אובמה/קרי - לחצו, התעקשו, איימו, הפעילו לחץ פיזי מתון. אירופה הצטרפה, לחצה, איימה, אז נתניהו התגמש - הבטיח שחרור מחבלים בשלוש פעימות, להבטיח תחילת הדיונים עם הפרטנר, הלא פרטנר, עם תקווה מועטה להצלחה, אבל עם הרבה ישיבות עקרות ושתיית קפה.
מועד לתפוגה - מתקרב ארה"ב קבעה יעד לתפוגה, סיכומים וחתימה אבל הנייר נשאר בינתיים ריק - ושום בורר ושום משורר לא יצליח, לחבר את שיר הסיכום לדיונים אלה.
ציפי לבני - כבר ניסתה בעבר, ללא הצלחה לא לשכוח, ציפי לבני הייתה יו"ר צוות המו"מ בתקופת אולמרט משך 3.5 שנים עם אותו פרטנר אבו-מאזן - ולא יצא מכך דבר, פרט לאכזבות.
אולמרט גילה סוד באחד הראיונות ברגע של גילוי נאות, סיפר אולמרט, שלקראת סוף הקדנציה שלו, הוא הציע לאבו-מאזן, הצעה בנוסח "שאי-אפשר לסרב לה". כלומר: חילופי שטחים, ויתור על חלק מירושלים, מסירת רוב שטחי יהודה ושומרון, עם מפות מוכנות לחתימה - אבל אבו-מאזן היסס, גמגם ולבסוף נסוג.
לדעת אולמרט - הוא אמר לאבו-מאזן, יש לך הזדמנות היסטורית לסיים את הסכסוך, תחתום על המפות - אבל הפרטנר "המושלם" - סירב.
אולמרט רצה להיכנס להיסטוריה אולמרט קיווה לסיים את הקדנציה בהישג היסטורי, לאמור, מסמך הסדר לפחות זמני או ביניים, אך התאכזב.
גורל הדיונים עם ציפי - ידוע ככישלון מראש לא ערפאת בזמנו עם אהוד ברק, ולא אבו-מאזן עם אולמרט או לבני - יחתום על הסכם שבו יהיה הסדר ו/או ויתור על ירושלים, זכות השיבה וגבולות והסדרי ביטחון שישראל מעוניינת ולא תוכל לוותר עליהם.
הפתרון הפוליטי הצגת תוכנית מדינית, חד-צדדית, אם צריך ובה כל הנקודות העיקריות והחשובות, עליהן לא נוכל לוותר, כתנאי להסדר ביניים או קבע.
הצגת תוכנית - תפסיק את מתקפת הלחצים - כאשר ישראל תציג תוכנית ברורה וחדה, ותודיע שלא תיסוג ממנה, ותישאר עקבית ואמיצה, העולם ישנה את דעתו לבסוף.
ארה"ב, בהנהגת אובמה, מאבדים את המזרח התיכון עם כניסת אובמה לשלטון, כתבתי כאן באתר, שהוא לא מבין את המנטליות ואורח החיים הפוליטי של המזרח התיכון. לאורך כל שלטונו קדנציה+, הוא הוכיח את צדקתי.
השגיאות שעשה עם אירן, עם מצרים ובמקצת עם סוריה - הוכיחו זאת.
אובמה וארה"ב - מאבדים את האזור לרוסים פוטין - הכניע את אובמה, בפרשת סוריה והוא משתלט לאיטו ובבטחה על המזרח התיכון.
התקשורת - הכתירה את פוטין כאדם המשפיע ביותר בעולם ולקח את הכתר מאובמה והצעד הבא הוא גם ההשפעה בעולם.
הרצון להשיג יתרון על גב ישראל - לא יצליח לא נראה לי סביר שאובמה/קרי, יצליחו בנושא הפלשתיני, במקום שקלינטון - בוש נכשלו.
והיה להם רצון טוב הרבה יותר מאובמה.
אין לפלשתינים מנהיג בעל שיעור קומה אבו-מאזן, הוא אימפוטנט פוליטי, לא שולט בעמו וחסר השפעה בסדר גודל של עראפת. היחידי עד עתה, שיכול היה לעשות הסכם והייתה לו הזדמנות - היה עראפת וגם הוא קיבל רגליים קרות.
המסקנה: להמשיך לדבר, להתדיין, להצהיר, להתפטר, להתבכיין - בשלב זה, יין לא נראה מהבציר הזה.
מסקנה משנית: הזמן פועל לרעת הפלשתינים. את מה שיכול היה להשיג עראפת, לא קיבל אבו-מאזן ומה שנתן אולמרט, לא יחזור על עצמו. אבו-מאזן שולט בישות הפלשתינית בזכות ישראל וצה"ל, ברגע שניסוג, חמאס ישתלט על הגדה המערבית כמו בעזה. אי לכך - אם לא יהיה הסדר ביניים, לא יהיה לבסוף שלטון פלשתיני - אלא חמאסתן על כל ההשלכות.
