האם פסק הדין של בית המשפט העליון יתיר מעתה שימוש חורג בכל מקרה ובכל מקום? ספק. השופטת
עדנה ארבל אומנם פסקה שבמקרים מסוימים אפשר להתיר שימוש חורג שיהווה תחליף לתיקון התב"ע, אולם בזהירות המתבקשת ותוך סייגים.
במה דברים אמורים? תב"ע קובעת, למשל, שדירה מסוימת מיועדת למגורים. בעל הדירה משכיר או מוכר אותה ליזם, ההופך אותה למשרד, למרפאה, למחסן או לכל שימוש אחר שלא לפי התוכנית המאושרת. במקרים רבים הוא מעמיד את הדיירים בפני עובדה, ולעתים הוא פונה מראש לוועדה המקומית ומבקש "שימוש חורג", כלומר שלא לפי התוכנית. היזם מבקש זאת, כי הוא יודע שהוועדה המקומית לא תאשר את שינוי התב"ע, או שההליך יארך זמן רב.
הדיירים - אם הם המתלוננים - מבקשים צו מניעה או כל החלטת מינהלת אחרת, שתביא לסגירת המשרד או המרפאה. ואז מבקש הבעלים או השוכר "היתר זמני לשימוש חורג", וזאת במקום דרישה מסודרת וחוקית לשינוי התב"ע. היזם מבקש כמובן תקופה ארוכה ככל האפשר, לעתים עד עשר שנים, ומעלה נימוקים והסברים שונים או משונים. הדיירים עומדים כמובן על זכותם למניעת מטרד.
הוועדות לבניין ערים לא קבעו עד היום מדיניות אחידה. לעתים הן אוסרות לחלוטין על שימוש חריג ומקבלות את טענות השכנים. במקרים אחרים הן מתירות שימוש חריג לתקופה קצרה, ובמקרים אחרים אפילו לתקופה ארוכה. החידוש של השופטת ארבל הוא, שבמקרים מסוימים יכול השימוש החורג לבוא במקום תיקון התב"ע או הוצאת תב"ע חדשה.
האם זה פתח לגל של תביעות לשימוש חורג? ספק. בית המשפט העליון פסק כי שימוש חורג אומנם יכול לבוא במקום תיקון התב"ע או החלפתה. אולם זאת במקרים מסוימים, בזהירות ותוך בדיקות תקופתיות. סביר להניח, שמכיוון שהמקרה האמור מדבר על גן-ילדים, הנחוץ לדיירי האזור, הקל בית המשפט. האם אפשר יהיה להשתמש בפסיקה זו כדי לפתוח משרד, מרפאה, מחסן או חנות? ספק.
