מפלגת "בני התורה" הייתה צריכה לגרום להם להיזכר "בשל מה הייתה לנו זאת", ואז , אם היו הללו מעלעלים אחורה הם היו מבינים כי זו מידה כנגד מידה. "דגל התורה" - שהוקמה מפילוג ב"אגודת ישראל" , היא זו שהקימו שנים קודם לכן את ש"ס כנגד "אגודת ישראל" והיא זו שניסתה לכפות את השקפתה על ש"ס בשנת 1992, ומשלא עלה הדבר בידה הרי שאנשי "דגל התורה" פרצו פרץ באוטוריטה של הגר"ע יוסף המנוח על הציבור הספרדי והקימו "פרקציה" של רבנים ספרדים כנגד ש"ס בשם "מרביצי התורה הספרדים" , אשר בבחירות 1996 הם התמודדו נגד ש"ס. היו אלה ימים אלימים שבהם אנשי "דגל התורה" ביזו את רבני ש"ס ופרחחים ליטאים העיפו את כובעיהם ואף את התפילין הקדושים של אותם רבנים. אבל הגר"ע יוסף ביקש מנאמניו להבליג ולימים "התאדו" אותם "מרביצי התורה הספרדים" ולכן לא פלא שכיום מצמיחים משמים ל"דגל התורה" את ה"קרניים" ששמם "בני התורה".
הפכו לאדמו"רים ול"באבות" בלי יסוד הקירוב החסידי העולם התורתי הליטאי היה ידוע תמיד באמונת התורה ובחוכמתה וכמי שהקרין דרך של "חכם עדיף על נביא" ועם רציונאליות של לימוד וקדושה מתוך הלימוד ושמירת המצוות ולא של עבודת ה' מתוך פחד מקללות ומאיומים של אסונות או לסירוגין "ברכות" במקום קיום מצוות, אבל "דגל התורה" וספיחיה למדו מהחסידות רק הצד הפסדו שלה וכך הפכו רבנים ליטאים לאדמו"רים ול"באבות" אך בלי יסוד הקירוב החסידי. מנגד שכחו אותם "מוכיחים בשער" ומוציאי שם רע את עניין "נאה דורש , נאה מקיים" כאשר הדברים אמורים בכך שהם עצמם צריכים לשמש דוגמה בעניין "ככל אשר יורוך" של גדולי התורה שבשמם הם דורשים. דוגמה אחת מיני היא זו שבה הגר"ש אלישיב זצ"ל קרא שוב ושוב לשומרי המצוות לדאוג שהנשים תחבושנה כיסויי ראש ממש ולא פאות נוכרית ודוגמה אחרת מיני רבות אירעה יום לפני הבחירות האחרונות ממש. ב"דגל התורה" החליטו לתמוך ביחיאל זוהר מנתיבות לקדנציה נוספת לראש העיר שם. אי לכך הוסע הגר"ח קנייאבסקי לעיירה הזו יום לפני הבחירות - כדי שיכריז שם, קבל עם ועדה, על תמיכתו בזוהר. כשהגיע לשם הגר"ח קנייאבסקי הוא הבין כי בין זוהר למסיקה הדתי (המתחרה) הוא אינו יכול לתמוך בזוהר ולכן הוא פנה לבית המדרש של "דגל התורה" ובירך רק את הרשימה החרדית ב"ברכה והצלחה" ואילו לזוהר נמנע מלתת ברכה. הביקור הזה כמובן שלא סוקר ב"יתד נאמן" ומנגד זה לא הפריע למפלגה להמליץ אח"כ בעיתונה על יחיאל זוהר לראשות העיירה נתיבות...
הפגיעה הנפשעת בגראי"ל שטיינמן היא כקוץ ממאיר שנתקע בלב היהדות החרדית אך כדי להוציאו ולרפא את הפצע לא מספיק לערוך "עצרת מחאה" (נגד מי?...) אלא פשוט לחדול מלהפוך אמצעים למטרה - כמו למשל עניין הבחירות והשררה שלאחריהן, וגם מי שכבר משתתף בהן צריך להעמיד "קוים אדומים" למעשיו כמו לא לזייף תעודות זהות, לא להוציא שם רע על מתנגדים השקפתיים ולא להשתמש באלימות נגד יריבים מבית ומחוץ. ומעל לכל לשמור על כבודם של גדולי ישראל ולא לסחוף את שמם הקדוש ואת גופם לתוך כל קרב זוטר ולכל מחלוקת באשר היא , ועוד לאחר ששיקרום. ההיתר לקיומה של עיתונות חרדית ניתן אך ורק לספק ידיעות אמיתיות ולבקר קונסטרוקטיבית אך לא כדי להכפיש ולקלל ועוד כאלה שלא חטאו אלא בעניין שוני ההשקפה. הלב כואב ודואב רק כשנזכרים שוב ושוב כיצד אותו פרחח טלטל את גופו הסגפני והקדוש של הגראי"ל שטיינמן.
