מאז שנחתם לפני ימים אחדים בז'נבה ההסכם בין אירן לבין קבוצת שש המדינות, עסקו אמצעי התקשורת בכל העולם בהסכם - בהקלות בסנקציות, בתמורה שתיתן אירן, וביכולת, הקיימת או שאינה קיימת, לפקח על כך שהאירנים, ששיקרו ורימו את העולם במשך שנים רבות, יבצעו בנאמנות את מה שהסכימו ועליו חתמו. היו מי שתהו על כך שאירן לא נדרשה לפרק את כור הפלוטוניום באראכּ שכל תכליתו היא צבאית, והיו מי שחישבו את הזמן שיידרש לאירנים לחדש את פעילותם לקראת הפצצה. אמצעי התקשורת בעולם עסקו רבות בדאגתה של ישראל, בזעמם של סעודיה ושל אמירויות המפרץ, וכולם שואלים מה תעשה ישראל, שאינה צד להסכם.
מרבית העוסקים בסוגיה רואים רק שני צדדים - אירן והמערב - ושוקלים מי משניהם הרוויח יותר מההסכם. רוב הפרשנים מתעלמים מצד שלישי, גדול אבל שקט, כואב אבל צייתן, שלו הנחיל ההסכם מפלה קשה. צד זה הוא מרביתם של 80 מיליוני האירנים. אין זה סוד כי הרוב הגדול של אזרחי אירן שונאים את שלטון האיותאללה בכל ליבם, ומדי פעם מביעים את שנאתם זו בהפגנות ובהתפרעויות רחוב, כמו אלו שהציפו את רחובות אירן אחרי ה"בחירות" לנשיאות ביוני 2009 ושהביאו למותם של מאות מפגינים שוחרי חופש ותאבי חירות.
הם, הצעירים והצעירות - החילונים לחלוטין, השואפים לחירות אך חיים בדיכוי, המשכילים אך מובטלים, הסובלים מהשחיתות הנוראה שבה טובל השלטון בארצם - קיוו כי הסנקציות הכלכליות על המשטר החשוך יחנקו אותו ויביאו אל קיצו. תקווה זו לא הייתה מופרכת: בדיעבד התברר כי בעיצומו של גל הפגנות-המחאה על גניבת הבחירות שבהן "נבחר" מחדש מחמוד
אחמדינג'אד ב-2009, הכינו שליטי אירן שני מטוסים כדי להימלט מן ההמון הזועם אל מחוץ למדינה.
הצביעות חוגגת עתה, בעקבות ההסכם שנחתם בז'נבה, הסנקציות מוקלות והמשטר מתחיל לנשום לרווחה. הריאל האירני, שאיבד בשנים האחרונות כמחצית מערכו, עלה בשבוע האחרון בשני אחוזים. האופטימיות הכלכלית מזרימה דם חדש לעורקים המסוידים של המשטר, ושוחרי חופש באירן חשים כי נמוגה ההזדמנות ההיסטורית להיפטר מהקנאים החשוכים שהשתלטו על חייהם ועל מותם. הסנקציות הן נשק לא אלים, ואילו התמידו בהן מדינות המערב, הן יכלו להכניע את אחד המשטרים האלימים ביותר בעולם.
אלא שהמערב הציג שוב את פניו המכוערות ואת העדר ערכיו: העסקות עם משטר האיותאללה סנוורו את עיניהם של מנהיגי המערב עד כדי כך שאינם רואים את זכויותיהם של האירנים לחיות בחירות כמו אזרחי המערב. בעבור חופן פטרו-דולרים אירניים, מעדיפים הפוליטיקאים-בפרוטה לסלק מרשימת הדרישות את זכותם של אזרחי אירן ליהנות מערכי הדמוקרטיה שמהן נהנים אזרחי המערב. בעבר היה המערב בוחן את התנהגותן של מדינות בשורה ארוכה של עניינים הקשורים לשמירה על זכויות אדם וחירויות פוליטיות ואזרחיות, ופועל כלכלית בהתאם לעמידתן של מדינות באמות מידה מוסריות.
הסכם ז'נבה הוריד את המסיכה מעל פני הצביעות המאפיינת כיום את ההתנהלות הפוליטית של רבים מהפוליטיקאים במערב. מצידם יכולים 80 מיליון אירנים להמשיך ולחיות חיי אומללות, דיכוי והשפלה תחת מגפיו של שלטון בלתי לגיטימי, אכזר וצמא דם, המפזר טרור ומוות בכל רחבי העולם ואחראי ישירות או בעקיפין לרצח אלפים רבים בסוריה, עירק, תימן, ישראל ומדינות רבות נוספות. נראה כי המערב איבד את אמונתו בערכים שכוננו את תרבותו ולאורם חי, והוא מוכן כיום לקשור עסקות עם רוצחי המונים למען הרווח הכלכלי שיצמח לו מהן.
הצביעות המערבית הוכחה שוב בימים אלה גם ביחסו של האיחוד האירופי כלפי ישראל. הוא כופה עליה לחתום על הסכם "הוריזן 2020" לשיתוף פעולה אקדמי, בתנאי שתיכנע לתכתיבי האירופים שאינם מכירים בזכותו של עם ישראל לחיות בכל חלקי ארצו ההיסטורית שהובטחה לו שוב בהחלטות של ועידת סן-רמו שתוקפן קיים מאז 1920 ועד היום. אך אין לאירופים שום בעיה לחתום על הסכמים עם מרוקו שנועדו לנצל את אוצרות הטבע של הסהרה המערבית, למרות אי-הכרתה של אירופה בכיבושה ובסיפוחה של מרוקו את חבל הארץ הזה.
האירופים גם אינם רואים את הכיבוש הטורקי בצפון קפריסין שהתרחש ב-1947, וחתומים עם טורקיה על הסכמים למכביר ואינם מתייחסים לחברות ולגופים הקשורים עם כיבוש זה. מטריד את האירופים רק "הכיבוש" הישראלי ביהודה ושומרון, מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה חי כשאבותיהם של בני אירופה של היום נדדו מערבה מערבות אסיה וכבשו את יבשת אירופה מתושביה.
אף על-פי שחוויית מלחמת-העולם השנייה עדיין חיה בזיכרון ההיסטורי, אף על-פי שכל העולם יודע כי כניעה לדיקטטור תעלה את דרישותיו ולא תשביע את רעבונו לכוח, אף על-פי ש"שלום בזמננו" המבוסס על ויתורים לעריץ צמא דם מביא "מלחמה בזמננו", אף על-פי שהמערב מכריז כי הערכים הם נר לרגליו, הסכם ז'נבה מעיד כאלף עדים כי למנהיגי המדינות החתומות עליו לא באמת אכפת מזכויות האירנים להסיר מעליהם את שלטון הדיכוי, כמו שלא מעניינת אותם זכותם של יהודים לחיות על אדמת אבותיהם. אצלם הכסף יענה את הכל.
