מצב הביטחון המתדרדר בישו"ב (יהודה שומרון ובנימין) כבר איננו מותיר מקום לספקות. חולשה מתמשכת של הנהגה רופסת נטולת מוסר וערכים מייצרת לנו מתחת לאף כאן ועכשיו גל טרור שאת ראשיתו אנו חווים על בשרנו בעוד שאחריתו מי ישורנה. דם יהודים הפקר ומה שהיה הוא שהווה והוא שיהיה חלילה באם תימשך ההפקרות.
מדיניות ההבלגה וה"הכלה" של פרעות המחבלים הערבים מולה ניצבים חיילי צה"ל חסרי אונים גורמת באופן טבעי לעלייה ב"רוח הקרב" של הרוצחים. בראותם את חיילי צה"ל ניגפים מפני אבנים,סלעים, בקבוקי תבערה וסתם המון מתפרע, עולה הביטחון ועימו גובר התיאבון.
חופש התנועה והעדר המחסומים מאפשר תנועה ללא הפרעה כמעט של רוצחים ורוצחים בכוח. אלה הנתפסים מעת לעת כשבאמתחתם אמצעי לחימה מסוגים שונים הם לאסוננו קצה הקרחון של תופעה רחבה הרבה יותר, הטרור מרים ראש ומאיים על חיינו ממש, לא רק על שגרת חיינו.
כניעה ללחץ אמריקני ולתכתיבי חוסיין אובמה תורמת אף היא את חלקה. חוסיין הנ"ל הינו כישלון גמור בכל הקשור לשימור האינטרסים של המערב בכלל וארצות הברית בפרט ובהחלט יש מקום לפקפוק במידת אהדתו לישראל וליהודים, אם בכלל. מבחינה רגשית לבו עם אחיו במזרח ולפיכך הינו סלחן כלפי תאוות הרצח של אלה בעוד ליבו גס בדם יהודי. בעוד אחיו הרוצחים הערבים הם "קורבנות הכיבוש" הרי שהיהודים הינם לכל היותר "קורבנות השלום" - נוסחא חסרת שחר אך מנצחת בעולם ה"נאור" דהיום.
כרגיל, החולשה הישראלית המופגנת תוך הבעת נכונות לוויתורים על חבלי מולדת, מלבה את האש. רוצחי החמאס והעולם הערבי בכללותו הביטו משתאים נוכח העקירה והגירוש שהביאו היהודים על עצמם בגוש קטיף ובצפון השומרון. בצדק גמור מנקודת ראותם של המנוולים, היווה החורבן ניצחון סוחף לגישתם על פיה "הציונים מבינים רק את שפת הכוח", ביטוי שחזר ונשמע בהרבה מהראיונות אותם העניקו הרוצחים ומנהיגיהם לתקשורת הערבית והעולמית בעודם חוגגים את ניצחונם על חורבות ישובי גוש קטיף הנקיים מיהודים.
הכל חפצים ב"קידום השלום" מפגן החולשה וההתקפלות נמשך ביתר שאת. נתניהו אבי דוקטרינת "לא מדברים עם הטרור" ומי שהטיף לכניסה למשא-ומתן ללא תנאים מוקדמים שחרר בעבר אלף מחבלים בעסקת שליט השערורייתית ולאחרונה הסכים לשחרר למעלה ממאה רוצחים מתועבים מהסוג שטבחו בבני משפחת פוגל הי"ד. בציניות ובאטימות רגשית הורמו ידיים אל על וההחלטה נפלה- הרוצחים ישוחררו כדי "לאפשר קיום משא-ומתן" .העיקר שה
ממשלה עומדת על שלה - "ללא תנאים מוקדמים"... זוכרים ?
רשימת פעולות הטרור של הרוצחים ארוכה מכדי שאפרטה אך כולנו מכירים את גניבת העדרים, את השריפות היזומות, את שוד המכוניות על אם הדרך, את מעשי הלינץ' הרבים, את ההתפרעויות, את צירי התנועה (שבינתיים גובים בעיקר שמשות מנופצות נשים וילדים מבוהלים ופציעות), את הקורבנות בנפש כדוגמת אשר פלמר ובנו הי"ד, את חסימות הצירים, את האבנים, את בקבוקי התבערה ואת הפורעים הערבים שגם הכאפיות המכסות את פניהם לא מצליחות להסתיר את צימאונם לדם יהודי. הממשלה לא נותרה אדישה להתגברות הטרור והזדרזה לעבות את היחידה העוסקת ב"טרור יהודי" שעיקרו כתובות גרפיטי ומעשי קונדס.
בעוד ציפורה לבני דנה עם הרוצחים על מסירת חבלי מולדת, בעוד נתניהו רוקח בגלוי את חזון שתי המדינות לשני עמים, בעוד עשרים וששה רוצחים ששוחררו חוגגים בבתיהם ועוד למעלה משבעים עסוקים בהכנות לשחרור ממשיך הטרור להתגבר. למרבה התמיהה והבושה איש מהנ"ל איננו עוצר לרגע על-מנת להסיק מסקנות בדבר האסון אותו הם מקרבים לפתחנו.
שני חיילים שנרצחו לאחרונה, ילדה רכה שנורתה בחצר ביתה ואיש יהודי מהבקעה שנרצח במכות גרזן אמורים היו להביא לבלימה מיידית של ההתדרדרות. מנהיגים אחראיים מפשפשים במעשיהם, עוצרים על-מנת לבחון את המציאות, לעשות הערכת מצב מחודשת, להגיב באיזשהו אופן.
לא אצלנו. כאן הכול חפצים ב"קידום השלום" ולשם כך מיומנים היטב במלאכת הטמנת הראשים בחול, עמוק ככל האפשר ובלבד שהמציאות לא תטריד יותר מדי את מנוחתם. על מצפונם כבר אינני מעיז לדבר....
האם באמת אינם רואים את המתחולל לנגד עיניהם? האם הינם אדישים עד כדי כך או שמא עוינים חלילה את היהודים בישו"ב ומוכנים לראות בסבלותיהם ובלבד שיירצו את הפריץ המוסלמי מהבית הלבן?
אי-אפשר לברוח מהאמת. הממשלה הזו בה חברים גם יהודים טובים מביאה עלינו במעשים ובמחדלים טרור ושפיכות דמים. הסטטיסטיקה מאשרת עובדה זו, היהודים שנרצחו מוכיחים לאסוננו את הטענה וכל עוד לא תפסק ההפקרות של ניהול מתן ומתן עם רוצחים מסיתים ומחרחרי מלחמה תוך כדי שחרור לא נתפס של רוצחים המוחזקים בכלא הישראלי , דמו של כל יהודי שנפגע חלילה בראשה של ממשלה זו על כל החברים בה.