ראינו אתמול את ההצגה המאלפת שנתן הנשיא אובמה לצופי החדשות בישראל. הבחור הזה יכול להוביל על כתפיו הצגה שלמה בקאמרי, או אפילו בברודווי ולסחוט מחיאות כפיים רועמות בדרישה להדרן. אבל כראש מדינה המתיימרת לייצג את העולם הדמוקרטי הציג הנשיא אובמה מעטה צבעוני וריחני לתוכן רקוב ודוחה. שלום ודמוקרטיה חד הם והדמוקרטיה מעבר להרי החושך.
מה אנו יודעים על מדינות ערב? אנו יודעים שהן אינן מדינות מתועשות, שההכנסה לנפש אצלן נמוכה משמעותית מזו המקובלת בעולם המערבי, שהן אינן עושות די על-מנת לתקן את המצב, וככל שהן ממתינות כן המשוכות גבוהות יותר, ולכן אין כל סיכוי ששלטון דמוקרטי אצלן יוביל אותן לשומקום כי שלטון דמוקרטי רק יביא לבחירתם של הקיצונים יותר, השואפים לחסל את הפער הכלכלי/הכללי בין מדינות ערב לשאר העולם באמצעות השתלטות בכוח הזרוע על משאבי העולם, ואבן הדרך הבולטת שלהם היא טרור עולמי, שהיום הוא באמצעות חומרי נפץ, והמשכו באמצעות גרעין.
מה אנו עוד יודעים? אנו יודעים שדווקא המדינה הערבית שעוד לא נוסדה היא זו שיש לה את מירב הסיכויים לצאת ממעגל הבורות והדלות, וזאת בגלל הקרבה הפיזית לישראל, ההזדמנויות התעסוקתיות שנותנת הקרבה לישראל, הביטחון המאולץ שמקנה ישראל לשלטון בגדה ועוד. כולנו רוצים הסדר, הנשיא אובמה והמזכיר קארי רוצים הסדר, דיסקין וגלאון רוצים הסדר, אתם יודעים מה? אני משוכנע שגם נתניהו וליברמן רוצים הסדר. אפילו אני רוצה הסדר, והשאלה היא רק מהן אבני הדרך שלו. האם מדובר באבנים המושלכות לרכבים ישראלים ושליחי מדינת חמאס המתפוצצים אצלנו באוטובוסים או שיהיו אלה אבני דרך שיבטיחו שינוי יסודי בצד השני בהיבטי השכלה, הכנסה לנפש, תיעוש, וזאת טרם שכנתנו ממזרח תהיה דמוקרטית ותהיה בשלה לשלום.
גנרלים אמריקנים בדימוס אבני הדרך להסדר, שלובים באבני הדרך לדמוקרטיזציה של השלטון בגדה, ואם תהיה דמוקרטיזציה טרם הושגו רפים מאד גבוהים ובלתי הפיכים של הכנסה לנפש, של רמת תעסוקה ותעשיה, ושל רמת השכלה, כל הסדר נידון לכישלון, כל חשיפה ביטחונית שלנו היא חשיפה מסוכנת ומיותרת.
לא נפקיר ביטחוננו בידי גנרלים אמריקנים בדימוס. אל לנו לסמוך על גנרלים אמריקנים בדימוס שנחתו כאן כאילו מהמאדים עם רשימת נושאים המבטיחים לכאורה את ביטחוננו. הדרך לשלום באזורנו היא דרך קשה ומפותלת, וגם אם תהינה עוד מלחמות בדרך עדיף ללכת למלחמה עם כמה שפחות חשיפה, מאשר להיחשף ואז ללכת למלחמה קשה ומורכבת יותר. הדרך לשלום עוברת דרך מספר נקודות מובהקות אשר עיקרן הוא הכרה הדדית בזכות של הערבים והיהודים למדינה עצמאית על אדמות ארץ ישראל, והדמוקרטיזציה של השלטון לאחר עיקור הרצון למלחמה של תושבי הגדה באמצעות עקירת העוני, הבורות והבערות היחסיים, והבאתם לרמה המקובלת בעולם המערבי, טרם יש חשיפה משמעותית מצדנו. ועד אז אין נכון יותר מאשר המשך החיים בחסות צה"ל ומדינת ישראל, תוך שיפור מתמיד של רמת תיעוש, השתכרות וההשכלה.
נדרשים עוד עשרות שנים של שלטון בחסות ישראל ויידרשו עשרות שנים. אולי יצליח אולי ייכשל, ועד אז חובה עלינו להחזיק את הקלפים קרוב לבטן, ועולם שלוחץ עלינו לוותר טרם הגענו לרף שיאפשר שלטון דמוקרטי יציב בגדה הוא עולם עצל, מטופש, אגואיסטי, ונשיא שעומד אל מול פני העולם ומתעלם מהמוקד הכל כך ברור ומובהק של הבעיה, הוא נשיא אשר ודאי איננו מטופש, הוא לכן ודאי מאד עצל ומאד מאד אגואיסטי.
