לאחרונה נשאלת השאלה: האם קצב הילודה מושפע מן המצב הכלכלי? על פניו התשובה היא חיובית, אך מחקרים שנערכו ברבות השנים מראים תמונה אחרת לגמרי.
כך, למשל, בארצות-הברית המשבר הכלכלי הביא לירידה מתמשכת בחמש השנים האחרונות במספר הילדים לאשה ולשפל בשיעור הילודה. בבריטניה, לעומת זאת, שאף היא מושפעת מהמשבר הכלכלי, יש "בייבי בום" שמשמח מאוד את הממלכה ומוסיף לציפיות שעונת הקניות סביב חג המולד תהיה הטובה ביותר מאז תחילת המיתון ב-2008.
בישראל המצב מורכב עוד יותר, וזאת בשל ההטרוגניות של האוכלוסייה: הנשים המוסלמיות לא מתנהגות כמו החרדיות, שלא מתנהגות כמו החילוניות, שגם אצלן זה תלוי בהכנסה. אבל אין ויכוח על כך שישראל יוצאת דופן ומובילה בנוף העולמי בכל הנוגע לשיעורי פריון.
וכך, בעוד הממוצע של מדינות ה-
OECD הוא 1.74 ילדים, בישראל שיעור הפריון הכולל הוא כ-3 ילדים לאשה. במרבית מדינות ה-OECD (למעט ניו-זילנד, איסלנד וטורקיה) שיעור הפריון לא מצליח להדביק את שיעור התחלופה - כלומר מספר הילדים שנדרש כדי לשמור על גודל האוכלוסייה, שהוא 2.1 ילדים.
כזכור, בימי המחאה החברתית ביולי 2011 נשים מחו כנגד הוצאות כבדות הכרוכות בגידול ילדים, דבר אשר בא לידי ביטוי ברכישת מוצרים לרך הנולד, ועל מסגרות חינוך אשר עולות אלפי שקלים בחודש.
ועדת טרכטנברג המליצה, במסגרת הטיפול בסוגיה זו, לאפשר חינוך חינם כבר מגיל 3 (במקום גיל חמש כמקובל היום).
מחקרים שנערכו בנושא 1: מחקר מקיף בנושא נערך על-ידי פרופ' אלמה כהן מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת הרווארד, ד"ר דימיטרי רומנוב, מדען ראשי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וד"ר רג'יב דהג'יה מאוניברסיטת ניו-יורק, וגרסה מעודכנת שלו פורסמה בדצמבר 2012.
החוקרים בדקו נתוני ילודה על פני השנים 1998-2005. כזכור, בתקופה זו התרחשו שני אירועים כלכליים: ב-2001 עבר החוק שהגדיל את הקצבאות, וב-2003 בוצע קיצוץ על-ידי שר האוצר דאז
בנימין נתניהו.
החוקרים הגיעו למסקנה שלגבי נשים מוסלמיות, אין ויכוח על כך שתמריצים כלכליים אחראיים לצמצום הדרגתי בפריון הרב-שנתי. כלומר: לפי ד"ר רומנוב, עד אמצע שנות השמונים היה שיעור הפריון מן הגבוהים בעולם המוסלמי, כאשר בשנת 1965 אישה ילדה עד עשרה ילדים, ואילו מאמצע שנות השמונים חלה נסיגה בשיעור הילודה כאשר אישה ילדה בממוצע ארבעה ילדים.
ב-2001 השיעור ירד לשלושה ילדים.
בקבוצה של הנשים החרדיות, לעומת זאת, לא מצאו החוקרים השפעה חזקה של תמריצים כלכליים בתקופה שנבחנה.
אך עם זאת, רומנוב מסייג את המסקנות. כלומר, היות שהמחקר הסתיים בשנת 2005 קשה לדעת איך הגיבו מגזרים שונים לקיצוץ בקצבאות הילדים שיזם שר האוצר דאז בנימין נתניהו. עוד גורם משמעותי שקיים בקיצוץ של 2013 הוא הרצון לעודד הכשרה של חרדים והשתלבות בשוק העבודה, שלא בא לידי ביטוי דומה ב-2003.
הגורמים האלה מייצרים תנאים תומכים שצפויים להשפיע בכיוון של ירידה בפריון, שכן המגמה העולמית היא שככל ששיעור התעסוקה של נשים, ההכנסה ורמת החיים עולות - כך הפריון יורד.
כמו-כן, קשר נוסף שקיים במדינות ה-OECD הוא בין השכלה לילודה. כלומר: ככל שהנשים משכילות יותר, הן נוטות לדחות את הילודה לגיל מבוגר יותר - ושיעור הפריון יורד בהתאם.
בקבוצה השלישית, של החילוניות, התשובה לשאלה אם הקיצוץ ישפיע או לא תלויה ברמת ההכנסה.
2: מחקר נוסף אשר נערך על-ידי מכון אדלר בפברואר השנה הראה כי קשיים כלכליים מביאים לצמצום הילודה בקרב האוכלוסייה החילונית והמסורתית בישראל.
וכן, שלושה מכל חמישה הורים חילונים ומחצית מההורים המסורתיים אמרו לחוקרים כי המצב הכלכלי בשנה האחרונה גורם להם לשקול להימנע מלהביא לעולם ילד נוסף.
בכל הנוגע לחרדים ולדתיים, המחקר לא מצא השפעה מהותית - רק אחד מכל 20 הורים דתיים (5%) אמר כי קשיי הפרנסה הם שיקול נגד הבאת ילד נוסף לעולם.
מחקרים אשר נערכו בעולם גם במדינות העולם רואים בפרוץ המשבר הכלכלי זרז לירידת שיעור הפריון.
לפי ניתוח של Eurostat (המכון הסטטיסטי של הוועדה האירופית), 2008 - שבה פרץ המשבר - הייתה נקודת מפנה ביבשת, שסובלת בעשרות השנים האחרונות משיעורי פריון נמוכים ומהזדקנות האוכלוסייה, לאחר שש שנים של עלייה מתמשכת במספר הלידות. ב-2008 עדיין לא הייתה נפילה בשיעור הפריון, אבל ב-2011 כבר רואים כי במקביל לירידה ממוצעת של 3.5% במספר הלידות ב-2011-2008 שיעור הפריון ירד ב-24 מדינות. בספרד, שנפגעה מאוד וחוותה מיתון קשה, שיעור הילודה ירד ל-1.39 ילדים לאשה ב-2010.
גם הילודה בארה"ב הושפעה מהמשבר, שהביא לכך שמשפחות רבות בחרו לוותר מיוזמתן על הבאת ילד נוסף וצעירים חסרי תעסוקה דחו את הקמת המשפחה. זאת בנוסף לכך שנשים בארה"ב ובמדינות מפותחות אחרות מתחילות להוליד ילדים בגילים מבוגרים יותר, ולכן, "מספיקות" פחות.
מנתונים שפורסמו בספטמבר עולה כי שיעור הפריון בארה"ב נפל ב-2012 זו השנה החמישית ברציפות והגיע לשפל חדש, לפחות מאז שהתחילו למדוד את הנתון הזה ב-1920: 63 לידות לכל 1,000 נשים, לעומת 127 לידות ב-1990 ו-188 לידות בשנות ה-60. כלומר, מדובר בממוצע של 1.88 ילדים לאשה אמריקנית, לעומת 2.12-2.06 בשנים שלפני המשבר.
המספר הזה נמוך משיעור התחלופה הדרוש כדי לשמור על גודל האוכלוסייה.
שיעור הפריון בארה"ב יורד בהתמדה מאז ימי הבייבי בום שאחרי מלחמת העולם השנייה, אבל המשבר וחוסר הביטחון הכלכלי שנלווים אליו האיצו את המגמה.
בסקר שנערך ב-2009 נמצא כי 14% מהאמריקנים בגילים 34-18 ו-8% מהאמריקנים בגילים 44-35 אמרו כי ידחו הבאה של ילד לעולם בגלל המיתון.
אך עם זאת, הנתונים האחרונים גם מראים כי שיעורי הפריון התייצבו פחות או יותר - כך שבאופן חיובי אפשר לומר שנראה כי תהליך של חמש שנים שבהן ירד שיעור הפריון ב-9% מגיע לסיומו. אצל האמריקנים, בניגוד למדינות כמו גרמניה ויפן, אין חשש אמיתי מהתכווצות האוכלוסייה.
מי שבולטת כדוגמה הפוכה לארה"ב ולמדינות רבות באירופה היא בריטניה, שדווקא רושמת שיא של 40 שנה בילודה מאז 1972, עם 730 אלף לידות בשנה שהסתיימה ביוני 2012 - שיעור פריון של 1.96 ילדים.
זאת למרות ירידה במספר המהגרים ממזרח אירופה, אוכלוסייה שהנשים בה יולדות יותר ילדים בממוצע מאשר ילידות בריטניה. מבחינת הבריטים זה אירוע משמח היות שלפי התחזיות שלהם, בעוד 37 שנה תעקוף אוכלוסיית בריטניה, שמונה היום כ-64 מיליון איש, את זו של גרמניה, שאוכלוסייתה מונה 80 מיליון איש אבל הולכת ומתכווצת בגלל מיעוט הילודה.
סיכום שאלת המחקר ניתן לראות כי קיים מתאם חיובי בין מצב כלכלי לשיעור ילודה במגזרים השונים. דהיינו: לילודה יש השפעה ממשית על הכלכלה, וילודה מרובה נותנת לה זריקת מרץ עתידית.
ןךכן,ככל שנולדים יותר ילדים יעברו משפחות לבתים גדולים יותר, מספר הצרכנים יגדל וכך גם מספר העובדים שיתמכו בקשישים, שתוחלת החיים שלהם מתארכת. בנוסף זה אומר שצריך לספק תעסוקה לכולם ולהגדיל את מספר מוסדות החינוך ואת מספר הדירות.
כמוכן, מצד שני, מדינות כמו גרמניה ויפן, אשר סובלות משיעור פריון נמוך, נמצאות תחת חששות כבדים של כוח עבודה מצטמק. מכאן נובע כי ככול ששיעור הפריון נמוך, שיעור האנשים הזקנים מסך כלל האוכלוסייה גדל וכוח העבודה קטן - מצב שאף מדינה לא רוצה להגיע אליו.
לעומת זאת, נראה כי בישראל המצב שונה והפיך.
