בנפשו הדבר קרינה בריל, שרצחה את שני ילדיה בירושלים, ואשר נתונה במאסר ונושאת ברחמה עוּבר, הודיעה שהיא מעוניינת לגדל את תינוקה שיוולד. כפי שפורסם, ועדת שב"ס תקבע אם אכן התינוק יישאר בחזקתה.
דומני שלא צריך להיות עובד רווחה, או פסיכולוג, כדי לשלול ממנה זכות זו מכל וכל. זאת לא רק כעונש, אלא לטובת הילד. העובדה שרצחה את ילדיה בדם קר, מעלה חשש גדול לגבי עתידו של התינוק, שגורלו לא יהיה דומה, חלילה, לגורל אחיו שנרצחו. וזאת עוד מבלי לקחת בחשבון את מצבה הנפשי המעורער של הרוצחת. ברור כי למען שלום הילד ובטחונו, יש למצוא לו משפחה מאמצת חמה ונורמטיבית שתגדל אותו באהבה ובביטחון מלא ללא פשרות. וּבא לנפשו גואל.
לתשומת לב יצחק קדמן, מנכ"ל העמותה לזכויות הילד.
פק"ל לעולם הבא אין ספק שאריק איינשטיין ז"ל היה גיבור תרבות ומֵענקי הזמר הישראלי, ואכן כל ההספדים שנישאו עליו בכלי התקשורת היו הספדים ישראלים. אולם, עם כל הכבוד עם הציוד הזה לא עולים לעולם הבא. אז איזה מזל שמחותנו הרב
אורי זוהר, וידידו מנעוריו, נרתם לנושא והספיד אותו בהספד יהודי כמיטב המסורת.
הרב זוהר חשף את שמו המלא של הזמר המנוח - דומני אריה לייב בן זאב וֶלוֶולה - וחשף פן יהודי נסתר באישיותו - מעשי חסד. אי-אפשר להתעלם גם מצניעותו הרבה, והתרחקותו מזרקורי התקשורת, בניגוד לנורמות המקובלות בברנז'ה האומנותית. הוא היה איש אמת. יהי זכרו ברוך.
איפה הפסיכיאטרים? הדוד שדקר את אחייניתו בנתניה, ופצע אותה קשה, אינו לבד. למרבה הצער, אין זו הפעם הראשונה שחולה נפש פוגע בבני משפחתו, או בזרים, פציעות שהסתיימו לרוב ברצח ובמות הקורבן.
השאלה היא, מדוע חולי נפש מסוכנים משוחררים לביתם ומסתובבים חופשי בלי השגחה רפואית, במקום לאשפזם בבתי חולים פסיכיאטריים במחלקה סגורה? ומדוע הפסיכיאטרים לא לומדים את הלקח הנדרש הזה לאור הניסיון הקרימינאלי העגום של המטופלים במשך השנים? או, אפשרות אחרת, שהם אינם מאבחנים את מסוּכנוּתם של החולים, תופעה המצביעה על הכשרה מקצועית לקוייה.
העובדה שאיגוד הפסיכיאטרים הכריז לא מכבר על הסרת אחריות קרימינאלית מהמטופלים, בטענה שהם אינם מסוגלים לחזות מסוּכנוּת, רק מצביעה על התחמקותם מאחריות מקצועית בנושא בדרך הקלה, לאור כישלונותיהם הרבים, ועל מחדל פסיכיאטרי מובהק. אין להשלים עם מצב זה, כי בנפש הציבור ובבטחונו הדבר. לתשומת לב משרד הבריאות.
יצא בזול התנהלות המשטרה בפרשת אייל גולן אומרת דרשני. כפי שפורסם, עיקר החקירה המשטרתית מתבססת על עדותן של נערות קטינות, שהיו במערכות יחסים אסוּרות עם הזמר. אז איך זה שהמשטרה סוגרת את התיק בעקבות שינוי הגירסאות של הנערות, שחזרו בהן מגירסתן הראשונה, והכחישו כל קיום מגעים וקבלת כסף מהזמר ומאביו?
יש להניח שהגירסה הראשונה של הקטינות היא הנכונה, והחזרה בהן נובעת מלחצים שמופעלים עליהן מסביבת הזמר, או מהפחד שלהן להסתבך בעקבות הפרשה ומגורמים נפשיים אחרים. האם החוקרים עתירי הניסיון אינם מוּדעים לכך? מכל מקום, הקלוּת הבלתי נסבלת של סגירת התיק בנסיבות האמורות היא תמוהה ביותר.
האם החשש מפני תדמיתה של המשטרה בפרשה, שלא תיפול שוב בפח, כמו בפרשת ליברמן, מרגול, ואף
שרון גל, הוא שעמד בבסיס ההחלטה המסתמנת על סגירת התיק? והאם העובדה שהזמר יצא בזול, לא תשמש מודל שלילי לאמנים אחרים ולהישנוּת פרשות דומות? לאן הגענו?
קיראי לו אישי לא רק לפמיניסטיות: לנשים הענוגות, שהמילה 'בעלי' מעלה באַפן ניחוח זר של בעלוּת, קַבלו את הדבר הבא, היישר מהמקרא - המילה החלופית 'אישי' (האיש שלי). מילה יפהפייה זו מבטאת את הקשר האינטימי והאישי בין בני הזוג. כמה רכוּת, חום, אהבה שייכות ואחריות הדדית, גלומות בה.
המקור לכך הוא לא אחר מאשר לאה, אשת יעקב, שמכנה אותו 'אישי' בלי הפסקה, במיוחד בטקס קריאת שמות הבנים. "כי עתה יֶאֱהָבַנִי אישי", "הפעם יִלָוֶה אלי אישי" (בראשית כ"ט 32, 34), ועוד. ובהטיה - איש שלךְ, אישֵךְ; איש שלה, 'אישָהּ (מַפִּיק בה"א).
המילה מומלצת בחום, מהאקדמיה של המקרא.
בית הבד כל המלחמות הגדולות, תופתעו לגלות, פרצו על זוטות. זוכרים את האינתיפאדה השנייה שפרצה בגלל שאריק שרון עלה להר הבית? גם מלחמת העולם השנייה פרצה בגלל סכסוך אישי בין מנהיגים. וכך גם מלחמת ההנקה בציבור פרצה, לא אחרת מאשר על הערה של זבנית בנושא.
ועכשיו ברצינות. לאחרונה מתגבשת בפייסבוק קבוצת מחאה של נשים למען הנקה במרחב הציבורי. אין ספק, מדובר בדרישה לגיטימית להזנת התינוק, כאשר היא נעשית בצנעא מתחת לבַּד. לגיטימי גם לבקש שחדרי ההנקה בקניונים יהיו מאוּוררים לרווחת התינוק ואימו.
אולם עם כל הכבוד לקבוצה זו, יש קודים התנהגותיים הֶחָלים במקומות ציבוריים, ותוקפם לא פג גם כאשר מדובר בהנקה. אחד מהם הוא הצניעות (זו לא מילה גסה). ואילו אותה קבוצה של נשים מבקשת להניק ברשות הרבים, תוך חשיפה גופנית, תופעה הגובלת ללא ספק בפרובוקציה ובהשפלה עצמית, המשקפת את זילוּת האישה.
ואולי זוהי הפגנה פמיניסטית של שריפת הבגד, שעברה כבר מזמן את גבול הטעם הטוב והנורמות המקובלות. קצת צניעות לא תזיק.
