בתגובה לאלה הדורשים שאנשי צבא הקבע יפרשו בגיל מבוגר, לאחרונה אף החריפו את הטון לאור הוויכוח הרועם בין משרד האוצר לבין משרד הביטחון על תקציב הביטחון.
בכל פעם שדנים בתקציב הביטחון, עולה נושא הפרישה המוקדמת של משרתי צבא הקבע והופך לשק החבטות של משרד האוצר. בשל אילוצי תקציב, רוצה האוצר לשנות את המצב הנוכחי בלי להתעמק בשאלה כמה זה יכול לעלות למשק ולחברה בישראל.
דוד בן-גוריון, בבואו לעצב את צה"ל, השכיל להבין שהפרישה המוקדמת יחסית של משרתי הקבע יש לה שתי מטרות: 1) מניעת היווצרותה של כת צבאית סגורה על-ידי שירות ארוך טווח; 2) תרומה לחברה האזרחית על-ידי הנחלת הידע והניסיון הנצבר של הקצינים והנגדים הפורשים כשכוחם עוד במותניהם, והם יכולים להשתלב בענפי המשק.
הגיעה העת שמוסד אקדמי כלשהו או ממשלתי ייקח על עצמו את המשימה לחקור מה תרומת משרתי הקבע לאחר הפרישה בתחומי הכלכלה, הביטחון, החברה והחינוך ועוד. להערכתי, גם האוצר יופתע מתוצאות מחקר זה. עוד נתון שהאוצר יכול לבדוק הוא התרומה בהכנסות ששילמו משרתי הקבע למס הכנסה ולרשויות האחרות מאז הקמת המדינה, בזכות השתלבותם בקריירה שנייה.
וחוץ מזה, בהתחשב באיומים הרבים על ישראל, מי רוצה בצבא זקן?