ציפורה נפלה רחוק מהעץ

שמה המלא של הגברת הינו ציפורה מלכה לבני שפיצר אך ברשותכם אתמקד רק בייחוס המשפחתי לבית הוריה מולידה איתן ושרה לבני ז"ל. למי שאינו מכיר את ההורים, נזכיר שאיתן לבני היה קצין המבצעים של ארגון האצ"ל ורעייתו שרה הייתה לוחמת באותו ארגון על אודותיו דומני שאין צורך להרחיב. חלפו כמעט שלושה דורות ובאוזנינו עדיין מהדהדת אמירתו של אורי צבי גרינברג "השולט בהר שולט בארץ" כשכוונתו להר הבית כמובן. קביעה זו, כך מתברר, יש לה על מה לסמוך ובימים אלה של חולשת דעת ואובדן דרך של ההנהגה אנו רואים בחוש ממש כיצד אותם כוחות המוכנים למסור חלקים ממולדתנו לאויב הם אלה המונעים מיהודים לעלות להר. "הר הבית בידינו" נותרה אמירה חלולה וריקה מתוכן ממשי שאמנם הרעידה את הלבבות במלחמת ששת הימים אך מדגישה את מורך הלבבות בתקופתנו אנו. לא רק במורך לב מדובר אלא גם בהתדרדרות ערכית וקריסה מוסרית הגורמות לאובדן חיי אדם ממש, פגיעה קשה בביטחון הלאומי ובכוח העמידה וסיכון גורל האומה כולה ואין הדברים מהווים מליצה בעלמא. כל הבוחן את מעלליה של ציפורה לבני אינו יכול אלא להשתאות על האדיקות בה הינה פועלת לשם מסירת חבלי מולדת לאויב הערבי, להיטות הניכרת במעשיה, אמירותיה, מבע פניה וסדר היום הפוליטי אותו היא מנהלת.

מה היו חושבים הוריה

לפני שנים עזבה את כור מחצבתה בליכוד תוך בגידה בבוחריה וחברה לדיקטאטור שרון לשם הוצאתם מן הכוח אל הפועל של תוכניות העקירה והגירוש מצפון השומרון ומגוש קטיף. באותם ימים אפלים הייתה ליד ימינו של שרון, הכשירה כל שרץ פוליטי משפטי ואחר מבית היוצר שלו והייתה שותפה מובילה באסון אותו הביאו על עמנו, אסון שמחירו אנו משלמים טבין ותקילין מאז ועד היום, כל שעה, כל רגע. לימים התפארה לבני ב"הישג" של מניעת כניסת החיזבאללה לדרום לבנון וליתר דיוק מדרום לנהר הליטאני, הישג שלא היה ולא נברא שתוצאתו נכון להיום ריכוז כוח אש חסר תקדים בידי האויב המסוכן הזה בכל שטח לבנון ובצורה המסכנת מאד את מדינתנו ומדירה שינה מעיני מקברניטינו. דאגתה ל"דמוקרטיה" הישראלית ולשלטון החוק נגועה בדעה משוחדת ובמשוא פנים. כל מה שנגד היהודים ארצם ותורתם חביב עליה וכל עולם התורה, ההתיישבות והמתיישבים הם בעיניה רעה חולה המסכנת את שלטון החוק. הגברת אטומה בפני העוולות ועיניה טחו מראות את ההפליה נגד יהודים בבניה, בהריסת מבנים לא חוקיים, בחופש הפולחן ובשורה ארוכה של נושאים. לאחרונה הגדילה הגברת לעשות. בעת קבלת ההחלטה השערורייתית על שחרור רוצחים ערבים ניאו נאציים כמחווה לאבו מאזן (ארכי רוצח בעצמו מסית ומדיח ומכחיש שואה) הוחלט גם כי המשך השחרור ב"פעימות" יהא תלוי בגורמים שונים. ובכן, מאז החל מתעצם גל טרור, יהודים נרצחו, ילדה קטנה נורתה, ההסתה נמשכת בעוזה ולאור כל זה ישנה קריאה ציבורית רחבה לשקול שוב ולעצור כל שחרור נוסף. כמה שרים מבקשים להעלות לדיון מחודש בממשלה ובוועדת השרים לענייני חקיקה את ההחלטה הקודמת ולבחון אותה לאור הנסיבות המשתנות. זו הגברת לבני, נעמדה על רגליה האחוריות משתדלת להסיר ההצעה הנ"ל מסדר היום ועל-פי הפרסומים לוחצת על ראש הממשלה שיהא שותף לעמדתה זו. מה דוחף את הגברת עד כי היא מוכנה לשכב על הגדר למען אותם רוצחים מתועבים ומה מניע אותה? מנין היא שואבת את הלהט המפעם בקרבה עת היא נלחמת עבור שחרור הרוצחים? לאן נעלמה הנשמה היהודית, היכן הלב היהודי, היכן הכבוד למשפחות השכולות שיקיריהן נטבחו על-ידי אותן חלאות עבורן היא נלחמת כעת? אין לי תשובות כמובן אך בצד הכאב ואי ההבנה אני מנסה לדמיין לעצמי מה היו חושבים לעצמם הוריה הגיבורים שפעלו במסירות נפש למען עמנו בראותם את יוצאת חלציהם פועלת בכזו מסירות נפש עבור רוצחי בני עמנו , שחרורם ורווחתם.