ועכשיו: עסקה עם מחבל

השבוע הציגה הפרקליטות את הסדר הטיעון עם מוחמד מפארג'ה, הנאשם בפיגוע באוטובוס במהלך מבצע "עמוד ענן". בטיעוני ההגנה נאמר, כי פארג'ה לא התכוון לבצע פיגוע קטלני או לסייע לאויב, אלא כוונתו הייתה להביא לסיום המבצע. נציגת המדינה לא אמרה בדיון האם היא מקבלת או לא מקבלת את ההסבר הזה; העובדה היא, שהעסקה נעשתה ושהאישום הוקל, כפי שנראה מיד. מדובר בעליית מדרגה, או שמא בהתדרדרות נוספת. אם עד עכשיו אנחנו "רק" שחררנו מחבלים, אז מהשבוע אנחנו נגיע איתם לעסקות טיעון. הטיעון של ההגנה הוא אבסורדי לחלוטין. בכל מבצע עתידי שצה"ל יערוך, המחבלים יוכלו לטעון, כי כל ירי רקטי שנעשה לאחר התחלת המבצע, היה למעשה כדי להביא לסיומו, ולא הייתה שום כוונה לפגוע בצורה קטלנית. בהגשת כתב האישום המקורי פארג'ה הצהיר שמטרתו בביצוע הפיגוע הייתה לסייע לחמאס ולנקום את חיסולו של אחמד ג'עברי. בכתב האישום הנוכחי המירו את סעיף "סיוע לאויב" בסעיף "ניסיון סיוע לאויב", למרות שמדובר כאן בסיוע ממשי. המטרה הייתה לפוצץ מטען נפץ ולפגוע באנשים, דבר שאכן קרה. בשורה התחתונה, מישהו בירושלים איבד לגמרי את הכיוון אם הוא הולך וחותם על עסקות טיעון עם מחבלים שמעלים כל מיני תירוצים מגוחכים, לאחר שאותם מחבלים הודו בגלוי מה הייתה מטרתם. בקשר לפארג'ה, הוא כנראה ייכנס להרבה שנים לכלא. אבל אין מה לדאוג, הוא כנראה ישוחרר בעסקה כלשהי בעתיד הלא כל-כך רחוק. לא לפני שירכוש השכלה ותואר בטרור.

בשבוע שעבר נפצעה מיידוי אבנים בירושלים אביגיל בן-ציון בת השנתיים, והשבוע נעצרו חשודים בביצוע המעשה. החשודים הם חמישה נערים בני 17-14 מכפר צור באהר. מה שמטריד בסיפור הוא בעיקר התכנון של אותם נערים. בחקירה הם סיפרו, כי נפגשו באותו יום וקבעו ללכת וליידות אבנים על רכבים ישראלים. הם התפצלו לשתי חוליות ושמו גם תצפיתן שיראה אלו רכבים ישראלים באים. לאחר יידוי האבנים הם נמלטו מהמקום, תיאמו גרסאות וגם סידרו אליבי של ביקור אצל רופא שיניים, והם אכן הלכו לאותו רופא כדי לבסס את האליבי. זה לא נראה כסתם פעולת טרור, אלא כמבצע צבאי. הנערים האלו, שכנראה כל חייהם מכניסים להם את האידיאולוגיה נגד ישראל, תכננו מבצע צבאי וביצעו אותו. לא מדובר במקרה של כלאחר יד, אלא דבר מתוכנן ביותר. לפיכך, אין להתחשב בהיותם קטינים, ויש לשפוט אותם כבגירים האחראים למעשיהם בעקבות אותו אירוע. אבל אולי יהיה גם להם איזשהו תירוץ יצירתי.

השבוע פרסמו אלוף (מיל.) עמוס ידלין, כיום ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, ואבנר גולוב מאמר שעוסק בתגובת אירן לתקיפה צבאית נגדה. במאמר נאמר, כי במערב ישנה הערכת-יתר ביחס לתגובה אירנית לתקיפה צבאית. לפי כותבי המאמר, "הערכה זו בונה 'תרחיש אימים' של תגובות אירניות והשלכותיהן ובכך משרתת את האירנים כמכשיר הרתעה מצוין, מכיוון שהיא מחלישה את אמינות האופציה הצבאית, ומצמצמת את הסיכוי לכך שהמשטר בטהרן יסכים לפתרון דיפלומטי". בנוסף, המאמר שולל את הרעיון לפיו פתרון צבאי ופתרון דיפלומטי מנוגדים זה לזה. לדעת ידלין וגולוב, איום בתקיפה צבאית הוא חלק חשוב מהפתרון הדיפלומטי. לדבריהם, "יש לראות בתקיפה מכשיר לקידום המטרה של עצירת אירן מהצטיידות בנשק גרעיני בדרכים דיפלומטיות ככל האפשר, ולא כפתרון בפני עצמו. אם אירן לא תסכים להגיע להסכם קביל שיבטיח כי זמן הפריצה שלה לפצצה יאפשר גילוי ותגובה מבעוד מועד, שימוש באופציה הצבאית יוכל 'לקנות' זמן עד להחלפת המשטר, ולהבהיר היטב לאירנים שהתחמשותם ביכולות גרעין צבאיות תסוכל גם בעתיד".

בתחילת השבוע דווח, כי בנימין נתניהו הורה למוסד לחפש מידע שיוכיח שאירן מפרה את ההסכם שחתמה עליו עם המעצמות, כדי לסכל את ההסכם. אלא שכדי למצוא הוכחות, לא לצרך לחפש יותר מדי רחוק. האירנים כל הזמן חוזרים ואומרים, כי הם לא יפרקו את כל יכולות ההעשרה שלהם, מודיעים על כך שהם בדרך לבנות כורים נוספים, מקורות שונים אומרים כי כבר ישנם כורים שאירן לא חשפה למערב ועוד הרבה אמירות והוכחות אחרות. העניין הוא שלא משנה מה יקרה, המערב לא ייצא מהקונספציה הזו. לא משנה כמה פעמים רוחאני יצהיר על אי-פירוק היכולת הגרעינית, כמה פעמים חמיאני יחזור על אמירותיו שלישראל אין זכות קיום וכמה פעמים יצעקו באירן "מוות לאמריקה" – דעת המערב לא תשתנה.

בתקופה זו של השנה, מתחילים בחו"ל את ההכנות לחגים ולקניות הנלוות. לפיכך, הרבה מוצרים ומשחקים יוצאים לשוק בתקופה זו של השנה. משחק אחד שגם יצא, אולם לא לקנייה, הוא משחק של חיזבאללה המדמה תקיפה של מוצבי צה"ל. אולי הגרפיקה במשחקים הזה פחות טובה ממשחק ממוצע, אבל המסר שלו מועבר בבירור. מחקרים רבים דיברו על הקשר שבין משחקים אלימים לבין אלימות בחיים האמיתיים אצל ילדים. במקרה הזה, המטרה של המשחק היא להכין את הילד לחיים האמיתיים ולאמן אותו לקראת תקיפת כוחות צה"ל. המשחק הזה אינו הראשון מסוגו, וכנראה גם לא האחרון. כאשר כל המטרה של המשחקים האלו היא להפוך ילד לטרוריסט, כאשר יש ארגוני טרור שמכריזים יומם וליל "אנחנו אוהבים את המוות כמו שאתם אוהבים את החיים", איך אפשר שלא נגן על עצמנו?