המאה העשרים הייתה זו אשר בתוכה התרחשו התהפוכות הגדולות ביותר בתולדות עולמנו הסגלגל מאז המבול התנ"כי. היא הביאה איתה את הרודנים הגדולים ביותר בהיסטוריה ואת המלחמות הנוראות יותר מכל אלו שפרצו אי פעם. היא הציגה על במתה את מחזות הדיכוי ואת הבסטיליות המטורפות ביותר שהאדם המציא מעולם, אלה הנאציות ואלה הסובייטיות. המאה העשרים סידרה את כל העולם במשבצות, על כל משבצת נטושה בכל פינות העולם הוצב בעל-בית ולכל בעל-בית ניתן הכוח לשלוט במשבצת שלו.
במאה העשרים הפציעה המהפכה העולמית הגדולה ביותר אי-פעם, בה התחלפו האימפריות אשר חילקו ביניהן את רוב העולם במאות השנים האחרונות. הבריטים, הטורקים, האוסטרו-הונגרים והצרפתים, אשר שלטו על רוב שטחי כדור הארץ, פינו את מקומם לאמריקנים ולסובייטים, אשר עוצמתם הצבאית הגדולה, אל מול שחיקתם הכלכלית של עמי אירופה, העלתה אותם לדרגת שתי מעצמות קוטביות ויחידות.
המאה העשרים חידדה את ההבדלים בין מדינות העולם ויצרה גושים מדיניים המבוססים על אידיאולוגיות שונות ועל הבדלי תרבות דיכוטומיים. בעוד המערב הליברלי והמזרח הקומוניסטי, מתעמתים ומתישים האחד את כוחו של יריבו במחציתה השנייה של המאה העשרים, התחזקה והתרחבה אידיאולוגיה איסלאמיסטית קיצונית אשר אינה רואה הבדל בין כל האידיאולוגיות האחרות, כל עוד אינן מקבלות עליהן את האיסלאם ואת השריעה.
המאה העשרים ואחת המאה העשרים ואחת חידדה את השינויים הללו, כאשר היא נפתחה בהתקפת הטרור הדרמטית ביותר בעידן הצילום, אירועי האחד-עשר בספטמבר 2001. ההגמוניה האמריקנית ויחד איתה המובילות הבלתי מעורערת שלה את כלכלת העולם, ספגו מכה מתחת לחגורה, כזו שמקפלת אותך ומפילה אותך לרצפה. אמריקה הגדולה התפתלה בשכיבה והייתה זקוקה למטרה מהירה וקלה, להכות בחזרה, להשיב את הכבוד האבוד. בנקודה זו התחילה הנפילה הגדולה. האומה החזקה ביותר בעולם הגיבה בעוצמה גדולה, בפאניקה ולא מתוך מנהיגות, בלחץ ולא מתוך שליטה, במקום לאזור אומץ, להתגבר על היצר, ולראות בטרגדיה הגדולה הזדמנות לבניית תוכנית אסטרטגית חדשה אשר תמחץ את אויביה בצורה עקבית שלא תאפשר להם לגדול ולהתחזק. האימפריה האמריקנית לא ניהלה תהליך בדק-בית, לא בחרה באסטרטגיה וכל תגובותיה מאז הן מעשה מגננה המנוהלת על-ידי פחד ואימת נפילה פרימיטיבית המייצרת מענה אינסטינקטיבי כושל המביא בסופו של דבר לנפילה האמיתית.
בד בבד עם קריסתה הכלכלית בשלבים, מאבדת האימפריה המערבית את הרתעתה וכניסתו לזירה של נשיא אמריקני חלש, כוכב רוק חסר יכולות הנהגה וחסר חזון בינלאומי, החלישה אותה עוד יותר. הפדרציה האמריקנית הגדולה הפסיקה להתנהג כמעצמה וכמו בעיר שיקאגו, בה התפתח הנשיא האמריקני, היא הייתה צריכה להתמודד עם עולם קשה ומורכב, ומיומנויותיו של הנשיא חסר הניסיון הממשי בחיזוק המודעות הפוליטית של השכבות החלשות, לא הועילו לו בעולם הגדול ובעיקר בקרב המדינות המוסלמיות אשר זיהו את חולשתו בנקל.
אל מול קריסתה המתמשכת של אירופה החלשה והתרסקותה ההדרגתית של האימפריה האמריקנית, מתחזק גוש איסלאמיסטי, המשלב כוחות עם הנהגה פוסט-סובייטית המסגלת לעצמה את השיטות הסובייטיות הוותיקות, עם הדיקטטורה הסינית המתעצמת משנה לשנה ועם המדינות הדרום-אמריקניות החלשות והמתנדנדות. שני גושים חדשים מתהווים למול עינינו בתחילתה של המאה העשרים ואחת והם מבוססים על שאלת הקבלה או אי-הקבלה של האידיאולוגיה הוותיקה שהניעה את המהפכה הצרפתית ויצרה את העולם החופשי, זה שחרת על דגלו את השוויון והחירויות, לעומת מה שנחשב בעולם המערבי לעולם החושך האיום, הנישא על-ידי ענן הדיכוי והאפליה המתפשט ממזרח.
ישראל כמוצב קדמי בתוך הגוש המערבי, לבד מאירופה וארצות הברית של אמריקה, ניתן למצוא איים קטנים של מערביות, הקטן שבהם, אולם המשמעותי ביותר שביניהם, הוא מדינת ישראל. מדינת ישראל היא המוצב הקדמי של המערב בעורף האויב. מדינת ישראל הפכה - כבר מיום הקמתה - למבצר בלב הגוש הלעומתי, זה ההולך ומתחזק ומאז תחילתה של המאה העשרים ואחת גם מתגבש ומתרחב. יכולת עמידתו האיתנה של המוצב הקדמי, שואבת את כוחה מעוצמתו של הגוש אשר הוא ניצב בחזיתו, הגוש המערבי. לפני שמונה מאות ושלושים שנים, כאשר נותרו האבירים ההוספיטלרים במבצר BELVOIR (כוכב הירדן) מול כוחותיו הצרים עליהם של המנהיג המוסלמי צאלח-א-דין והבינו כי הממלכה הצלבניית קרסה והם נותרו לבדם, הם איבדו את כוח עמידתם אל מול האויב, מוצב קדמי אחרון אל מול כוחו העולה של האיסלאם.
מדינת ישראל נושאת את עול המוצב הקדמי הנטוע בלב המזרח התיכון, בחזיתו המזרחית של העולם המערבי, הנושא את דגל החירות והשוויון. בחודשים האחרונים ניכר כי המעצמה המערבית ההולכת ודועכת, הגיעה למסקנה כי אין בכוחה להחזיק את המוצב הקדמי והיא מתחילה להסיג את כוחותיה מעמדות מפתח אחרות בשטחי המזרח, עירק, אפגניסטן, פקיסטן ואפריקה. היא מאבדת את אחיזתה בטורקיה, במצרים ובקרוב אולי אף בערב הסעודית ובנסיכויות המפרץ.
תהליכים גיאו-פוליטיים אלו מבודדים יותר ויותר את המוצב הקדמי ומעצמת המערב מנסה להתנער ממחויבותה אליו. לפתע הוא נראה לה כנטל גדול וכבד אשר אין בכוחה הרוחני להמשיך ולחזקו. נסיגתה הצבאית מהמזרח היא אך ביטוי לנסיגתה הרוחנית, לאיבוד אמונתה ביכולתה להשפיע את ערכיה על מחוזות המזרח, אשר אינם מוכנים לקבל על עצמם את אידיאולוגיית המערב. רוחו של המערב חזקה, רק כאשר יציבותו הכלכלית ברורה וכאשר זו החלה מתערערת בחודש ספטמבר בשנת 2001, החלה לשקוע אמונת המערב בערכיו שלו עצמו.
מדיניות חוץ נהירה השיחות העמומות מעל ראשה של מדינת ישראל, בנושא עוצמתה הצבאית של אירן, עלולות להביא את הפרת האיזון העדין הקיים כיום בין גושי המערב והמזרח, ולייצר את היתרון שובר-השוויון שהגוש המזרחי נדרש לו, על-מנת שהרתעתו תגבר על הרתעתו של הגוש המערבי.
המוצב הקדמי לא יכול לעמוד לבדו מול הגוש הגדול הזה, כי זכות קיומו הגיאו-פוליטי הינה כמוצב קדמי ולא כגוש בפני עצמו. פריחתה של הפוסט-ציונות היא חלק מאותה שקיעה אמונתית של הגוש המערבי, המגלמת בתוכה את אי-אמונתו ביכולת הגוש המערבי לשרוד אל מול התעצמותו של הגוש המזרחי. הזרם הפוסט-ציוני, בתוך מדינת ישראל ובעיקר מחוצה לה, מתפתח מרמה של שוליים הזויים לזרם המכיל בתוכו יותר ויותר אוהדים, חלקם מונעים על-ידי זרעי האנטישמיות המושקים במי-המשבר הכלכלי התורן. כמו מעצמת המערב כולה, גם הפוסט-ציונים מתחילים לפקפק בנחיצותו של המוצב הקדמי וכמו הגוש המערבי, אינם מבינים כי קיומה של העמדה האסטרטגית בעורף האויב, קיומו ונחיצותו של המוצב הקדמי, הם הכרח קיומי עבור המערב וויתור על נכס אסטרטגי זה הוא תחילתו של הסוף.
ההנהגה הישראלית נדרשת כיום לעורר את המערב להבין בנחיצותה הקיומית של מדינת ישראל, כפי שראו זאת מנהיגי המערב במחצית השנייה של המאה העשרים. משימה זו דורשת מדיניות חוץ ברורה, עקבית וחד-משמעית מצידה של מדינת ישראל, השקעת משאבים מרובים בהעלאת קרנה כמוצב המערבי הקדמי ובהסברה רצינית ומשמעותית, שמטרתה להקים מחדש קואליציה מאוחדת, המבוססת על ערכי המערב, ערכיו של העולם החופשי, ערכי החירויות והשוויון הדוהים על דגליהן של אירופה וארצות הברית של אמריקה.
