תפישת העולם של אוסלו במבחן המציאות

ב-24 וב-16 באוקטובר 2013, בכינוס הדיפלומטים ובאזכרה לראש הממשלה רבין, חזר הנשיא שמעון פרס וטען שהסכם אוסלו "פתח את הדרך לדו-שיח ושלום". האם טענת פרס עומדת במבחן המציאות? תפישת העולם של אוסלו נפרשה על-ידי פרס בספרו, "המזה"ת החדש", וב"מכון וושינגטון למדיניות מזרח תיכונית": "המערכת הבינלאומית אינה מובילה יותר למלחמות... השלום הוא הביטחון... גבולות של תיל, שדות מוקשים ומוצבים צבאיים אינם רלוונטיים יותר... מלון טוב על הגבול מספק יותר שלום וביטחון מאשר מוצב צבאי... יש חשיבות קטנה מאוד לעבר. קרקע והיסטוריה איבדו מחשיבותם... חשוב יותר לדמיין מאשר לזכור... התפרצות מלחמה איננה אפשרית עתה... אני מסופק אם הפלשתינים ינקטו שוב בטרור... גבולות אינם רלוונטיים עבור אומה המתמקדת במוח במקום בקרקע...". תפישת העולם של אוסלו מתנפצת אל צוקי המזרח התיכון המציאותי והצונאמי הערבי. הוגי אוסלו המעיטו בעוצמת מאפייני המזרח התיכון מזה 1,400 שנים: אלימות, שנאת האחר, תזזיתיות, בוגדנות, חוסר-אמינות, פיצול אלים דתי-אתני-רעיוני-גיאוגרפי, היעדר שלום-כולל בין-ערבי, הפרת הסכמים בין-ערביים, ארעיות הסכמים, היעדר חופש דת-ביטוי-עיתונות-התאגדות.

רק הטקטיקות מתחלפות

דר' יובל ארנון-אוחנה מאוניברסיטת אריאל, שהיה החוקר הבכיר ב"מוסד" בנושא הפלשתיני, כותב בספרו, "קו החריש והאש - 150 שנות סכסוך" (הוצאת אחיאסף, 2013), שהסכם אוסלו חילץ את אש"פ מתהום הנשייה. ב-1990 "העולם הערבי ניתק את קשריו עם אש"פ, וקטע את הזרמת הכספים אליו" עקב השתתפות אש"פ בפלישת עירק לכווית. ארה"ב הפסיקה את הדו-שיח עם אש"פ. האינתיפאדה הראשונה גססה מ-1991. אש"פ לא התאושש מחיסול ח'ליל אל-וזיר (1988) וצלאח חאלף (1991). ופרשיות שחיתות דירדרו את תדמית אש"פ בעיני הפלשתינים. הסכם אוסלו שינה את מדיניות ישראל באופן דרמטי, אסטרטגי ומוחשי, כולל מחוות שלא נעשו על-ידי העותומנים, המנדט הבריטי, ירדן, מצרים והליגה הערבית: העברת חלקי מולדת לאויב המר ביותר, קידום ריבונות פלשתינית, פתיחת שערי הבית הלבן בפני ערפאת וייבוא 70,000 פלשתינים ממחנות טרור במדינות ערב. לעומת זאת, אש"פ השתנה רק טקטית, נצמד לאסטרטגיית ה"אמנה הפלשתינית", מתייחס להסכם אוסלו כמכשיר למימוש היעד האסטרטגי, ורואה בארץ ישראל אדמת "וואקף" השייכת למוסלמים בהבטחה אלוהית. יאסר ערפאת [קישור] ומחמוד עבאס הבהירו שהסכם אוסלו הוא זמני ונועד להשמדת ישראל. הרשות הפלשתינית הפרה הסכמים באופן סדרתי, ועבאס הקים מערכת חינוך לשנאה. גל טרור חסר-תקדים פרץ באפריל 1994 והביא ליותר מ-1,600 אבדות - פי חמישה מעשרים השנים שקדמו לאוסלו. 160 נרצחו באינתיפאדה הראשונה, לפני אוסלו, לעומת 1,000 באינתיפאדה השנייה. ביוני 2001 אמר פייסל חוסייני שהסכם אוסלו העניק לפלשתינים "סוס טרויאני" המקדם הקמת מדינה פלשתינית מהנהר ועד הים. התנהלות הרשות הפלשתינית עקבית [קישור] עם תקדימי ההנהגה הפלשתינית שגורשה ממצרים, מסוריה, מירדן, מלבנון ומכווית עקב חתרנות ובוגדנות, והייתה בעלת בריתם של גרמניה הנאצית, הגוש הקומוניסטי, חומייני, סדאם חוסיין ובן-לאדן. מבחן המציאות מוכיח שבניגוד לתפישת העולם של אוסלו, הנמר הפלשתיני אינו מחליף חברבורות, רק טקטיקות.