המועמד לראשות הממשלה

מדי יום אני נשאל על-ידי קוראי, אנשים טובים מכל החוגים, גברים ונשים, מי יכול לבוא במקומו של נתניהו. שאלה זו מוכוונת לבחון את משקל ביקורתי החריפה על ראש הממשלה שלדעתי עלול להוות בעיה לישראל, בימים בהם נדרשת לנו מנהיגות מסוג שונה. כזו שאין בכוחו לספק אותה. אם תטרחו במשהו לסרוק את פועלו של בנימין נתניהו בשרות הציבורי, מתחילת דרכו כמטאור ועד לתפקידו כראש ממשלה זו הפעם השלישית, ותתאמצו לאתר במסלולו איזשהו צעד של מדינאי בעל חזון אמיתי שהוא נקט בו אי-פעם, תתוודעו לתמונת הישגיו האמיתית שהיא דלה עד מאד. תתקשו להסיר בפניו את הכובע. חוששני כי לא תמצאו אירוע משמעותי המצדיק שאפו שכזה. שנותיו הרבות כראש ממשלה מתאפיינות ברפיסות המעידה על היותו האיש הפחות מתאים לעמוד בצומת היסטורי. הוא התגלה במיטבו כעסקן רב-רושם המחלץ בתחבולות מסכנות את הכיסא הדבק בעכוזו. אין לו גבולות בבואו להציל את מעמדו בטענה הלעוסה שלו שהוא נמצא לגונן על כולנו. מחר הוא יבעט ממשלתו את האחים המפורסמים, ובמקומם יכניס לממשלתו את הנוכל הנודע לשימצה אריה דרעי ביחד עם היו"ר החדש של העבודה, מר בוזי הרצוג, שבגד במפלגתו וחבריו כשהשתפן ורץ בעקבות אדונו אהוד ברק לממשלת נתניהו. היה זה בזמנו צעד שהלם כקורנס בחברים רבים בעבודה. לנתניהו היו חלום אישי שעשה את כולנו שותפיו בו; שניווכח כי בא למלא ייעוד נשגב כשליח היסטורי. במסגרת תפישה זו את עצמו תמיד עורר רושם שהוא מאמין כי אכן טבועה בו מגדולתם של אישים נדירים כמו וינסטון צ'רצ'יל ודויד בן-גוריון. אולם לכל היותר הוא יכול לשים על פניו מסווה המזכיר את וינסטון צ'רצ'יל בסיגר, אבל לעולם לא ידמה לו; הוא יכול לפרוע את שרידי שערותיו המוקפדות בכדי להידמות לדוד בן-גוריון, אבל מעולם לא יגיע לשיעורו. היו לפני נתניהו כמה וכמה הזדמנויות בקריירה שלו לנפץ את תקרת הזכוכית שלנו שמתחת לה הצטברה כמות כה-גדולה של טמטום, שגרמה להקמת שתי מדינות יהודיות בנקניק הצר שלנו, מדינה יהודה של "החלוצים החדשים", ומדינת ישראל, במקום לשמר את התהליך המכונה, "עם אחד, גורל אחד". ניפוץ התקרה הזאת היה משחרר את הלחץ של חלק מהטמטום הזה, ואולי היה מאפשר לנו לגלות מחדש מהי מנהיגות נחושה באמת, המביאה כשהם כרוכים זה בזה ביחד, לחם וחזון. לדאבוננו, נתניהו לא ניצל את ההזדמנויות האלה לקנות לעצמו מקום של כבוד בדפי רישום ההיסטוריה הקצרה שלנו. במקום זה נעשינו חלולים ורדודים, שבויים בקסמו הבלתי מובן של האיש מקיסריה. משום-כך חוזרת השאלה בה פתחתי את רשימתי מהיכן ישועתנו תבוא, מי יכול לבוא במקומו. בינתיים לא מעטים תוהים מה יקרה בשעת מבחן שצלצוליה נשמעים בלי הרף. אין ספק כי ישראל מתמודדת כיום עם כמה בעיות פנים חמורות ושערורייתיות לעצמן, ומתעמתת למצוא דרך לפתור בחוץ את הסכנה האירנית ולמצוא פתרון לבעיה הפלשתינית. אבל הזמן אינו עומד על מקומו כדרכו מאז בריאת-עולם. ואילו נתניהו נשאר לדשדש במקומו כאילו הייתה זו דרכו מאז ומעולם. יתכן שאם היה מקדיש לבעיה הפלשתינית עשירית מכמות האנרגיה מזו שהוא מקדיש לבעיה האירנית, במסעות של טיולים ברחבי עולם עם רעיתו, היינו קרובים היום למצב הרבה יותר מעודד ומבטיח. אבל לא. לא עם נתניהו בראשנו. אם יתאושש אראה בכך תפנית פלאית. אולם נתניהו כנראה ימשיך כדרכו להחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית שהעניקה לו באמת את התפקיד הקשה והנכבד ביותר, בכדי שיפעל לצקת דפוס חדש למחר של כולנו. על-רקע זה התעורר עימות חריף בין יובל דיסקין שהיה ראש השב"כ עד לפני שלוש שנים, איש צעיר באופן יחסי, לבין ראש הממשלה נתניהו. דיסקין מכבר זיהה את הסכנה היותר גדולה, להבנתו, בבעיה הפלשתינית מבחינת טווח הזמן המתקצר עד חנק. דיסקין מבין לדעתי כי עלינו להשיג גבול מזרחי מוסכם על דעת כולם. בלעדי גבול זה יורע מצבנו המדיני יותר ויותר. הדרך היחידה להשיג את הגבול החשוב הזה היא באמצעות הסכם עם הפלשתינים. אני מודע לכך שהפלשתינים במשך הדורות הבאים ימשיכו למצוץ את דמנו בכל המישורים. אבל אין לפנינו דרך אחרת. הטיפול בבעיה זו לפחות אינו נופל בחשיבותו מהבעיה האירנית, וראש ממשלה מתאים לתפקיד רב-אחריות זה יידע לנתב ערוצו הן כאן והן שם, במקביל. בתגובה לתזה של דיסקין מגיב חוג יועציו של נתניהו בביטול מוחלט, כמעט מנסים אלה בעילגות להציגו כילד מפונק וחסר איזונים. כך הם נוהגים בו מהיום הראשון בו פצה פה כשהחליט לחשוף את דעתו על הסכנות הטמונות בנתניהו. מחשבותיו על ראש הממשלה רחוקות מאד מלהחמיא לו. תגובות אנשי לשכת ראש הממשלה מעידות כי ייתכן שהם בעלי ראשים מפוחלצים בקש בלבד; לא נמצאה בהם אפילו נקודה מכובדת אחת של התייחסותו של נתניהו לטענותיו הנוקבות של יובל דיסקין. פוזת הביטול המטופשת הזאת פועלת כבומרנג. לפתע פתאום מתחילים יותר ויותר אנשים בעלי משקל וערך בחיינו, לחשוף את האפשרות המרתקת הזאת שאיש מסוגו של דיסקין יכול בהחלט להיחשב כמועמד רציני לראשות ממשלת ישראל. עדויות לכך רבות. אומנם דיסקין לא הציג עצמו ככזה, אבל התגובות מכיוון בני חוגו של נתניהו מסמנות עיגול אדום זוהר מסביבו. תחשבו על-כך. האם דיסקין הוא המועמד היחיד? דומני שזו שאלה רטורית בלבד, שכן ניתן להגיש לקוראים רשימה של עוד אנשים אחדים. אבל דיסקין איננו חדל מלבקר באופן יסודי ומוכח את פעולותיו או חוסר פעולותיו של נתניהו. הזלזול המופגן והמגוחך בדיסקין והכוונה לפגוע בו בחיצי לעג אינפנטילי המשוגרים מלשכת ראש הממשלה, מיקדו רבים בפעם נוספת דווקא בסגולותיו המוכחות של דיסקין. הוא מצטייר יותר ויותר כבעל התכונות שאפיינו את מיטב המנהיגים שהיו לנו, מימין ומשמאל. אישית, אני סומך על דיסקין. מבחינתי הוא עשוי מחומרים שאחד הבולטים בהם שהוא מעורר אמון בניתוחיו השקולים, והוא ממוקד בהם לאורך השנים. ניתוחיו את המצב בו אנו שרויים מעידים על יכולת חשיבה אסטרטגית צלולה הנובעת גם מניסיונו המקצועי העשיר. הישגיו הרבים כמנהיגו המבריק של שרות הביטחון הכללי מבטיחים כי מדובר באיש שרחוק מאד מלהיחשב אפיזודה. ייתכן שדיסקין אכן חותר להדריך ולהנהיג. אם כך בכוחו יהיה להביא רוח חדשה שתנער את האבק מעל המוח הקולקטיבי המנוון שלנו, שבקושי פועל כיום.