ביום ראשון (10.11.13) אישרה הממשלה את הקמתם של שני יישובים חדשים - עיר לחרדים ויישוב פרברי לציבור הדתי-לאומי. אם תוגשם התוכנית, ייבנו בשנים הקרובות 19 יישובים חדשים בנגב, שיכללו 36,649 יחידות דיור - מה שיגדיל את מספר התושבים מ-5,920 ל-183 אלף בסך-הכל.
אלא שלא הכל ורוד, או יותר נכון ירוק. לפחות לא בעיני הירוקים. וכרגיל הם בין הקופצים ראשונים. מה פתאום בנייה בנגב? הירוקים מישירים אלינו מבט זועם. הרי אנו מצווים לשמור על השטחים הפתוחים!
התגובה הזו של הירוקים היא כמין מנטרה החוזרת שוב ושוב על עצמה. ההתנגדות האומללה שלהם, לפיתוח בכלל, ובמיוחד לפעילות פיתוח בנגב (גם לגבי הרכבת), פוגעת בהם עצמם ובאמינותם, ומעוררת הרבה אי-נוחות. אולי הדאגה להתיישבות הבדואית ביסוד העמדה הזו?
אי-אפשר שלא לשאול אותם עד מתי תנהגו כבת-יענה. על איזה שטחים פתוחים אתם מדברים? הרי מחר ייתפסו שטחים "פתוחים" אלה, על-ידי ההתיישבות הבדואית הפושטת כאש בשדה קוצים (אם השטחים המיועדים לא נתפסו כבר היום). מדוע שלא תוסיפו את המילים "אחריות ציבורית כלפי עם ישראל" לסל התפקידים שלכם, ועד מתי תתנערו מחובה זו. כאשר אתם מדברים על שמירה על הנוף, אתם בבחינת טובלים ושרץ בידיכם. האם אלה שקיבלו את ההחלטה בארגונים הירוקים לפעול נגד התוכנית האמורה היו ב"חופשת שכל"?
צריך לברך את הממשלה על ההחלטה הזו. אומנם היא הייתה חייבת להקדים עשור שנים לפחות, אבל מחלת ה"אין לי" המחייבת תמיד הטלת וטו, של אגף התקציבים, גרמה לדחייתה שוב ושוב. עתה נראה כי התבוננות במפה גרמה ליקיצה מבוהלת של בכירים בממשלה. הידיעה שעוד מעט כבר לא יהיה נגב, הייתה כמו תחיבת פלפל באזור ההוא, הרגיש... של כמה שרים. עכשיו, משנפלה ההחלטה, יש רק לקוות שהיא גם תבוצע במהירות.
