מאחר שהייתה עסוקה החל משעות הערב ועד שעה מאוחרת בלילה אתמול, לא שמעה בתי הבכורה שאריק איינשטיין הלך לעולמו. רק היום בבוקר (27.11.13) נודע לה, וכבת מסורה שיודעת היכן נמצא ברגע זה ליבו של אביה, התקשרה אלי, והמילים הראשונות בפיה היו "אבא, גם אריק?" משל לא היה בן-מוות! וכי מישהו העלה בדעתו שאריק ימות והוא רק בן 74? שלושה עשורים אריק מזמזם לנו "סע לאט", אז לאן הוא מיהר פתאום. שארל אזנבור בן ה-89 הפעים לבבות בנוקיה, ואריק מסתלק לנו בגלל איזו מפרצת באבי העורקים. מה זה המפרצת הזו שפתאום מכה בנו בתודעה, דווקא בהקשר של אריק. לא יכולת לחכות קצת מפרצת עלומה, מי שמע עלייך עד היום. לא רוצה לעשות לך לייק! אריק איינשטיין היה הנפקד הכי נוכח בדור האחרון. מחד-גיסא הקליט שוב ושוב שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל ומאידך-גיסא נעלם מהעין הציבורית. שום הצעה קוסמת ככל שהייתה לא החזירה אותו לקידמת הבמה. אנו המעריצים ייחלנו שיום יבוא וימלא את נוקיה. נוקיה? פארק הירקון! אם כוורת יכולה, בטח גם אריק. כמה אפשר להסתגר בבית, לקרוא את אותם ספרים ישנים ולשתות תה עם לימון. זה לא קצת חמוץ?! הוא נעלם מהעין, אבל מילות שיריו, ומדי פעם שהיה מבליח לפרק זמן קצר על המסך הקטן, עם איזו אפיזודה, ראינו כמה האיש חי את הארץ, אוהב אותה, נושם את גרגירי אדמתה ובעיקר דואג לה. באחד משיריו שהלחין מיקי גבריאלי, מלין אריק על המדינה ששברה את ליבו. אבל לא רק השירים הם אלה שהקנו לו את המעמד האלמותי. הצניעות והענווה הן אבני היסוד לאגדה ששמה אריק איינשטיין. אם רק רצה היה גר בדירת פאר ומתנהג כמיליונר, תשאלו את ניסים סרוסי. אם רצה היה ממלא אולמות וגורף מיליונים, אבל העדיף להסתגר בדירתו ברחוב חובבי ציון בתל אביב הישנה. כמה סמלי שם הרחוב בו התגורר, לאיש עצמו. השחקן שלמה וישינסקי, סיפר בתוכנית הבוקר אצל אורלי וגיא, שאריק בצעירותו סירב להצעה לתפקיד ראשי ב"דון קישוט" כשתיאטרון הקאמרי הבטיח לו הרים וגבעות. תשובתו הייתה מעין "קטונתי, מי אני בכלל להרים על כתפיי תפקיד שכזה". דווקא הוא, שהתגלה אז ככשרון משחק מבטיח. גם אהדתו הגורפת והאוהבת להפועל תל אביב, מלמדת שליבו נהה אחר האנדרדוג, אחר הפשוט, אחר הטעון טיפוח. אנו אדומי המדים ושטופי האכזבות מקבוצתנו המפסידה נעבור היום על פני ארונו בכיכר רבין וננסה להידחק לבית העלמין הישן בטרומפלדור, ללוות אותו בדרכו האחרונה. הוא ואנחנו נישאר גם היום לאחר לכתו עטופים בכותונת המשוגעים האדומה. אתה כבר איננו אריק, אבל שיריך איתנו לנצח.