לא היה עוד זמר ויוצר נערץ במדינה, שהפך כמותו לאליל אמיתי. הכריזמה שלו קרנה למרחק, ויחד עימה צניעותו הרבה. בתור שכזה אין שני לו בארץ וככל הנראה גם לא יהיה.
יותר מכל מישהו אחר מסמל אריק איינשטיין את ארץ ישראל היפה - זו שהולכת ונעלמת מנגד עינינו. בהבדל מזמר אפוף-חשדות, הכובש מדי יום כותרות בעיתון - הלך שמו לפניו כל העת כמי שהוא צח ודגול מרבבה.
חרף היותו זמר ויוצר בחסד עליון, חקיין מעולה וקומיקאי מרשים - מעולם לא עלה לו השתן לראש. מן התהילה הוא ברח כמו מאש והכסף כלל לא דיבר לליבו. אורחות-חייו הצנועים היו לדוגמה, ואף שיכול היה להרשות לעצמו חיים טובים בהרבה משחי - הוא בחר להתגורר עד סוף-ימיו בדירה תל אביבית פשוטה, בסלידה תהומית מכל "שואו-אופ" ו"הו-הא".
הפרס שהוחמץ את אריק, יפה הבלורית והתואר דאז, זכיתי להכיר בראשית צעדיו, באמצעות חברי הטוב ובן-כיתתי, זמר המדינה
יהורם גאון. השניים הפצירו בי, על סף הגיוס לצבא, להצטרף אליהם ללהקת הנח"ל המיתולוגית, לאחר שהבחינו בכישורי המשחק, שבהם ניחנתי לדבריהם. אלא שמה לעשות, ותעתועי הגורל הובילו אותי לדרך שונה בתכלית.
כך או אחרת ברור למדי שאף שקולו נדם לעולם - הוא הותיר אחריו אסופה נכבדה של שירים כמורשת, ומי שכמוני גדל על שיריו - ימשיך להתענג עליהם גם להבא.
יחד עם זאת אסור להכחיד שאל מול גלי ההערצה הרבים לזכרו - חטאה כלפיו המדינה בגדול. למרבה הצער היא לא השכילה לתגמל אותו על פועלו רב-הממדים. זה בדיוק המקום להזכיר שאם יש מי שהיה ראוי לפרס-ישראל - הרי זהו קודם כל אריק - אם לא בחייו - לפחות במותו, כי מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
