א. פח/פך שמן? עלון האקדמיה ללשון העברית מבהיר הפעם מונחים, הקשורים לחנוכה – למשל, פח שמן, או פך שמן?
"בהקשר של חג החנוכה נכון לדבר על פך השמן" – קובע העלון לפי מסכת שבת בתלמוד הבבלי. "משמעות המלה פַּךְ היא 'כד קטן', 'כלי קטן לנוזלים'. מילה זו מוכרת כבר מן המקרא בצירוף פך שמן הנזכר בהמלכת שאול ובהמלכת יהוא בן נמשי: "וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ, וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל" (מלכים ב' ט', ג'). צורת הרבים של פַּךְ היא פַּכִּים בכ"ף דגושה, כמו דַּף דַּפִּים, רַךְ רַכִּים. צורה זו באה למשל בביטוי פַּכִּים קטנים שפירושו 'זוטות', 'עניינים קלי-ערך'.
"יש הסוברים שהמלה פַּךְ והפעלים פִּכָּה, פִּכְפֵּךְ – נָבַע וזָרַם – נוצרו בדרך של תַּצְלִיל (אונומטופֵּאה) בחיקוי קולם של הנוזלים היוצאים מן הכלי. מקובל לומר שבדרך זו נוצרה גם המלה בַּקְבּוּק.
"ומן הפך אל הפח:
"גם המלה פַּח מקראית היא ופירושה 'לוח מתכת דק': "וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ" (במדבר י"ז, ג'). בעברית החדשה נוספה למלה פַּח המשמעות 'כלי קיבול העשוי פח' ובעיקר 'מְכָל של פח', כגון פח דלק. אפשר אפוא לדבר על פח שמן ואף להשתמש בו להדלקת נרות חנוכה, אך דבר אין לו עם פך השמן של הכהן הגדול. בשימוש צר יותר פַּח הוא כלי קיבול לאשפה, ובימינו אינו עשוי בהכרח ממתכת אלא גם מפלסטיק ומחומרים אחרים".
ב. קרקס הפרעושים שמחתי על מינוי
שי ניצן לפרקליט המדינה – בגלל שכישוריו כפרובוקאטור שונא
מתנחלים הועילו לבסוף. לעג לרש, ניצן מונה דווקא בימי נתניהו – איש הימין כביכול, שהחל את כהונתו השנייה בהגבלות חסרות-תקדים על התיישבות יהודים בארץ-ישראל, שלא היו כמותן מאז הכיבוש הבריטי. ואני משער, שלפי מודל שרון, השמן המושחת, נסחט נתניהו ו/או אוים, כדי לאשר את מינוי הפרקליט המפוקפק, שיכשיר גירוש יהודים מאדמותיהם.
בחירת ניצן מוכיחה לכל את הכלל הידוע, שבשירות הציבורי שלנו צריכים קשרים ולא כישורים. אני מקווה, שכל העם ראו את הקולות, והבינו את עומק הרפש, שמדינתנו שרויה בו.
בחירת ניצן אינה חידוש ואינה תקדים, אלא מעידה על שיטה ותיקה, הנהוגה כבר שנים בוועדות למינויים ובוועדות למכרזים: סוגרים "דילים" מתחת לשולחן, ומעמידים פני צדיקים תמימים. טובלים ו"דיל" בידיהם.
מיטיבות לעשות הוועדות למינוי שופטים, שמקפידות על חשאיות מוחלטת של דיוניהן, כדי שלא נדע על הקומבינות – כאילו לא נשלם את משכורותיהם של הממונים בתרגילים הללו, וכאילו איננו משלמים על מינוי בלתי-ראויים לכס השיפוט.
אני שב לרעיון, שהעליתי כבר לפני הרבה זמן – לאמץ את הנוהל האמריקני של אישור פומבי בוועדות הכנסת של מינוי בכירים – כולל תת-ניצבים, תת-אלופים ומקביליהם. כך, ייחשף מה הביא למינויים ומה ה"עגלה", שמביאים עמם המועמדים. ולכל החוששים מפוליטיזציה – הביטו באדון ניצן, והסבירו לי את התאמתו לתפקיד. הרי בלי קשריו ובלי פוליטיקה, הברנש לא היה ממונה לעוזר ש"ג בעמדה לא-מאוישת בקריית הממשלה.
ואגב מינוי ניצן, משטרת ישראל זכתה כבר מזמן בתואר המשטרה המהירה ביותר בעולם – אחרי ששברה את השיא העולמי: היא מגיעה לצומת פחות מתשע דקות לפני הפקק. בחקירת ההאשמות הפליליות נגד ניצן שברה המשטרע את שיא מהירותה, ושיפרה את הכלל הידוע, "כשאלוהים רוצה – גם מטאטא יורה". שבע-עשרה שנה חקרה את
אביגדור ליברמן, והעלתה חרס בידיה – שנה על כל שנייה בחקירת ניצן, שבינתיים זכה במדליית זהב באולימפיאדת המשחקים המכורים.
ג. ישן נושן ארבעים קנקני יין עתיק נמצאו בתל כברי שבגליל המערבי בחפירה של ארכיאולוגים אמריקניים וארכיאולוגים מאוניברסיטת חיפה. כנראה, אוחסנו בהם כאלפיים ליטרים של יין. לדברי פרופ'
אריק קליין, "ככל הידוע לנו, מדובר במרתף היינות הגדול והעתיק במזרח הקדום".
ד. לא-מוסרי ה"שכר" המבזה, שגנרלינו מוכנים לתת לחייליהם, מדגים היטב את העיוותים במערכת הצבאית ולאי-מוסריות מנהליה הלא-מוכשרים. צבאנו המפואר סבור, שאין המדובר בשכר, אלא בדמי כיס. לכן, עלינו, ההורים, לממן את בשר התותחים, שעל גבו מתקדמים הגנרלים בדרגות.
שמעתי בטלוויזיה, כי כתשעים אחוזים מהכלואים בבתי-הכלא הצבאיים שלנו הנם עריקים, ורובם עשו זאת כדי לעבוד, ולהרוויח כמה שקלים, כדי שיוכלו להתקיים. אם זה נכון – צריכים להדיח מיד את כל חדלי-האישים, שמנהלים בחוסר כישרון בוטה את צבאנו המסואב והכושל, ולא רק מבחינה מבצעית.
איני בעד ביטול גיוס החובה. בניגוד לדורשים צבא מקצועי (בנוסח, המתפתח במערב – AVF: כלומר, צבא שכירים מתנדב). לדעתי, אנחנו צריכים צבא קטן וחכם, שחייליו יקבלו שכר הוגן (למשל – 75 אחוזים משכר המינימום) ולא כמה פרוטות מבזות עיבור שירות למען ביטחון האומה.
אף פעם לא הצלחתי להבין את העיוות המחשבתי, שהביא לביטול קצבת יוצא-צבא (קי"ץ) – מעט, שניתן למי ששירתו. הרעיון לקצבה נולד, כנראה, כשנתקלו בריטניה וארצות-הברית בקשיים לגייס חיילים למלחמת העולם הראשונה, ונשנה מאז בכל המלחמות. בארצות-הברית קיים, "חוק החיילים" (GI Bill), שמקנה (עד היום) למי ששירתו את המולדת הטבות שונות – כולל מענקי שחרור, שכר לימוד, רכישת מקצוע, העדפה בקבלה לאקדמיה, דירות מוזלות ברכישה, או בשכירות, ועוד. אצלנו ניסו את הרעיון אחרי מלחמת יום הכיפורים בצורה מעוותת, שכל כך מאפיינת את מדמנתנו.
אצלנו מעדיפים לדבר גבוהה על דאגת העם לחייליו במקום להיטיב עם העם ועם החיילים. ועתה, כשנידונה הצעת חוק של ח"כ
יריב לוין (ליכוד-ישראל ביתנו) להעדפת חיילים משוחררים, יוצאים כל יפי-הנפש והצדיקים-רק-בעיני-עצמם להסביר עד כמה לא-מוסרי להעדיף חיילים משוחררים. מדהימה ביותר (האמנם?!) שתיקת הרמטכ"ל המהולל, שמתעלם מהצורך להיטיב עם המשרתים בצבא – בעודו נזעק לשדוד את קופת המדינה למען שימור משכורת העתק של בטלני צבא הקבע.
בדיבורים נגד הצעת החוק של לוין יש יותר מתשעה קבין של צביעות חסרת-מעצורים של מי שהגדירו את עצמם כעלית, שהרבה מבניה משתמטים. ולעומת זאת, הם יוצאים במלוא כוחם ובכל מאודם כדי להעדיף ערבים, ולוותר למענם על נכסים לאומיים.
ה. החלטה אמיצה שנת תשע"ה, השנה הבאה עלינו לטובה ולברכה, תהיה שנת שמיטה.
לכאורה, זה עניין רק לדתיים. בפועל, זו קביעה חשובה, שתשפיע על יוקר המחיה של כל בית בישראל.
בשנות השמיטה הקודמות, כשהרבנות אסרה לקיים "היתר מכירה" – הסדר, המאפשר להעביר את הבעלות על הקרקע לידי גוי, ולהמשיך לעבדהּ. החקלאים ייבאו ירקות ופירות, וכתוצאה מכך האמירו מחירי התוצרת החקלאית.
הרב
דוד לאו, הרב הראשי לישראל, החליט לאפשר "היתר מכירה" – כאחת משלוש שיטות, שחקלאים יהודיים יוכלו לבחור – למרות שהסוגיה במחלוקת קשה עם הרבנים החרדיים, שדורשים להפסיק על עיבוד חקלאי בארץ-ישראל. מול "היתר המכירה" מוצע לחקלאים, הרוצים להמשיך לעבד את שדותיהם, לנקוט בשיטה "אוצר בית-דין" – איסוף יבולי שנה השביעית (שמיטה) על-ידי גוף ציבורי, שמוכרם לציבור במחיר מופחת מבלי לעבור על איסור מכירת פירות שביעית.
ו. מתנדבים בכניסה למושב צופית בשרון – על כביש האימים, המוליך מכפר-סבא לטירה – הוצבו שלטים, הקוראים לתושבים – "דרושים עוד שלושה הרוגים, כדי לקבוע כאן רמזור. יש מתנדבים?"
תזכורת לכולנו על השיטות הנפסדות, שבהן מתנהלת המדינה.
