אני מאמין כי במערכה הזאת על צדק חברתי, על תיקון עוולות כלכליות, על המאבק על דעת הקהל עומדים לרשות הכוחות החברתיים אמצעי מדיה אדירים. הסוגיה הכלכלית חברתית, היא הנושא המרכזי(ולא אירן הגרעינית) שיעמוד במרכז סדר יומו של הדור הצעיר - במצרים, באירן, בצרפת, בארה"ב וגם בישראל. לפיכך ,יש הגיון ואף כורח בהתאגדות בינלאומית של הכוחות החברתיים החדשים.
ישראל הייתה חלוצה בהוצאת מאות אלפים לכיכרות למען צדק חברתי. יחסית לאוכלוסייה שלה זאת הייתה הפגנה רבת היקף. לחברות במערב אירופה ובארה"ב ישנן בעיות דומות, אף שלא תמיד זהות ולא בנסיבות ובתנאים דומים- אבל המכנה המשותף גדול יותר מאשר ההבדלים הלאומיים או הסקטוריאליים. כאן יש מקום לאותם מנהיגי המחאה שלא רצו להמשיך במערכה בזירה הפוליטית. לדעתי ,חבל מאוד שלא עשו זאת , שכן כמה מאלה שהצטרפו בעיקר לגוף המחוקק עושים עבודה טובה אבל גם לאלה שלא הצטרפו, כמו
דפני ליף וחבריה, יש להם כר פעולה נרחב לשיתוף פעולה בינלאומי. בהיזון ההדדי ניתן לשתף פעולה, ללמוד אמצעים ושיטות בכול התחומים שלגביהם מתנהלת המערכה.
יתרה מזו, הפעילים בשטח זה לא זקוקים למדיה המסורתית אשר רובה רתומה בצורה זאת או אחרת לממסדים. לרשותה עומדות הרשתות החברתיות המקוונות, אשר להשגת תכלית זאת אין כמוהן לא רק בסיג ושיח אלא בפעולה. זה אתגר לא קטן , לא פחות מאשר בתחומי ההייטק, הביוטק וכל היוזמות אשר בסופו של דבר הרווח בהן הוא של בודדים מבלי שהציבור ישותף ביבול. זה אמור באותה מידה במשאבי הטבע אשר במהלך השנים ממשלות ישראל במחדל לאומי מסרה אותם בעבור נזיד עדשים ועכשיו הגולם קם על יוצרו ומחזיק את השלטון והציבור בגרוגרת.
כול אותן תופעות אינן ייחודיות שלנו, ויש לנו בעלי ברית בכול העולם. צריך להגיע אליהם ולמצוא את הדרך הטובה לעשות זאת. הנה אתגר לפעילים החברתיים, לישראלים שאכפת להם, לישראלים שלא פותרים את הבעיה ביציאה מכאן אלא רוצים להישאר כאן ולהילחם על זכותם למען חברה טובה יותר, צודקת יותר, למען שלטון ריכוזי פחות למען הטבת מצבם של אלה בשולי החברה, כמו האוכלוסייה המבוגרת, צעירים שדורשים פתרונות ייחודיים ואחרים שייהנו אף הם מהסל הציבורי.
הרימו את הכפפה. yes, YOU CAN!