תנועת המלקחיים של שמעון פרס

החתרן הבלתי נלאה - לפי הגדרתו הקולעת של יצחק רבין - אינו קופא על שמריו. גם בגיל תשעים ממשיך שמעון פרס לבחוש בכל עניין. דוגמה טרייה: השתתפותו בכל אירוע שהיה קשור בביקורו של הנשיא הצרפתי בארץ, לרבות נאומו המתרפס בפניו בקבלת הפנים שנערכה לאורח בנמל התעופה בן-גוריון. לאן חותר החתרן היום? מאז נכנס לתפקיד ראש הממשלה בשנת 2009 ניתן לתמוה על התייחסותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כלפי יריבו הנצחי, שמעון פרס. לכאורה ניתן היה לצפות מנתניהו שיעמיד את פרס במקומו ולא יאפשר לו מעורבות חסרת-מעצורים בתחומים השמורים לראש הממשלה. במחשבה נוספת, ייתכן שראש הממשלה העדיף את פרס מעורב בעניינים שונים, אך לא באופן ישיר וגלוי בחיים הפוליטיים, בכנסת או מחוצה לה. שמעון פרס מתקרב לסיום כהונתו, ונשאלת השאלה לאן הוא חותר שוב: לראשות האופוזיציה לנתניהו (יש להניח שאינו סופר את בוזי הרצוג בהקשר זה), או לכהונה שנייה בבית הנשיא. ייתכן שמדובר בתנועת מלקחיים ובאיום על נתניהו: הנהגת האופוזיציה או כהונה נוספת. בנימין נתניהו מתחבט ככל הנראה בשאלה באיזה מבין התפקידים פרס יפריע לו פחות, ואיפה הוא עלול להזיק יותר. אם הוא יניח שפרס כמנהיג השמאל וכראש האופוזיציה בפועל - גם מחוץ לכנסת - יפריע לו בצורה קיצונית, ייתכן שנהיה עדים לתרגיל חדש של חקיקה אישית לא-מכובדת, באופן שיותיר את פרס בבית הנשיא, ובאופן שישאיר אותו ברמת הפעילות של שבע השנים האחרונות, אך לא יותר מכך. ייתכן שמבחינת נתניהו זה הרע במיעוטו. אם ניתוח זה נכון, אנו צפויים בחודשים הקרובים לראות פעילות פרלמנטרית לשינוי החוק, כך שתתאפשר כהונה שנייה למי שהמיט על ישראל את מחדל אוסלו וספיחיו, הגורמים לישראל נזקים אדירים כבר עשרים שנה.