ביום חמישי לפנות ערב החלו להתברר התוצאות בפריימריז שהתקיימו במפלגת העבודה אך רק בבוקר יום שישי הסתבר גודל המהפך, אחרי אחוז ההצבעה הנמוך הצפוי וכמה עשרות בודדות של מתפקדים שהטריחו את עצמם להגיע לקלפיות, נפל דבר בישראל - בוז'י הרצוג הוא יו"ר המפלגה הבא.
ולפני שמדברים על העתיד צריך להזכיר את העבר - העבודה או כפי שנקראה בימים ההם, מפלגת המערך הראשון, בתחילת דרכה הוקמה במאי 1965 כאיחוד של מפא"י ומפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון, אלו רצו יחד אך לא אוחדו עד לשנת 1968, אז צרפו אליהן את רפ"י ויחד הפכו למפלגת העבודה. שנה לאחר מכן הוקם המערך השני בין מפלגת העבודה למפ"ם, ראשי תיבות של מפלגת פועלים מאוחדת, והמפלגות התמודדו במסגרת רשימה זו עד לפרישת מפ"ם מהמערך, שהתרחשה בשנת 1984, אירוע שהתרחש על-רקע החלטתה של האחרונה להצטרף לממשלת אחדות לאומית.
עד המהפך הפוליטי בשנת 1977, כשמפלגת הליכוד עלתה לשלטון, יריבתה האידיאולוגית הייתה בראשות הממשלה. והיא כבשה מאז כמעט תמיד את ספסלי האופוזיציה. אחרי הבחירות שהתקיימו בשנת 2003 בזמן הרכבת הממשלה מונה חבר הכנסת הרצוג לתפקיד שר השיכון לאחר שהגיע למקום הראשון בפריימריז הפנימיים של המפלגה ומוקם במקום השני ברשימה לכנסת, כיוון שהמקום הראשון משוריין ליושב-ראש המפלגה.
15 יושבי ראש חוותה המפלגה הזו, וככל שעבר הזמן התפקיד הפך להיות שם נרדף לשק חבטות, חתירה תחת המנהיג של מפלגה קשת-יום כזו שנלחמת על קיומה. הסוציאל דמוקרטיה כבר איבדה את הזוהר שכיסה אותה והתפזר במשך השנים אחרי הקושי ליישם מדיניות ששמה על מוסדות המדינה את האחריות להיכנס בתווך ולפעול למען צמצום פערים חברתיים, בשעה שהמטרה הזו רחוקה מראותה באופן ברור, אך הסיפור האמיתי של המפלגה הזו הוא במקום אחר לגמרי - יצר הרסני, או אם תרצו - כפתור השמדה עצמית.
שלי יחימוביץ' הגיעה למפלגה אחרי קריירה מתוקשרת רבת שנים ברדיו ובטלוויזיה ושימשה כאבן שואבת לאנשי תקשורת שיעשו את המעבר מהשדה התקשורתי לשדה הקרב הפוליטי. המקום בו היצרים מתמודדים אל מול הרצון לשנות דברים מבפנים. והנה עולה הראיון הנעים מול
עמיר פרץ אי שם בשנת 2006. זמן קצר אחר כך היא מודיעה על הצטרפותה לפוליטיקה. מספר שנים לאחר מכן היא מתמודדת מול פרץ ומנצחת את המערכה.
בימים אלה הייתה היא זו שיורדת מהפודיום וקריאות על הזנחת ותיקי המפלגה נקראות לעברה. אך זה טיבה של פוליטיקה. לא בטוחה, לא מבטיחה ולא בוטחת, כי כפי ששרה פעם הזמרת המפורסמת, "רק שמור אותי מאוהביי, משונאיי אשמר בעצמי". כן, זה לא היה נעים, אבל גם שלי ידעה שמנסים לחתור תחתיה. ניתן האות לחילופים על המגרש. שחקן הספסל בוז'י חיכה להזדמנות כדי לעלות לרחבה והגיעה שעתו הגדולה, הוא כבר ערוך למשחק ועדיין לא בטוח שיודע איך יבעט את בעיטת הפתיחה, שתביא לו את הניצחון לאורך זמן.
ככה זה במפלגה אידיאולוגית שכיסא היושב-ראש הוחלף מכיסא מנהלים מכובד ונוח לכיסא המפלט. בכל פעם שמתקיימות הבחירות מתחילים לערער אותו ואז לוחצים על כפתור. היושב נפלט החוצה כאילו רק חיכו לרגע שכבר לא יהיה שמיש יותר. אז בפעם הבאה שידובר על אביב העמים הערבי וחוסר שביעות הרצון מכל מנהיג שלא יבוא, תפתחו את הטלוויזיה ותסתכלו על הסדרה הישראלית - עבודה ערבית.
