תולדות משפטיו של
אביגדור ליברמן עוד יילמדו בבתי הספר למשפטים בקורס ששמו ייקרא עינו לשמו. הסילבוס של הקורס יהיה עמוס מאוד, גדוש בהחלטות מטופשות, הסברים עילגים ובלתי מקצועיים בעליל. פסק הדין במשפטו של ליברמן המזכה אותו לחלוטין הוא אות קלון למערכת אכיפת החוק אשר גררה בכוח את ליברמן 17 שנים תמימות. זה לא יאמן! גם אם טובי המשפטנים של פרקליטות המדינה, טובי השופטים בדימוס שעוד ימלאו את שורות העיתונים ויופיעו על המרקע תוך ניסיון להגן על המערכת, לא יוכלו לשכנע אף אחד ש-17 שנה של הליכים משפטיים נגד אזרח זהו זמן סביר.
זו תעודת עניות המטילה צל כבד מאוד על עבודת רשויות אכיפת החוק. זו תעודת כבוד מאוד מחמיאה לשופטים בישראל.
לא פעם כתבתי על ליברמן איש הציבור, ח"כ או שר, ודאי בתפקידו כשר חוץ. דעתי ברורה ואין לי כל סיבה להסתירה. יחד עם זאת, ההגינות מחייבת לקבוע שליברמן האיש הוא קורבן של רדיפה שלא הייתה כדוגמתה בישראל. היה כאן ניסיון "להוריד" אזרח מתפקיד פוליטי נבחר באמצעות הליכים משפטיים מוזרים ומעוררי תמיהה.
לעניות דעתנו, התנהגות מסוג זה היא מבחינת פשע בפני עצמו.
נורמה בזויה גם במקרה של ליברמן, חזקת החפות מתה. דקות לאחר פרסום פסק הדין המזכה, ניצלה יו"ר האופוזיציה,
שלי יחימוביץ, את חסינותה הפרלמנטרית וקבעה שליברמן אשם ומושחת, למרות שבית המשפט זיכה אותו. זו נורמה בזויה שאין בלקסיקון של שני תרבות מילים רבות כדי לכנותה. גם ליחימוביץ וגם לכל אלה היודעים להאשים ולחרוץ גורלות לפני שבית המשפט עושה זאת, ראויים הדברים של השופט חיים כהן הצריכים להדהד באוזניהם של המלעיזים: " ראוי לקרוא, שוב ושוב, את דברי השופט חיים כהן ז"ל המובאים במאמרו של פרופ' בנדור ולהרהר היטב עליהם: "אין לייחס לאדם מעשה פלילי כל עוד לא הוכחה ונקבעה אשמתו בהליכים פליליים כדין. מדינות אשר בהן רשאית רשות מנהלית לקבוע אשמתו הפלילית של אדם, ללא הליך שיפוטי - אותם מושגי יסוד של שלטון-החוק מהן הם והלאה, ובל יהא חלקנו עמהן. ... האישום הוא אישום, החקירה היא חקירה, וההעמדה-לדין העמדה-לדין, וכבודם ומשקלם וחומרתם במקומם מונחים.
אבל תהא אשר תהא מידת האמון שמותר ואפשר לייחסו להם, ויהיו אשר יהיו המסקנות שמותר ואפשר להסיק מהם - דבר אחד אין בהם, ואינו יכול מטבע ברייתם לעולם להיות בהם, והוא הוכחה או קביעה של עשיית מעשה פלילי בידי מאן-דהוא. ... זכות היסוד שבחזקת-זכאי ניתנת לאדם לא רק כדי שלא ייענש כל עוד לא נשפט, אלא גם כדי שכבודו ושמו הטוב וכל יתר זכויותיו האישיות והחומריות לא ייפגעו, בשל מעשהו הפלילי, במאומה, כל עוד לא נשפט". כל מי שנהג להטיל אשם בליברמן לפני הכרעת הדין, וודאי ממשיך לעשות זאת אחריה, איננו ראוי להתייחסות.
זיכויו של ליברמן לא מוצא חן בעיני רבים ממתנגדיו הפוליטיים. כול אשר עליהם לעשות הוא לבקש סליחה על רדיפתו של ליברמן תוך הטחת אשמות קשות בו ללא שבית משפט קבעו זאת. מי ששלטון החוק יקר לו אינו יכול חייב להותיר את החלטה על חפות או אשם בידי בית המשפט ולא בידי הציבור בכיכרות או פוליטיקאים. מי שהמשטר הדמוקרטי חשוב לו גם, חייב ללמוד לקחים רבים מאוד בעקבות 17 שנות עינוי אישי של ליברמן משום "חטאו" להיות פוליטיקאי. ישראל היית המרוויחה מכך אם ליברמן לא היה שר החוץ שלה. זו דעה לגבי תפקודו של ליברמן כשר חוץ, והיא לגיטימית לחלוטין. הזירה הפוליטית אינה פיקניק. מכאן ועד לרדיפה אישית וניסיון להדיח אדם שנבחר כדת וכדין, הדרך ארוכה מאוד.
סיום משפטו של ליברמן, ככל הנראה, אינה סיום אקורד עבורו, בדיוק כפי שסיום משפטו של אולמרט לא היה. בכוח ברוטלי מנסים מיני אינטרסנטים לשנות את החלטות בית המשפט ולפרשן לפי האינטרסים שלהם. מלאכתם בלתי מוסרית ובלתי אנושית.
