זאב שטרנהל הינו גם פרופ' למדע המדינה, אך גם פובליציסט המזוהה עם תנועת העבודה וממקימי חוג 77 באוניברסיטה העברית. הבעיה במאמריו איננה שהוא מתקיף את הימין על תחלואיו, אלא שהוא מתעלם מתחלואים אלו הקיימים גם בשמאל הציוני.
מאמר מובהק שכזה הוא מאמרו "הרחוק, בקצה הימני" (1.11.13), שפתח בסקירה של כינוס בפריז שעמד את עומק תופעת הימין של מפלגת "החזית הלאומית", תוך שהוא מציין ש"היום כבר ברור, כי הימין הלאומני הוא חלק מהתרבות האירופאית, המובנה בלאומיותה האתנית והתרבותית". מכאן הוא ממשיך להשוואה ומציין ש"ישראלי שהשתתף בכינוס לא היה יכול להימנע מההשוואה לישראל. קודם כל, אמר לעצמו, הפעם האחרונה שבה התקיים בשמאל הישראלי דיון דומה הייתה אחרי המפלה בבחירות 77".
כאן נשאלת השאלה, בתקופת שלטונו של השמאל עד שנת 1977, אילו ערכים פוליטיים היו הגמוניאלים? באיזו לאומיות התאפיינה ישראל? לאומיות אזרחית פתוחה לכל אזרחיה? או בלאומיות סגורה ומהדירה? ואם מדברים על כל אזרחיה, מי הנהיג ממשל צבאי (גם כשהוא לא היה לגיטימי ביטחונית כפי שקבעה ועדת רטנר) על ערבי ישראל? בן-גוריון מנהיג מפא"י? או מנחם בגין "הטרוריסט" שהתנגד לו?
טענה נוספת של שטרנהל היא ש"השמאל הממסדי של מפלגת העבודה, בעצם העובדה שאינו מתקומם נגד התפישה האתנית, הדתית והמשיחית של הלאום שמקדם הימין, משתף עימו פעולה". ושוב, איזו תפיסה ברת השוואה למערב קיבל וקידם השמאל הציוני?
בעורכו השוואות, מכתיר שטרנהל את השמאל בכתרים לא לו (פתאום כולם שם לאומים ליברלים, חותמי הכרזת "אני ישראלי" המבטאת תפיסת האזרח כמי ששייך ללאום אזרחי הפתוח לכלל אזרחי ישראל), ולכן יכול לטעון ש"במבט משווה קשה להימנע מהמסקנה, שמבין מדינות המערב, המדינה שבה הימין הרדיקלי הוא החזק ביותר, ואף מחזיק בשלטון, ואילו השמאל הוא החלש ביותר - היא ישראל".
אני הייתי מנסח את הטענה בצורה הבאה: "קשה להימנע מהמסקנה שהקונצנזוס בישראלי, ימין כשמאל, הוא ימינה מהימין הרדיקלי באירופה", הרי לה פאן אינה בעד שלילת אזרחות מצרפתים, אלא תומכת במניעת אזרחות ממהגרים, בעוד שבישראל תפיסת מדינת לאום ישראלית של כלל אזרחיה נידחת על-ידי הקונצנזוס וגם לפחות 90% מאזרחיה.
"ישראל נמצאת היום", כותב שטרנהל, "בקצה הימני המרוחק של הקשת הפוליטית, וגופי הימין שלה הם מהגרועים והמסוכנים ביותר מבין אלה הפועלים בחברות דמוקרטיות". חבל שכפרופ' למדע המדינה הוא לא בדק את הדמוקרטיה הליברלית של השמאל בהקשרים הבאים: קיומה של קרן פרטית שלה יש סמכויות קרקעיות חשובות (קק"ל), מספר הערבים שקלטו הקיבוצים מקרב תנועות הנוער החלוציות, השנה בה התקבלו ערבי ישראל כחברים להסתדרות הכללית, הפערים והקיפוח של ערבי ישראל עד למהפך 1977, כמו גם מספר השרים וסגני השרים הערבים והדרוזים שהיו בממשלות ישראל בתקופת שלטון השמאל.
ועל זה נאמר "טול קורה מבין עיניך".