עם צאת ספרו החדש של ד"ר מנפרד גרסטנפלד Demonizing Israel and the Jews ("דמוניזציה של ישראל והיהודים") שחשף את מימדיה המבהילים של האנטישמיות ושל הוקעתה הזדונית של ישראל מצד האיחוד האירופי, המשכנו ושאלנו אותו מי לדעתו עומד מאחורי הפצת השנאה וכיצד יכולים גורמים אלה לקדם ביעילות כה רבה את מסר ההכפשה שלהם כלפי ישראל והיהודים.
ת: קל הרבה יותר להכפיש קבוצת אנשים מאשר לשכנע כי להכפשה כזו אין בסיס. רבים עושים לישראל דמוניזציה. יש לתופעה זו כל כך הרבה היבטים, שכדי למנות את הקטגוריות השונות שעל פיהן ניתן למיין אותם, יידרשו לפחות עשרה ראיונות. אני זיהיתי 16 קטגוריות כאלו. גורם עיקרי כזה הוא חלקים מהתקשורת, ובמיוחד, אך לא רק, רבים מערוצי התקשורת הליברליים, הממלאים תפקיד מרכזי בדמוניזציה. הם ממשיכים לשדר ולפרסם בעיקר חדשות שליליות על ישראל. בכך הם יוצרים אקלים שבהשפעתו אנשים מסיקים בעצמם את מסקנותיהם המרושעות. לכך יש לצרף את הפרסום המוגבל והמצומצם מצד התקשורת של הפשיעה העצומה שמקורה במדינות ערביות ומוסלמיות. הפלשתינים אינם שונים בעניין זה. חמאס, שקיבל את מרבית הקולות בבחירות הדמוקרטיות הפרלמנטריות הפלשתיניות היחידות שנערכו אי-פעם, היא תנועה איסלאמו-נאצית. הרשות הפלשתינית מפארת ומכבדת מתאבדים הרוצחים נשים וילדים ישראלים. ההבדל העיקרי בנוגע לאלימות הפלשתינית לעומת זו של מדינות ערב הוא שישראל מצליחה להתגבר במידה רבה על ניסיונות הרצח הפלשתינים, וזה רק הודות לגדר הביטחון, מודיעין טוב וכיוצא בזה. אלה הדורשים מישראל לפרק את גדר הביטחון, תומכים בכך בעקיפין ברוצחים טרוריסטים.
קנאות, תרבות המוות, שאיפות הרס ניהיליסטיות ותאווה מטורפת לשלטון עולמי יש גם גורמים נוספים האחראים ליצירתה של האווירה האנטי-שראלית. יש לטפל בגורמים ספציפיים שהם מעין מקרי מבחן בנושאים רבים המרכיבים את הסוגיה. טיפול זה בעיקרו נמצא בתחום אחריותה של מדינת ישראל, שנכשלה בכך כמעט לחלוטין. כעת טיפול זה לפעמים נעשה על-ידי ארגונים פרטיים. לדוגמה, תיעוד שעושה ארגון העוקב אחרי העיתונות "קאמרה" חושף עיוותים רבים בדיווח חדשותי ומניפולציות אחרות שעושה ה"ניו-יורק טיימס" בנוגע לישראל. יש גם להבין כי עיתונאים רבים במזרח התיכון תרמו למניפולציות החדשותיות התכופות בדיווחים על ישראל. חלק ניכר מעיתונאים אלה מוטים, או ליתר דיוק ניתן לכנותם "מתַמרני חדשות".
ספרי כולל 57 ראיונות ובהם מובאות שונות. אלו לקוחות מכלי התקשורת במדינות רבות, בעיקר אירופיות. אחד המרואיינים הללו הוא עו"ד טרוור אסרסון, שפרסם כמה ניתוחים מפורטים על האופן שבו מתנהלת רשת ה-BBC ביחס לישראל: "דיווחי החדשות שלה על ישראל מעוותים, באמצעות השמטות, הוספות, מתן מידע חלקי, בחירת המרואיינים, נתוני הרקע שנמסרים או העדרם. בנוסף, מצאתי שלרשת יש בעיה שיטתית בטיפול בתלונות".
ספר אחר שלי שיצא לאחרונה שוב לאור נושא את הכותרת "ביקור מחודש בעתידה החדש של ישראל" ("Israel’s New Future Revisited”). , הוספתי לו מאמר פותח ארוך. בזמנו, אחרי שנחתמו הסכמי אוסלו, ראיינתי 16 ישראלים בולטים ושאלתי אותם מהן ציפיותיהם מן העתיד. אחד מן המרואיינים, דוד בר-אילן, ששימש אז העורך של ה"ג'רוזלם פוסט", השיב: "ה-BBC הוא לאין ערוך הפוגעני ביותר, כשהדברים נוגעים לישראל". כדוגמה להתנהלותו הבלתי מקצועית ציין בר-אילן את המקרה של בית קפה במזרח ירושלים שהתמוטט כתוצאה מליקויים במבנה שלו. יהודים וערבים עבדו יחד להציל חיים, מה שהמם את פעילי אש"ף. ה-BBC לא אמר מילה על שיתוף הפעולה הזה. כל מה שהיה לו לדווח היה שהערבים סבלו, וחזרו על העלילה שכביכול הוטמנה פצצה במקום. בר-אילן הוסיף כי היו מאות דוגמאות לזדוניות של ה-BBC בזירה הפוליטית.
ש: דיברנו על ההטיה הקיצונית של התקשורת, במיוחד בדיווחה על כל מה שקשור למדינה היהודית. מי עוד מעורב בניסיון לעשות דמוניזציה לישראל ולעם היהודי?
ת: מפיצי השנאה הגדולים הגרועים ביותר של ישראל באים מחלקים גדולים של העולם הנמצאים בשליטה מוסלמית. שנאה זו היא חסרת גבולות בחולניותה. מי שמבקש לנתח את מלחמת התעמולה נגד ישראל, עליו להתחיל בכמה מדינות מוסלמיות. קרוב לוודאי אחת התוצאות השליליות ביותר של הסכמי אוסלו היא שהם איפשרו לפלשתינים להסית את העולם המוסלמי נגד ישראל ביעילות רבה הרבה יותר מאשר לפני שהיו להם בסיסים טריטוריאליים ביהודה, שומרון ועזה. בטווח הארוך, השפעה שלילית זו של ההסתה הפלשתינית מאפילה בהרבה על אותם יתרונות שקיבלה ישראל מאותם הסכמים. אין מניפולציה ועיוות של האמת, טיעונים שקריים וכל סוג של הסתה שמחרחרי שטנה מוסלמיים אינם חוזרים עליהם שוב ושוב. אחד מן השקרים הרבים שהם מפיצים הוא שמעולם לא היה בית מקדש יהודי בירושלים.
מסיתים מוסלמיים הופכים את ישראל לשעיר לעזאזל של הכשלונות האדירים של מדינותיהם. הם נתנו דחיפה גדולה להאשמה כי ישראל היא מדינה נאצית, מאפיין שכיום נתפס כשלילי על-ידי מוסלמים. לפני מפלתה של גרמניה, היה אופנתי בחוגים מוסלמיים רבים להיות פרו-נאצי. מנהיג פלשתיני חשוב מלפני המלחמה, חאג' אמין אלחוסייני, הגדיר במפורט את המשותף בין הנאציזם והאיסלאם. העיתונאי נדב שרגאי פרסם כי אותו מעריץ של היטלר גם רצה לבנות משרפות בסגנון אושוויץ במה שהיה אז פלשתינה, על-מנת לשלוח אליהן יהודים מפלשתינה וממדינות ערב. חוסייני גם מילא תפקיד מרכזי בהקמתן של יחידות אס.אס. מוסלמיות בבוסניה ובקוסובו.
אנשים במערב נרתעים מלדבר על איסלאמו-נאציזם. אך אם מחפשים אחר תנועות בנות זמננו שיש להן דמיון לנאציזם, אין להסתפק בהתייחסות לתנועות ניאו-נאציות ותנועות של הימין הקיצוני. יש כמה תנועות בלתי מבוטלות בעולם המוסלמי שהן בעלות מאפיינים כאלה.
ההיסטוריון של האנטישמיות רוברט ויסטריך כתב כי את הגרעין הקשה של האנטישמיות בעולם הערבי והמוסלמי ניתן להשוות רק לגרמניה הנאצית. הוא מציין כי שנאת המוסלמים ליהודים היא "אנטישמיות חסלנית בעלת מאפיינים של השמדת עם". בהתייחסו ליסודות המשותפים לאנטישמיות המוסלמית ולזו הנאצית, מונה ויסטריך את הקנאות, תרבות המוות, שאיפות הרס ניהיליסטיות ותאווה מטורפת לשלטון עולמי. ריצ'רד פרסקוויר, בהיותו ראש ארגון הגג של ארגונים יהודיים בצרפת CRIF, הִשווה את האיסלאם הרדיקלי לנאציזם. הוא ציין שני מאפיינים משותפים חשובים: האחד הוא שהיהודים הם האויב העיקרי של שתי התנועות ושהשנאה כלפיהם היא מרכיב חיוני באידיאולוגיות שלהן. ואילו המאפיין השני הוא שהן הנאציזם והן האיסלאם הקיצוני עושים ליהודים דה-הומניזציה.
חברות עברייניות קבוצה נוספת של מחרחרי שנאה היא של מוסלמים במדינות המערב. ברבות ממדינות אירופה נתונים מלמדים כי מבחינת אחוזים, השיעור של אירועים אנטישמיים אלימיים הנגרמים על-ידי מוסלמים הוא משמעותית גבוה יותר מאשר על-ידי הלא-מוסלמים. בנוסף, את הפשעים האנטישמיים הקיצוניים ביותר לעיתים קרובות מבצעים מהגרים מוסלמיים או צאצאיהם. בעשור האחרון מספר יהודים נרצחו בצרפת על-ידי מוסלמים.
ש: קראנו את דבריו של מייסד האיסלאם, מוחמד, שאמר: "השעה (של תחיית המתים) לא תגיע עד שתלחמו ביהודים. היהודי יתחבא מאחורי אבנים או עצים. והאבנים או העצים יקראו: 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מאחורי, בוא והרגהו!'"
שנאת יהודים מוסלמית היא אולי פתוחה וגלויה, אבל יש גם אנשי מקצוע בולטים, פוליטיקאים וארגונים באירופה המציגים את ישראל כייצור השטני האולטימטיבי ונוקטים כלפיה רטוריקה מתועבת. ב-2001, זה מה שהיה לשגריר צרפת בבריטניה לומר על ישראל: "כל הבעיות הנוכחיות בעולם הן בגלל אותה מדינה קטנה ומחורבנת".
מי הם כמה מן האנשים או הארגונים האחרים החולקים את גישתם של המוסלמים ושל השגריר הצרפתי?
ת: עורכי דין רבים העוסקים במשפט בינלאומי, למשל. המומחה למשפט בינלאומי אלן בייקר יזם לאחרונה מכתב המופנה לאיחוד האירופי, שעליו חתמו למעלה מאלף משפטנים. הוא מציג בפרוטרוט כיצד האיחוד האירופי מעוות בדרכים רבות את מעמדם על-פי המשפט הבינלאומי של יהודה ושומרון ושל ההתנחלויות. קטגוריות אחרות כוללות ארגוני עובדים, ארגונים בלתי ממשלתיים, אקדמאים, האו"ם ועוד ועוד. תוצאת לוואי של תופעה זו היא שישראל הפכה לחיישן של סממנים רבים של העוולות, העיוותים, הצביעות והרשעות בעולם המערבי.
ש: אנו מדברים על תופעה שהתחילה עם הנאצים והיטלר, או שלאירופה יש היסטוריה בת מאות שנים של שנאת יהודים?
ת: היסטורית, במשך מאות רבות של שנים שימשו היהודים חיישנים של חברות. זמן רב הם היו הלא-נוצרים היחידים באירופה. על-פי יחסם של הנוצרים אליהם, ניתן היה לאמוד עד כמה (לא) מתורבתות היו החברות הנוצריות. כשבמהלך ימי-הביניים טפלו על יהודים אשמת שווא שהם הביאו את המגיפה השחורה לאירופה, ההאשמה והפוגרומים שבאו כתוצאה ממנה היו למעשה אינדיקטורים לברבריות של העולם הנוצרי. תפקיד החיישנים בא לידי ביטוי שוב בשואה. גרמניה הנאצית ואוסטריה היו חברות עברייניות. אם מחפשים חיישן אחד שאין עליו ויכוח לממדי הברבריות הנאצית, הרי שהשואה היא חיישן הברבריות בה"א הידיעה.
תפקיד זה של חיישן של היבטים רבים בעולם המערבי ממלאת כיום גם ישראל. המחקרים שהזכרתי, שמצאו כי ל-150 מיליון בוגרים באיחוד האירופי יש דפוס חשיבה עברייני, הם דוגמאות טיפוסיות לאופן שבו שאלה הנשאלת בסקר על ישראל הביאה עובדה זו לידיעת הציבור. היא מוכיחה כי ל-150 מיליון אירופים מכוערים מתוך 400 מיליון יש דפוס חשיבה מאוד בלתי רציונלי, כמו שהיה לאבותיהם בימי הביניים.
ש: עד כמה מעורבים האו"ם ומוסדות אקדמיים בפריסתה ובהפצתה של רשת השקרים והדעות הקדומות על ישראל, ובקידום הנרטיב השקרי על הסכסוך הפלשתיני-ישראלי?
ת: הזכרתי קודם כיצד מעוות האיחוד האירופי את החוק הבינלאומי ועושה בו מניפולציות בעניין מעמדם של יהודה ושומרון ושל ההתנחלויות היהודיות שם. תופעה זו מדגימה עד כמה נעשו החוק הבינלאומי והאו"ם מושחתים. הדברים נכונים גם לגבי האו"ם שגם הוא ארגון לא מוסרי. אחד הגופים שהם מגדולי מפיצי-הכזבים של האו"ם הוא מועצת זכויות האדם שלו הממוקמת בז'נבה. ניתן לראות זאת בבירור ממספר ההחלטות נגד ישראל שמנפיק גוף זה, לעיתים יותר מאשר נגד כל מדינות העולם גם יחד.
מן המפורסמות הוא כי העולם האקדמי, ובמיוחד במדעי הרוח והחברה, הוא מעוות ומוטה ביותר נגד ישראל. החופש האקדמי כה מנוצל לרעה עד שהמושג מחייב הגדרה חדשה. בעבר, התפיסה הייתה שחופש אקדמי מקדם ידע, ובאמצעותו - התקדמות מדעית. כיום, במספר אוניברסיטאות שבהם נלמד הסכסוך הפלשתיני-ישראלי, אפשר לבדוק את רשימת הקריאה שניתנת לתלמידים ואת מה שנאמר להם בכיתות. ניתן להתחיל בקמפוסים של אוניברסיטת קליפורניה, שלה יש שם רע במיוחד עקב האנטישמיות והאנטי-ישראליות הפושות שם.
לעיתים קרובות ניתן להבחין בכך שמה שקרוי הידע הנלמד כולל הרבה תעמולה, שלעתים מהולה בשטנה. לכך יש השלכות רחבות הרבה יותר. זה מוביל למסקנה כי האקדמיה אינה יכולה להיות עצמאית, אף על-פי שהיא כמובן תילחם בציפורניים לשמור על זכות יתר זו. הקמפיין למען חרם אקדמי, שלילת השקעות וסנקציות המתנהל נגד ישראל הוא עוד חיישן נפוץ שבעזרתו ניתן למדוד את מידת הריקבון של האוניברסיטאות.
תפקודה של ישראל כחיישן תקף בתחומים רבים אחרים. הללו כוללים שחיתות מוסרית במגוון רחב של ארגוני עובדים, בארגונים בלתי ממשלתיים, אצל אינטלקטואלים ועוד.
אז מה עושים?
על כך - בחלק ג' של הראיון שיובא בגיליון הבא של מגזין "מראה".
