משהו טוב קורה בטלוויזיה החינוכית. מאז נכנס אלדד קובלנץ לתפקידו כמנכ"ל, כוח האדם קוצץ משמעותית, משכורות העתק לטאלנטים נחתכו, כל שקל מפוקח, שעות השידור לילדים גדלו ורמת השידורים עלתה.
ב-15 בדצמבר יעלה לאוויר לוח השידורים הקרוב של הטלוויזיה החינוכית. בחלק מהתוכניות בלוח השידורים ניתן לצפות כבר כעת בערוץ היוטיוב של החינוכית. מדובר במהלך חידשני וראשון מסוגו בעולם בו ערוץ טלוויזיה מעלה תכנים בטרם השידור. לנגד עיניו של קובלנץ לא עומד הרייטינג. כערוץ ציבורי השייך למשרד החינוך, הוא רואה בעצם הפצת התכנים החינוכיים והלימודיים ערך כשלעצמו וכל האמצעים לכך כשרים. חלק מהתכנים נועדו אך ורק לאינטרנט. קובלנץ מבין כי זו הדרך לתפוס גם את בני הנוער, להם הוא קורא "קבוצה חמקמקה ובוגדנית שקשה להשיג אותם".
בשלושת החודשים הקרובים יתוספו עוד תוכניות למאגר התוכניות, בהן סדרות רכש של הבי-בי-סי. בעתיד צפויות גם תוכניות העשרה בנושאי יהדות על פרקי אבות ותנ"ך בחרוזים על-פי ספרו של אפרים סידון. בינתיים משתדלים בחינוכית לשמור את הקלפים לחזה ולא לחשוף יותר מדי.
קובלנץ מרוצה מההנהלה שלצידו העוזרת לו להיפטר מהתחלואים של ההנהלות הקודמות. יש לי הנהלה מדהימה שיכולה להתחרות בכל הנהלה אחרת - של קשת, של רשת ושל ערוץ 10 - הוא אומר. עם ההנהלה הזו הוא מנסה לשנות באופן זוחל את הנורמות הפסולות שהשתרשו בחינוכית הן בבזבוז כספי ציבור והן בהשתלטות של שידורים לקהל המבוגר על משבצות שידור המיועדות לילדים - קהל היעד האמיתי של הטלוויזיה החינוכית. סמליל החינוכית הפך לישראלי יותר בצבעי תכלת, כשסמל הספר הנפתח מציין את הרחבת הדעת.
מנכ"ל החינוכית מבין שהמאבק שלו אינו קל, ומשתדל לעשות הכל בהדרגה. "את השידור הציבורי כולו צריך לתקן", - הוא אומר - "אני בביזנס הזה מגיל 18. אם בוחנים את החינוכית ברמת היעילות הכלכלית שלה ובלויאליות למערכת - הטלוויזיה החינוכית נמצאת במצב טוב מאוד".
הנוסטלגיה של הטלוויזיה החינוכית עבורו היא בסדר, אבל לא יותר מכך. הוא מתעקש להקרין שידורים חוזרים ואפילו בשחור-לבן של התוכניות הנפלאות מפעם ואפילו הצליח "להכריח" את בתו הקטנה לצפות ברגע עם דודלי ולגרום לה ליהנות מהצפייה בזה.
ספי ריבלין עבורו הוא גאון שהצליח להעביר מסר חינוכי בצורה חתרנית. קובלנץ רואה בו מודל לחיקוי של טלוויזיה חינוכית פלוס "פאן", כלשונו. אולם הוא אינו מתפשר על הפקות חדשות שיתנו נוכחות עכשווית למסר. לנגד עיניו מונח מודל שמשלב בין הבי-בי-סי הבריטית לפי-בי-סי, רשת השידור הציבורית האמריקנית.
במהלך דיון שהתקיים היום בוועדה לזכויות הילד של הכנסת, תיארו עמליה ועדי, שתי נערות בנות 12 וחצי מנהריה שצופות רק בטלוויזיה החינוכית, מיני-מחקר שעשו על שידורי ערוץ הילדים. הן תיארו את האופן בו מוצגים ילדים בערוץ, והדגישו את לבושן של הבנות - שמלות קצרות, חולצות בטן, עקבים גבוהים, גופיות ומחשופים שמבליטים את השסע של הציצי, כלשונן. הבנות מדברות בקול צפצפני ושמות סימני שאלה בכל משפט, עם אוצר מילים דל. הבנים צועקים ונובחים ולא מדברים בקול רגיל. מכות, כאפות, דחיפות ואגרופים היו חלק מהשיח הגברי. בנים הימרו, גנבו וזלזלו בבנות, שהוצגו כחושניות, מסכנות ופחדניות. השתיים לא הבינו מדוע שידור בערוץ הילדים אינו יכול לעבור בלי שתהיה בו הטרדה מילולית של הורים ומורים.
בימים אלה נשקל הפורמט העתידי בו תפעל הטלוויזיה החינוכית. הרוח החדשה שמנשבת מכיוונו של קובלנץ דוחפת את השידור הציבורי החינוכי צעד קדימה והופכת אותו ראוי לשמו.
