ביום חמישי האחרון סערה הרשת לאחר שידורה של תוכנית התחקירים החדשה של
מיקי חיימוביץ'. התחקיר ביקש לשפוך אור על תופעה של מעבר מאסיבי של משפחות חרדיות לערים ושכונות "חילוניות".
הבעיה בתחקיר איננה בהצגת הנושא. הנושא ראוי לדיון ובניגוד לדעתם של רבים לא צריך להוות טאבו. מותר וצריך לעסוק בהתנגשות התרבויות הזו משום שהיא עובדה מוגמרת. כל אדם, תהיה דעתו אשר תהיה, לא אוהב שינויים דרסטיים בסביבתו. הגירה פנימית מסיבית של אוכלוסיות בעלות אורחות חיים שונים תמיד תהווה בעיה. כמו-כן, חשוב לומר שאכן יש בעיות עם חלקים בציבור החרדי בחלק מהמקומות: הדרת הנשים היא תופעה מזעזעת, אי תשלום מסים פוגע בשירותים המוניציפליים והגבלת החופש מדת של אדם בשכונתו היא בעיה חמורה. הבעיה היא שהתחקיר הציג שיח חסר וחד כיווני.
הדוגמה של המוני חרדים שנכנסים לגור בשכונות חילוניות ומשפיעים על אופיין היא רק חלק קטן מתופעה רחבה יותר שצריך לתת עליה את הדעת. תופעה שלא זוכה לסיקור ראוי בעיקר משום שאינה עומדת במבחני הפוליטיקלי-קורקט של התקשורת הישראלית. אם נוריד את מסכת הצביעות, נראה שישנן אוכלוסיות נוספות שלא משתלבות בסביבה הקולטת ולא בדיוק ששות להתאים לתבנית היהודית-דמוקרטית-מערבית שכולנו רוצים לראות. ראש עיר ערבי לנצרת עלית? ערביי ישראל עוברים בהמוניהם לערים כמו נצרת עלית, כרמיאל ועפולה, שעד לא מזמן היו עם רוב יהודי כמעט מוחלט והומוגני. בנוסף, האוכלוסייה הערבית בערים מעורבות כמו חיפה, עכו, יפו וצפת גדלה משנה לשנה והופכת ליותר דומיננטית. ניקח את נצרת עלית לדוגמא. לפני כ-15 שנה, אוכלוסיית העיר הייתה מורכבת מעולים ותיקים (רובם מאסיה וצפון אפריקה) ועולים חדשים ממדינות חבר העמים. בהמשך, החלו תושבי נצרת (הערבית) וכפרי הסביבה לעבור לנצרת עלית. מה שהחל כטפטוף, הפך במהרה לנהירה.
ראש עיר ערבי נכון להיום, ההערכות מדברות על בין 20 ל-30 אחוז ערבים שמתגוררים בעיר. נתוני רכישת הבתים בשכונות החדשות שנבנות בעיר, מצביעים כבר על כ-40%. על-פי הקצב הנוכחי, יש סיכוי של ממש לקיומו של רוב ערבי בעיר בעשור הקרוב. אחרי שנים של דו-קיום מרשים למדי בין תושבי נצרת עלית ונצרת, החלו להיווצר סדקים, כשהאחרונים עברו לגור ליד הראשונים. תושביה היהודיים של נצרת עלית מעלים טענות בנוגע להטרדות מיניות של נערות במתחמים הציבוריים בעיר ועבירות רכוש. לאחרונה, החיכוכים אף הגיעו לטונים צורמים יותר כשיהודים שביקשו למחות על רציחתו של החייל עדן אטיאס (תושב העיר), נתקלו בשכניהם לרחוב שהניפו דגלי פלשתין וכינו אותו "חייל בצבא הכיבוש". בבחירות המוניציפליות האחרונות, עלתה שאלה מהותית - מה יקרה אם לנצרת עלית יהיה ראש עיר ערבי? עטאלה סבג, ערבי-נוצרי, יליד נצרת, ביקש להתמודד לראשות העיר. לכל מי שממהר לשלוף את קלף הגזענות, חשוב להזכיר שמעבר לעניין הסמלי, יש גם סוגיה פרקטית. כבר היום חברי מועצת העיר הערביים מבקשים לאתגר את צביונה היהודי והישראלי של העיר. מה יקרה, אפוא, כשראש עיר ערבי יצטרך לנאום בטקס השנתי לזכרם של חללי צה"ל בני העיר, או לארגן את אירועי יום העצמאות?
מבית כנסת לבית שימוש על הנעשה בשכונות דרום תל אביב נדמה שנכתב כבר הכל. תושבי שכונת התקווה, נווה שאנן, ועוד, ראו כיצד השכונות שלהן הופכות לגיהנום. לעומת הערבים והחרדים, כאן לא מדובר בהגירה פנימית, אלא בנהירה המונית של כ-60,000 מהגרי עבודה שאין להם שום קשר למדינת ישראל. אנשים התעוררו וגילו שתוך שנים בודדות סביבתם השתנתה ללא היכר. השלטים בעברית הומרו בשלטים בטיגרינית וערבית, ובתי כנסת ומקוואות הפכו למסגדים וכנסיות (ובמקרה הרע לבית שימוש). לכך מצטרפת העלייה החדה בפשיעה ובעיות התברואה החמורות שמאפיינות כעת את רחובות דרום תל אביב. האמת היא שכתבת התחקיר המדוברת היא תמונת ראי לסלקטיביות של השיח התקשורתי בישראל. מיקי חיימוביץ׳ דיברה בתוכניתה על "הפלישה החרדית", אך כאמור מקרים דומים, שבהם זהות ה"פולשים" היא אחרת זוכים להתעלמות טוטאלית של התקשורת הישראלית. סוגיית השפעתם של השינויים הדמוגרפיים על שכונות וערים בארץ היא נושא ראוי לדיון. זכותה של חיימוביץ' להתמקד בציבור החרדי. הבעיה היא שלא היא ולא אף אחד מעמיתיה לא ירים את הכפפה ויסקר את שאר האוכלוסיות המאתגרות את הססטאטוס קוו בדרום תל אביב וישובי הגליל. לצערנו, אמצעי התקשורת בוחרים להתמקד רק באוכלוסיות ספציפיות, בעוד שאחרות זוכות לחסינות. הרי למה לקיים דיון רוחבי ומעמיק כשאפשר פשוט לשסות ציבור אחד בציבור אחר?