זעקה גדולה קמה אצל אימהות המוצאות שהיא בכלל לא משעשעת פרסומת ה"שוש" הזאת: "את לא מחליטה עלי!" הילד החמוד הזה שמתאמן כמו לאודישנים על המשפט המנצח "אתם לא מחליטים עלי" וטוען ש"רק אני מחליט עלי" - והוא עושה את זה די יפה - יכול לעורר אולי את ההורים למודעות גבוהה יותר להשפעת הפרסומת על בני האדם. כלומר, עלינו ועל ילדינו. שהרי לא רק הילדים מושפעים; להם תמיד תוכלו להחליט לחסום את הפרסומות וכל מה שתחשבו לנכון, אם רק תרצו להחליט עבורו.
אז אין צורך להצטמצם רק לפרסומת הזאת. זוהי צדקנות קטנונית ומגוחכת. בסופו של דבר זה מאוד חמוד. וילדים רבים אכן מחליטים לבד מה הם רוצים. וההורים מושפעים. אני רואה אותם – את ההורים - מביטים לעתים בעיניים נוצצות באוביקט המתפרסם על המסך ועיניהם כלות והילד רואה ומבין מי באמת מחליט על כולנו. והם קונים להם כמעט כל מה שהם רוצים. על זה תוכלו לקרוא בבלוגים ובמאמרים אחרים. תלונות ובכיות על כך שהם קונים להם מה שהם רוצים כי לכולם יש ומה לעשות. והם תמיד רוצים עוד. כי יש עוד פרסומת. יש עוד שדרוג מכשיר ואין לזה סוף. רק כמה רגעים של שקט.
וכשהילדים מחקים את הילדון החמוד הזה במשפט המרדני הזה, הם בעצם עושים מה שהם עושים כל הזמן – מושפעים מפרסומות. ופה נמצאת הבעיה. כי הבעיה האמיתית היא לא בפרסומת הספציפית הזאת שהצליחה כבר להכפיל ולשלש את הפצתה בזכות ההתנגדויות האלה. אלא אותם הגורמים לפרסומות האלה להחליט עבורם. כלומר – המבוגרים, בדרך כלל.
אז אני מציעה שבמקום ליילל בהיסטריה שלקחו לכם את המילה, את השליטה (?), תעצרו ותבדקו כמה המילים, הפרסומות, הדעות מסביב משפיעות על חייכם. זוהי הזדמנות לדיון משפחתי – זמן איכות עם המשפחה - על-מנת לבדוק מי באמת מחליט עלינו? אנחנו, החברה המקיפה אותנו, או המסכים הנוצצים? זוהי שאלת מיליון הדולר.
אז עם הנזק החינוכי לכאורה של הפרסומת המסוימת הזאת, על הילדים, הנה יש לנו הזדמנות לבדוק קודם כל את עצמנו כמה אנו מושפעים מפרסומות ואיך אנו מגיבים לכל הפיתויים הקורצים האלה. וכן לבדוק בתשומת לב כמה הפרסומות האחרות חינוכיות או לא. בדרך כלל – לא. והכי חשוב, הגיע הזמן לבדוק - מי בעצם מחליט עלינו. האמנם אנחנו?
