לפי ידיעות בעיתונות ממשלת ישראל חתמה, בוושינגטון, על הסכם להנחת צינור ממפרץ אילת לים המלח לצורך הצלת ים המלח. ייתכן שיש חשיבות אקולוגית וכלכלית לצינור אך מדוע מנעה הממשלה דיון ציבורי פתוח בהשלכות המדיניות והאקולוגיות של הפרויקט?
ככל הנראה הסיבה היא המוקש הפלשתיני שבתוך ההסכם. לפי העיתונות, הפלשתינים הם שותפים לחתימה על ההסכם. משמעות הדבר היא שממשלת ישראל, בלחץ השושבין האמריקני, במו ידיה מעניקה מעמד מדיני-כלכלי-משפטי לפלשתינים בים המלח. ובכן, ים המלח הוא חלק מן השידרה המזרחית של ארץ ישראל. תנאי הכרחי, אף שלא מספיק, לקיומה של המדינה היהודית בכל רחבי ארץ ישראל לאורך ימים, בכוחות עצמה, ובלי תלות בחסדי זרים, היא קיומה של ריבונות מלאה ובלעדית לאורך כל השידרה המזרחית מצפון הגולן ועד אילת. כל פרצה בשידרה המזרחית חושפת אותנו לסכנות מן המזרח.
הרעיון הבסיסי, שעלה לראשונה בדברי יגאל אלון המנוח בממשלה עוד בחודש יוני 1967 ופותח ובוסס על-ידי פרופ' אברהם וכמן המנוח, אבי תוכנית "השידרה הכפולה", מבוסס על העובדה הפשוטה שאין קיום אסטרטגי עצמאי למדינה צרה. לכן יהיה אשר יהיה ההסדר המדיני בגב ההר ביהודה ושומרון, רק רצף ריבוני בלעדי של ישראל במורדות המזרחיים של גב ההר המרכזי לכל אורך המדינה ובקעת הירדן והערבה, כולל ים המלח, יאפשרו קיום ישראלי עצמאי בעולם הסוער של המזרח התיכון לאורך ימים.
והנה במקום לפתח את האזור ולהחיל בו ריבונות, כנראה שממשלת ישראל התפתתה לנקוב חור גס ומסוכן באפשרות ליצור שלמות של ריבונות שעל ישראל להחיל בשידרה המזרחית. דווקא בימים שממזרח לנו מתבסס רצף איסלמי ללא גבולות וללא מדינות, דווקא בתקופה שבה אי הוודאות לגבי השכנים שלנו ממזרח הולכת ומתעצמת, עובדה המחייבת אותנו למשנה דבקות בשלמות השידרה המזרחית שהיא חומת המגן המדינית והצבאית שלנו ממזרח, נעשה צעד המסכן את עתידנו.
כנראה שממשלת ישראל מודעת לאווילות שבצעד זה ולכן הסתירה אותו. עצם ההסתרה היא הודאה בחומרת הצעד. מדוע נעשה הדבר? ברור שיש כאן לחץ אמריקני אבל כנראה שיש גם פיתוי כספי. הבנק העולמי יממן את הפרויקט והאנטישמיים דבקים בטקטיקה של שידול היהודים להתאבדות באמצעות פיתוי כספי. ההסכם הזה הוא תקדים מסוכן ולכן כל מי שעתיד המפעל הציוני יקר לליבו כדאי שישמיע בכל דרך אפשרית דרישה לבטל את ההסכם ולחתום על הסכם חדש שבו רק ממלכת ירדן תהיה השותפה לפרויקט.
