|
"אנו אוהבים להופיע בעיתונים, כל עוד זה בטור הנכון"B - (ת.ס.אליוט) "בעבר השתמש העם בגלגל העינויים, עתה די לו בעיתונות" - (אוסקר ווילד) תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות סע' 15 א' קובע כי לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב בו קיים חשש לניגוד עניינים בין חובותיהם כעיתון וכעיתונאי - לבין כל אינטרס אחר. כעיקרון, יש חומרים ששייכים לעיתון בלעדית ויש חומרים שיכולים לשרת. אינטרסים ציבוריים, לעזור למשטרה ולפרקליטות - מבלי לפגוע בעצמאות העיתון. המשטרה והעיתונות, על כתביה וצלמיה, מזינים זה את זה, עובדים במשותף ולא פעם פועלים ככלים שלובים. כל הכתבים, אך בעיקר כתבים פליליים, משטרה, כלכלה, עסקים, כנסת וכו', קשורים בקשר הדוק עם גורמי המשטרה ו/או מקורות, לקבלת מידע עדכני, ראשוני ובמיוחד עסיסי. הדלפות הדדיות אין זה סוד שיש גורמים במשטרה, אם מתוך אינטרס או אגו או תחרות ו/או קידום, מדליפים לכתבים על חקירות, מעצרים, אירועים בטרם הוחלט על פרסומם בציבור, זה כולל גם בטרם הוצא צו פרסום ואפילו במהלכו. הדוגמאות להדלפות מחדרי החקירה רבות, וככל שהנחקר/נעצר בכיר יותר, הדרישה להדלפה גוברת, מעניינת ומסוכנת יותר. קחו לדוגמה את חקירת ראש הממשלה נתניהו, בקדנציה הקודמת, הדלפות און-ליין, מחדר החקירות עם אשתו שרה בקשר לפרשת המתנות, פרשת ההובלות (עמדי). חקירת ראש הממשלה לשעבר אולמרט, אך במיוחד ובצורה מסיבית חקירת הנשיא קצב, והדוגמאות בנושא זה רבות ומגוונות. יד רוחצת יד כאשר זאת המציאות, והעיתונאים מודעים לכך, קשה לקבל את הטענה החד-צדדית, שיש תחומים ששייכים להם בלעדית ואסור לציבור או לשליחיו להתערב בהם, גם אם בית משפט מגיע למסקנה שהחומרים נחוצים לעשיית משפט ושמירה על אינטרס הציבור. והיה אם המשטרה, באירוע של התפרעות או הפגנה אלימה, או מצעד בלתי חוקי ו/או התכנסות בלתי חוקית עם פוטנציאל לאלימות והפרעה לצרכי תחבורה ושיבוש החיים הנורמליים, תכריז על האזור כ"אזור סגור" - או "אזור סטרילי" ותמנע כניסת עיתונאיים וצלמים, תארו לכם את המהומה התקשורתית. סמכות בית המשפט במידה ויש התנגדות, מצד הצלמים או העיתונים, למסירת חומר למשטרה, ולפעמים אכן ההתנגדות מוצדקת, הסמכות לבית משפט להחליט ולקבוע מה וכמה ומתי יימסר לידי המשטרה או הפרקליטות, כדי להחליט מבחינה משפטית על גורל האירועים וההתנהלות הקשורה בכך. צילומים בשטח ציבורי אינם גילוי מקורות. יש הבדל מהותי בין גילוי מקורות עיתונאים, לבין מסירת צילומים. על גילוי מקורות יש פרוצדורה נפרדת, המונחית על-פי עקרונות שונים, לרבות פסיקות של בתי משפט ובג"ץ. עיתונאים בעולם ובארץ הסתכנו לא פעם במאסר ובביזיון בית המשפט, בהגינם במרץ ובאומץ על מקורותיהם, כעיקרון מובנה ומקובל בעיתונות. אינטרס ציבורי שהעיתונות צריכה לכבד כאשר בית משפט מוציא צו, לאחר בדיקת הנושא ולאחר שהשתכנע בחשיבותו ונחיצותו, לדעתי על העיתונות, בנושא זה צריכה לכבד אותו. הערות והרהורים בענייני דיומא 1. לאחרונה הוצא צו הרחקה לצלם פפראצי, ידוע על "הטרדה צילומית" של דוגמנית ידועה. 2. רצוי להזכיר לציבור כי אותם "סלבס" שנעשים מפורסמים, מתלוננים על צלמי הפפראצי, כי מטרידים אותם, מכעיסים ועל אי נעימות. 3. עובדתית זה נכון, זה מטריד, זה מכעיס, אבל בתחילת דרכם, הם חיפשו אותם, חלקם גם התחנפנו להם והיח"צנים שלהם דיווחו וארגנו צילומים ו"אייטמים" בכל העיתונים ומדורי הרכילות, כי אז זה היה משתלם וחשוב והיום זה נעשה מטריד. 4. יתרה מזאת, בשטח ציבורי בו פועלים רוב הצלמים, אין למיוחסים חסינות ושיתנהגו בהתאם. 5. למה צריך בכלל פפראצי? שאלה מעניינת לפסיכולוג חברתי, וזה קיים בכל העולם. 6. לדעתי, הקוראים אוהבים את זה, העיתונים מספקים את זה, הצלמים מתפרנסים מזה יפה. כשיש ביקוש - יש היצע לסחורה. הציבור אוהב רכילות והרבה צהוב. 7. הצעה לסדר היום: לא להסתתר, לא להחליף זהויות, פשוט להיות אתה, לחייך ולהמשיך בחיים נורמליים. זה יותר פשוט ויותר מצליח.
|
