אחד הלקחים שיש ללמוד מאירועי חג החנוכה, הוא שחייב אדם לכבד את אשתו יותר מגופו ובוודאי שחלילה וחס לפגוע או לנצל בת ישראל בשום צורה ואופן, עם או בלי הסכמתה, כך דברי הרב אפרים זלמנוביץ, רבה הראשי של מזכרת בתיה.
מרד החשמונאים פרץ אחרי שהיוונים התעללו בבנותיהם ובנשותיהם. חוק חקקו היוונים; כל בת ישראל שהתארסה תיבעל לטפסר תחילה. המדרש מביא מעשה נורא (אוצר המדרשים חנוכה עמ' 190);
חנה בת מתתיהו החשמונאי כהן גדול התארסה לבן חשמונאי ושמו אלעזר. כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפריון. התקבצו ובאו כל גדולי ישראל לשמוח עם מתתיהו ובן חשמונאי שלא היו באותו הדור גדולים מהם. בשעת הסעודה ניצבה חנה בת מתתיהו מעל האפיריון, ספקה כפיה זו בזו, קרעה פורפירון שלה, והפגינה לפני כל ישראל כשהיא מגולה. כעסו עליה אחיה וביקשו להרגה.
אמרה להם: אחיי ודודי, ומה אם בשביל שעמדתי לפני הצדיקים ערומה בלי שום עבירה, הרי אתם כובשים פניכם בקרקע מפני המעשה המביש שעשיתי אבל מילאתם פיכם מים כשמסרתם אותי לערל להתעלל בי. הלא אתם יודעים מה אחי דינה עשו; כשנודע להם שנאנסה בידי חמור בן שכם. הלכו בערמה אל העיר שכם ושכנעום לימול כל זכר, כדי שדינה תוכל להינשא לחמור. וביום השלישי בהיותם כואבים נטלו שמעון ולוי איש חרבו והרגו כל זכר בעיר שכם.
יעקוב בא אל בניו שמעון ולוי בטענות קשות; זו איננה דרכה של תורה. התריסו בניו כלפיו ואמרו: הכזונה יעשה את אחותנו. שמעון ולוי קינאו לאחותם ומסרו נפשם על ייחוד שמו יתברך, ועזרם ה' ולא הכלימם. כן יאבדו כל אויבך ישראל.
המשיכה חנה ואמרה: ואתם חמשה אחים; יהודה ויוחנן ויונתן ושמעון ואלעזר ופרחי כהונה יותר ממאתיים בחור. ביטחו בה' וצאו למלחמה על היוונים כי אין מעצור לה' להושיע. ופתחה פיה בבכיה והתפללה לה' יתברך: אם אינך חס עלינו, חוס על על שמך הגדול, שנקרא עלינו ונקום היום את נקמתינו.
הלכו החשמונאים אל המלך ואמרו לו: אחותנו, בת הכהן הגדול, ואי-אפשר לה להימסר ללון אצל ההגמון אלא למלך לבדו. הכינה לו משתה גבינות ויין (לכן נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי גבינה) עד שנרדם. ונכנסו אחיה והרגו את ניקנור משנה לאנטיוכוס והשמידו את כל חיל המצב.
הנה למדים אנו גם מאירועי חג החנוכה, שאי-אפשר בשום מצב, להשלים עם התעללות כלשהי בבת ישראל. החברה הישראלית חייבת לצאת למלחמת חרמה במתירנות המאפשרת פגיעה בכבודן של בנות ישראל ובקדושתן.
