בכנס העיתונות באילת (נוב' 2013), הכריז השר לביטחון פנים,
יצחק אהרונוביץ, כי במסגרת המלחמה בפשע ובפשע המאורגן, יחמירו באמצעי הלחימה כולל פגיעה בזכויות אזרחיות. לדוגמא: שימוש במעצרים מנהליים וצמצום חומרי חקירה רגישים שיועברו לסנגורים ומשם לראשי הפשע כדי להגן על עדים ומקורות.
הלחימה בפשע – צריכה להיעשות בחיזוק המשטרה בכוח אדם, באמצעים, בתשתיות ובציוד מתוחכם. לחימה בפשע – ע"ח זכויות אזרחיות, פגומה ופסולה. על לשכת עורכי הדין – להתעורר, להתקומם ולבטל את הגזירה או לצמצמה.
"אנשים אינם נתלים על גניבת סוסים אלא כדי שסוסים לא יגנבו" (לורד האליפאקס)
"אני תמיד נמנע מלהתנבא קודם למעשה, כי זאת מדיניות טובה הרבה יותר להתנבא לאחר שהדבר כבר התרחש" (ווינסטון צ'רצ'יל)
כוונות טובות – צריך לגבות עם מהלכים נכונים. ללא ספק, יש לשר לביטחון פנים, ולכל מערכת עקיפת החוק, כוונות טובות, לספק לאזרח ולחברה איכות חיים טובה יותר, הגנה מפני עבריינים, לחימה עיקשת בפשע המאורגן, ע"י החמרת ענישה וצמצום מרחב פעולתם.
כל הפעולות הנ"ל – חייבות ויכולות להיעשות מבלי לפגוע בזכויות אזרחיות, או בזכויות קונסטיטוציוניות משפטיות, המקובלות במשפט הפלילי בארץ ובעולם הדמוקרטי הנאור.
החוקים החדשים המתוכננים במשרד המשפטים, כמו: החוק הקובע, כי המשטרה תוסמך לקבוע מה תעביר לסנגורים, תוך הבחנה מה חיוני לסנגורים להגנת הנאשם, לבין חומרים רגישים שיכולים לגרום לסיכונים – הוא חוק פגום, גרוע שיביא להרשעת חפים, לצמצום כוח ההגנה של הסנגוריה ולמעשה משאירה בידי המשטרה את ההכרעה המהותית במשפט – מה טוב ומועיל לסנגוריה.
אמנם אפשר לפנות לבית משפט – ולבקש גילוי והשלמת חומרי חקירה, אבל מדובר בשלב מאוחר, שעלול להיות לא יעיל ואולי אפילו מזיק לשני הצדדים.
העברת חומרי החקירה במלואם – לידי הסנגוריה, מתבצעת בהגשת כתב האישום או בשלב של "שימוע", כדי שניתן יהיה להכין את הטענות לשכנוע הפרקליטות. יתרה מכך – החוק כיום קובע מפורשות שיש להעביר את כל חומר החקירה לסנגוריה – ראה סעיף 74 לחסד"פ-1982.
השארת ההחלטה בידי המשטרה או הפרקליטות – מה מועיל וחשוב לסנגוריה, היא טעות מחשבתית ומשפטית הנוגדת את ההיגיון, הסדר הציבורי ואת זכויותיו של הנאשם, ויהיה זה הנאלח ביותר, המסוכן ביותר או אפילו הממוצע ביותר.
המשטרה והפרקליטות – חושבים איך להרשיע, הסנגוריה חושבת איך לזכות או להקטין את הסכנה שבהאשמות.
שתי הגישות האלו – מנוגדות וקוטביות ולכן כל צד רואה בחומרים שלפניו או מחפש את מה שהוא רוצה ומועיל לטענותיו ועמדותיו. כבר היו מקרים בעבר – שבהם המשטרה או הפרקליטות החליטו "מה טוב ומועיל לסנגוריה", וכשהדבר התגלה בבית משפט, הן המשטרה והן הפרקליטות, "קיבלו על הראש", בנוסחים של
רשלנות, הסתרת מידע חיוני ובמקרים רבים גם בזיכויים.
החוק, אם יתקבל – אומנם ייתן להם חסינות אך יפקיר את הסנגוריה והאזרח לשליטת המשטרה.
על לשכת עו"ד להתקומם ומהר. תפקידה של לשכת עו"ד, להקים קול מחאה חזק ומהר לפני שיהיה מאוחר כי הנושא בנפשה.
חוקים גרועים – מביאים להחלטות גרועות. אומנם כפי שאמרתי, ניתן לפנות לבית משפט בבקשה לקבל גם חומרים שהפרקליטות והמשטרה לא מעוניינים להעביר, אבל זה מחייב שני דברים:
א. לדעת שיש חומרים כאלה.
ב. לבקש ולהסתמך על בית המשפט, שלא תמיד עלול להיות אוביקטיבי או בקי בקו ההגנה, מהטעם הפשוט, שהשופטים ברובם מגיעים ממערך התביעה ולא הסנגוריה, ולכן גם קו מחשבתם וראייתם, הוא תביעתי ולא סנגוריאלי. והגם שהם יחליטו
בתום לב – עדיין החשש נשאר.
החוק המיועד למלחמה בפשע המאורגן – יזלוג לאזרח הקטן שכשל חד פעמית – והוא ייפול במלכודת החוק או במלכודת המשטרה והתוצאות עלולות להיות לגביו מרחיקות לכת ומסוכנות. כלומר: המשטרה מחפשת את הכרישים וברשת יפלו דגים קטנים.
החוקים הנוספים – יעילים יותר החוקים הנוספים בתחום הלחימה בפשע המאורגן, כמו הרחבת סמכויות "האזנות הסתר", או החרמת רכוש או הפקעת רכוש, כדי לקיים בהם פעילות עבריינית, יש בהם היגיון משפטי חברתי חזק יותר.
יחד עם זאת – האזנות לעורכי-דין המייצגים בכירי פשע, או
הלבנת הון או סחר בבני אדם, הוא גבולי ומסוכן, מהטעם שהוא יכול בקלות לגלוש לכל עורך-דין פלילי, בטענה שיש סכנה לפשע חמור.
וגם בנושא זה על לשכת עורכי דין להשמיע קולה. האזנות סתר לעורכי-דין – הוא חציית קווים מהותית. אישור האזנות סתר לעורכי-דין, תוך ניסיון של חלוקה בין ייצוג עבריינים כבדים לבין קלים יותר, הוא מלאכותי ויכול להכשיל את מלאכת עשיית הסנגוריה.
הכשלת מלאכת הסנגוריה – ע"ח מלחמה בפשע, יכול להביא להתמוטטות ההגנה על האזרח הנקלע לעימות עם המשטרה והפרקליטות, שלא לדבר על פגיעה מהותית בעצמאות פעולתו של הסנגור.
מעצר מנהלי האיום בשימוש במעצר מנהלי, כלפי ראשי הפשע המאורגן, צריך להישמע ולהיאמר בזהירות מרבית ובהסתייגות מרבית.
מעצר מנהלי – מיועד בעיקרו ללחימה בטרור, במעצר אנשים מסוכנים לבטחון המדינה, אשר מטעמים של ראיות חסויות, מקורות חסויים, לא ניתן לגלותם בבית המשפט.
פיצוץ מכוניות וירי אוטומטי בחוצות העיר – במלחמה בין הכנופיות, מסכן אזרחים חפים ויש בהם אלמנטים של טרור אזרחי.
טרור אזרחי – הוא בהחלט מסוכן. לכן מעצר מנהלי הוא אומנם פתרון, אבל חלקי, ולדעתי לא יעיל במיוחד שהרי ללא ראיות לבית משפט, לא ניתן יהיה להחזיקו במעצר מעבר ל-6 חודשים ומה זה יועיל. עדיף להשקיע 6 חודשים במאמץ להרשיעו מאשר סתם להרחיקו.
על המשטרה, הפרקליטות, שרת המשפטים והשר לביטחון פנים – לחזק את המשטרה, בתשתיות, כוח אדם, אמצעים מתוחכמים, חוקרים מיומנים, חוקים מחמירי ענישה, חילוט נכסים שהושגו בפשע, שילוב של מס הכנסה, מע"מ והלבנת הון.
לחפש את העבריינים, לא תחת הפנס – אלא "בתוך הפנס".
