הטור הזה נכתב בתחילת השבוע שעבר, יומיים לפני הבחירות, ושלושה ימים לפני שנודע מי נבחר ומי לא.
יש דבר אחד טוב ביום שלאחר הבחירות וזו העובדה, שאנשים יתחילו להיות רגועים יותר. יותר מדיי עצבים ויותר מידי שנאה. יש כאלו שנמנעתי מלפגוש אותם בימים האלו, כי ידעתי שהשיחה שלנו תוביל לבחירות והיא תתנהל באופן צורם, מלא אמוציות והמון שנאה. העדפתי שלא לשמוע את זה.
יש כאלו שאיבדו כל כיוון ולא ידעו להפריד בין האדם הפרטי שלהם, לרצונות והשאיפות הציבוריות שלהם. עכשיו אני מקווה, נוכל להיפגש ולדבר סתם שיחות חולין. בלי לחפש כותרות ובלי אינטרס. זה יהיה הזמן לגלות מי באמת מעוניין לשאול לשלומי, ומי סתם שאל כי חשב שזה ייתן לו עוד פתק בקלפי.
עכשיו יהיה אפשר להתפלל בשקט.
העיתון שלנו יחזור למימדים הטבעיים שלו וחברי המועצה שעד אתמול לא סבלו זה את זה יהיו לחברים טובים לדרך. יש לנו חמש שנים לדעת אם הפעם זה היה נכון והאם מילה זו מילה.
אולי נגלה פתאום שמי שהיה המתנגד הגדול לאותו מועמד, "יסכים" פתאום להיות סגנו ומשם הדרך סלולה לריאיון חגיגי על שיתופי פעולה, אהבה ואחדות, ובכן, עד הבחירות הבאות.
סיפור שהיה לפני כמה שנים, נתקלתי בפוליטיקאי אחד, כבר לא מכהן ב"ה, ברחוב. ניסיתי לעבור לצד השני של הרחוב אבל זה כבר היה מאוחר מידי ונאלצתי ללחוץ את ידו המושטת. "תתלווה אליי" הוא הציע לי, ואני לא הבנתי לאן. "אנחנו לא באותו כיוון" אמרתי לו. ייאמר לזכותו (עד כמה שקשה לי לעשות זאת) שהוא היה מספיק אמיתי לומר לי, שהוא פשוט לא רוצה להיראות כשהוא לבדו.
כהסכם פשרה (טוב בכל זאת פוליטיקאי לא?) "אולי חלק מהדרך תלווה אותי, ואז אני אמצא מישהו אחר שיחליף אותך?" הציע. אני לא אוהב הסכמים כאלו.
אני זוכר את זה עוד מהצבא. אתה מתייבש לך בעמדת השמירה ומקווה שמישהו יבוא להחליף אותך. ולא שלא הייתה רשימה מסודרת. הייתה וגם מונה קצין תורן, סמל תורן, ונהג תורן. רק ששלושת אלו לא יהיו מי שיעזור לך שיחליפו אותך בזמן.
חולפות להן דקות ארוכות, אתה מציק במכשיר הקשר לקצין תורן ואין כל ענות גבורה ולא ענות חלושה. רק לאחר שעה בערך אתה רואה את השומר משרך דרכו אליך, מספר לך סיפורים שיכולים לכתוב כמה טורים טובים אצלי.
חוץ מזה, שיחה קצרה ככל שתהיה עם אותו אדם, לא עשתה לי טוב מבחינה בריאותית, כך שהיה לי אישור - הלכתי ורפואי - מוסמך להיפטר ממנו. יד הגורל, אם תרצו לקרוא לזה כך, זימנה לאותו מפגש גם חבר טוב שלי. אותו חבר היה זה שהכיר לי את אותו פוליטיקאי, כך שהמצפון שלי היה נקי. "הנה", אמרתי ונקבתי בשמו של החבר שלי, "הוא ילווה אותך הביתה".
החבר המבולבל לא הבין מה קרה שם אבל לאחר שהתרחקתי מהמקום וראיתי את מבטו העצוב, הבנתי שהוא כנראה די מאוכזב ממני.
במלחמה כך למדתי, יש שבורחים ויש שנשארים. כשמדובר בפוליטיקאים, אני מעדיף לברוח.
עברו שנים ואת אותו פוליטיקאי ראיתי עוד פעמים רבות לאחר מכן, כשהוא כבר פינה את כסאו לטובת אחרים, שהיה להם קצת יותר אכפת מאחרים. הוא כבר לא טרח לקרוא לי, ואפילו לא לומר לי שלום. הוא לא היה צריך אותי יותר.
ככה זה לפני הבחירות וככה זה אחרי הבחירות.
בחירות בדיחה ישנה מספרת שפוליטיקאי אחד עולה לשמיים, שם הוא פוגש את המלאך גבריאל. הוא פונה לפוליטיקאי ואומר: "אנחנו ניתן לך לבחור: תבלה יום אחד בגיהינום ויום אחד בגן-עדן, ואחר כך תוכל להחליט לאן תלך..."
גבריאל מוביל את הפוליטיקאי למעלית שיורדת למטה למטה עד לגיהינום. הם מגיעים למטה ושערי הגיהינום נפתחים. הפוליטיקאי נכנס והוא רואה שם מגרש גולף ירוק וחברים שלו משחקים גולף. הם מברכים אותו, לוחצים לו ידיים ומזמינים אותו לשחק גולף ולאכול במסעדה טובה.
למחרת בא גבריאל ולוקח אותו למעלה למעלה לגן-עדן. הפוליטיקאי נכנס לגן עדן וגם שם - הוא מבלה יום שלם בנגינה על נבל, התרפקות על עננים קטנים ורגיעה.
לאחר יום חוזר גבריאל ושואל אותו: "נו, החלטת?"
"כן", אומר הפוליטיקאי. "אפילו שכיף בגן-עדן, בגיהינום ממש ביליתי. אני רוצה גיהינום!"
הם יורדים למטה למטה וגבריאל משאיר אותו בשערי הגיהנום. נפתחות הדלתות ובשנייה אחת תופסות אותו שתי ידיים ומושכות אותו פנימה. הוא רואה שממה, מדבר ענק חם מאוד ואת החברים שלו לבושים סמרטוטים ואוספים זבל. מגיע מישהו, דוחף לו ליד שקית זבל ומורה לו להתחיל לאסוף זבל. "מה קרה למגרש הגולף ולמסעדות??" שואל הפוליטיקאי.
עונה לו השליח: "אתמול זה היה לפני הבחירות, היום - זה כבר אחרי הבחירות".
ומילה אחרונה
בגמרא בהוריות אומר רבן גמליאל "כמדומין אתם שררה אני נותן לכם - עבדות אני נותן לכם". זוהי זכות להיות נבחר ציבור אך זו גם אחריות גדולה. בהצלחה לכולם.
