עבודות בחופשה ותעודת השליש

אני שייך לדור בו תלמידי כיתה י"ב נקראו "שמיניסטים", ובכיתה ט' נקראנו - לבושתנו - "חמשושים". שנת הלימודים נחלקה אז לשלושה שלישים, כשבסופם קיבלנו תעודות. משא נפשנו היה למצוא עבודה בחופשת הקיץ, להשתכר בכמה לירות לדמי הכיס. היו כאלו שהצליחו למצוא עבודה גם בחופשת פסח ואפילו בחופשות קצרות יותר. היום - "השליש" מתקשר אצלי עם הפחתת שליש מתקופת המאסר של עבריינים פליליים, ו"החופשות" - עם החופשות הנדיבות להן זוכים מרביתם. ולמה דווקא היום? כי היום דווח בכלי התקשורת שהרוצח הנתעב משה בן-איבגי יוסגר בעוד כשבועיים לישראל מארגנטינה. הרוצח הזה, שרצח יחד עם חברו ארבל אלוני את נהג המונית דרק רוט - סתם כך - ברח בשנת 2004 לחו"ל, בעת שהיה כמובן בחופשה מבית-הסוהר. על האופן בו ברח ומי סייע לו - ראוי לדון בנפרד. נתמקד בעיקר עניינינו והוא החופשות המפליגות הניתנות לפושעים מסוכנים, המנצלים אותן בכדי לבצע פשעים נוספים. שני הרוצחים הנתעבים האלו קיבלו חופשה מבית הסוהר בשנת 1998, מקץ 4 שנים בסך הכול מהרצח הנורא של דרק רוט ז"ל, אותה ניצלו בכדי לבצע שוד מזוין של חנות מכולת, במהלכו נפצעה המוכרת. ומה הלאה? פושע כזה מקבל חופשות נוספות ובורח מהארץ. תמהתני האם מישהו מרשויות האכיפה בישראל נתן את הדין על כך? אני מניח כי הוקמה ועדה, הופקו ממצאים והבטיחו לנו כי נלמדו כל הלקחים על-מנת להימנע מהישנות מקרה מעין זה בעתיד. האומנם?

מה גדל בפרדס שניר ביפו?

מוחמד שניר מיפו היה אחד הפושעים המסוכנים ביותר שפעלו בארץ עד שמת בשנת 1989. במשך חמישים שנות חייו ייחסה לו המשטרה אחריות כזו או אחרת לשורה של מקרים בהם נרצחו 10 בני אדם, 9 נפצעו, ועוד 4 הכנות למעשי רצח ובהם כוונה לרצוח את תת-ניצב (בדרגתו אז) בנימין זיגל ז"ל. לא זו אף זו, המשטרה חשדה במוחמד שניר ובחבר מרעיו כי זממו לפוצץ מכונית תופת במטה מחוז תל אביב של המשטרה, שהיה אז ברחוב מוצקין. ההיסטוריה של מוחמד שניר מתחילה עוד בשנות ה- 60 כשהמשטרה ייחסה לו השתתפות ברצח שריף שאנטי בינואר 1965 בתל אביב - רצח שלא פוענח עד היום. אחר כך רצח נעימה אערידי בספטמבר 1968, ככל הנראה על-רקע של "חילול כבוד המשפחה". שניר בסופו של דבר הורשע אך בסיוע לרצח לאחר מעשה. עיקר פשעיו נעשו החל משנת 1978, עת פרץ סכסוך מזוין בין שתי כנופיות שעסקו בסמים. באותם שנים לא נעשה שימוש במושג "ארגוני פשיעה", אלא במושג "חבורה" (חבורת הכרם), או כאמור "כנופיה". במהלך אותו סכסוך דמים בוצעו שורה של מעשי ירי, זריקת רימונים ופיצוץ מכוניות ממולכדות. כמה אזרחים ובני משפחה של היעדים לחיסול נפגעו ובמקרה אחד אף אשת היעד לכאורה נרצחה גם כן (אמנון רז - באוגוסט 1980). אחרי חקירה מאומצת ואולי אף חסרת תקדים עד לאותם ימים, נתפסו העבריינים. מוחמד שניר, עמד בראש "הכנופיה", מאז שאחיו - עלי עבדאללה שניר - נרצח באכזריות בביתו במכות גרזן (אוגוסט 1979). למזלו של מוחמד שניר חומר הראיות לא אפשר הרשעתו במעשי הרצח ממש, אלא אך ורק בעבירות של ניסיון לרצח וקשירת קשר לבצע פשע. על כך נדון הוא בספטמבר 1980 ל-12 שנות מאסר. אותו מוחמד שניר, אחד מ"יעדי האדם" של מחוז תל אביב בשנות ה- 70 - כך הוגדרו אז ראשי ארגוני הפשיעה - ולמרות עברו המרשים ומסוכנתו המוכחת, השתחרר ביוני 1987 ל"שליש" בגין "התנהגות טובה". התנהגות טובה - לא פחות ולא יותר! אני מניח שבבית הסוהר הוא לא תקף אף לא סוהר אחד, ולא שרף את התא שלו. אכן התנהגות טובה. מה לנבל הזה ולעניינו? בעוד הפושע הזה משוחרר במסגרת ה"שליש", בשבת 28 באוקטובר 1989, בסמוך לשעה 08:55 דיווח שומר באתר הסמוך למתחם של משפחת שניר ב"פרדס שניר" שביפו, על קולות ירי שהוא שומע מתוך המתחם. ראוי להבהיר מהו "המתחם". מדובר במבנה מוקף גדר חשמלית קטלנית וחומה גדולה. תאורה היקפית מסביב לה ומראות לגילוי מתוך המבנה שמסתתרים בשטחים מתים הסמוכים לחומה. הבניין המרכזי היה עם סורגים עבים במיוחד, קירות כפולים להסלקת אמצעים מכל הבא ליד ובכלל זה בני אדם, ומתקן עם בובה לניפוח בדמות אדם והרמה למשיכת אש בשעת חרום. אין טעות בזמן ובמקום: תל אביב-יפו, 1989. עם כוחות המשטרה שהגיעו למקום נמנה גם פקד עופר-צבי כהן. בן 30 היה ומילא תפקיד של קצין מודיעין ובילוש בתחנת יפו. באותה שבת היה קצין תורן מרחבי. חולה הגיע לתורנות. להתחלף עם קצין אחר לא רצה על-מנת שלא לקלקל לחבר ברגע האחרון את התוכניות לסוף השבוע. נשמע ירי נוסף מהמתחם. ציוד פריצה מתאים לא היה לכוחות שהגיעו והן נסמכו על ציוד הפריצה של מכבי האש, שבהבינם את גודל הסכנה הסכימו לפרוץ רק את השער החיצוני. עופר ז"ל ניגש לשער השני לתצפית על השטח. צרור מתת-מקלע פוצע אותו אנושות והוא אחר כך מת מפצעיו. בשלב זה נעשתה "הקפאת מצב". כוח ימ"מ פרץ למתחם בשעה 14:30 ומצא את גופתו של מוחמד שניר ירויה. ככל הנראה התאבד לאחר שרצח את אחיו סייד (51) ואת בן אחיו עוסמאן (26). ראש עיריית תל אביב, שלמה להט, הוציא על אתר צו הריסה למבנה. 150 סבבים של משאיות נדרשו לפנות את שטח המתחם. באוקטובר 1989 - היום הנורא בו נפל פקד עופר כהן - היה אמור מוחמד שניר להמשיך ולרצות את הענש שהטילו עליו שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב. אלמלא לא היה משתחרר ל"שליש" - עופר כהן היקר היה איתנו היום. אין לי מושג אם הוקמה ועדה במטרה לבדוק את השיקולים לתת "שליש" לפושע הזה. אני מניח שאם התקיימה בדיקה כלשהי הרי היא הסתיימה בהצהרה כי הופקו הלקחים, שופרו הליכי השחרור לשליש, והתקלה שהייתה לא תישנה.  

בילוי בחופשה

ייתכן שמאז אכן סגל כוח האדם העוסק בתהליך השחרור לשליש גדל ושוכלל וההקפדה על הנופשים והמשתחררים הועמקה. בני סלע שהורשע בביצוע 17 מקרי אונס ועבירות אחרות - והיה חשוד בעוד כמה וכמה מעשי אונס, ביצע את מעשי האונס הראשונים שלו בשנים 1997 - 1998, כשהיה בחופשות מבית הסוהר ובשליש. מדובר ב-4 שנות מאסר שהוטלו עליו בגין מעשים מגונים שביצע בקטינה, קרובת משפחה, כמה שנים קודם. למרות הרשעה זו והרקע הבעייתי שלו בלשון המעטה, זכה כאמור בני סלע לחופשות ולשליש אותם ניצל לסדרה מעשי אונס. דוד אטיאס הוא פושע מסוכן שהוגדר על-ידי בית המשפט כאדם "ללא פחדים וללא עכבות" (ב"ש (חיפה) 1124/03). אטיאס, היה מתנקש מקצועי שנחשד בביצוע של שורה מקרי רצח במסגרת חיסולי חשבונות בין ארגוני פשיעה כדלקמן: באפריל 2001 - ניסיון לחסל את שלום אזולאי בקריית ים על-ידי ירי שבוצע בקיוסק ליד בית ספר תיכון הומה אדם. אזולאי שרד את הפגיעה. בפברואר 2002 נעשה "מקצה שיפורים" ואזולאי חוסל. באפריל אותה שנה נרצח מוריס רביבו במרכז המסחרי של טירת הכרמל. שני אזרחים נפצעו מהירי. ובאותה שנה, בספטמבר, נרצח יצחק גבאי בקריית מוצקין. היה זה ליל ראש השנה. גבאי נסע במכוניתו. הרכב של הרוצחים התנגש בכוונה במכונית של גבאי, שיצא מהמכונית לברר מה קרה. 7 כדורים מאקדח 9 מ"מ הכריעהו. בדצמבר, נעצר אטיאס, לפי טענת המשטרה, במהלך יציאה לבצע רצח כפול של שתי דמויות נודעות בעולם הפשע הישראלי: מאיר אברג'יל ויצחק בר מוחא. לא הייתי מטריחכם ידידי בכל הכרוניקה הזו אלמלא פרט קטן, שולי וזניח. כל המעשים האלו נעשו כשדוד אטיאס נמצא בחופשות מבית הסוהר. אין לי ספק כי מכל חופשה כזו הקפיד הוא לחזור בזמן. אני מניח כי לאחר שהתבררה העובדה המביכה הזו, הוקמה ועדת בדיקה, הופקו כל הלקחים והוצהר כי הם ייושמו ולא יישנו.

התנהלות מופקרת או מדיניות נפסדת?

לא אתיש אתכם במקרים נוספים של עבריינים שביצעו עבירות במהלך החופשות שלהם מבית הסוהר, או "השליש". אומנם אינני משפטן אך מהרהר אני ביני לבין עצמי אם הוגשה תביעת נזיקין נגד המדינה, על-ידי נפגע עבירה שנפגע על-ידי עבריין שביצע את העבירה בעת שהיה בחופשה או שליש. ייתכן שאחרי תביעה כזו שתתקבל - מושג השליש והחופשות יחזר להזכיר לי את בית הספר ולא את המצב המופקר במערכת אכיפה החוק בישראל.