רבים מבעלי המוגבלויות בישראל נושאים בפיהם בקשה מהחברה הישראלית להנגיש את עצמה למענו כשהוא מהווה למעלה מעשרה אחוזים מהאוכלוסייה; במספרים זה נושק למיליון וחמש מאות אלף אנשים שמוכרים ברשויות המדינה כבעלי מגבלה מסוימת: פיזית, חושית, נפשית (נכון לשנת 2011).
מדינת ישראל היא יצרנית של בעלי מוגבלויות ואת זה ניתן להסיק מתוך מספר תאונות הדרכים שמתרחשות כאן חדשים לבקרים, בנוסף לזה ישנן גם פעולות איבה שגבו במשך השנים את איכות חייהם של עשרות ישראלים שלא ישובו עוד לחיים נורמטיביים ולבסוף הגורם שסוגר את הרשימה הוא הכשלים רפואיים שתורמים לא מעט ליציבותו של המספר המפחיד שבדרך כלל לא מגיע לזווית העין שלנו.
בשבוע הזה אירוע אחד יירשם בספרי ההיסטוריה, חבורה של עשרה אנשים המטפסים לפסגת הר הקילימג'רו, ביבשת אפריקה. אחת מפסגותיו מתנשאת לגובה 5,895 מטרים. המיוחד בחבורה הזו היא שכולם מתמודדים עם קשיים אך עם מאמץ רב הם מוכיחים כי יש ביכולתם לצלוח כל מכשול בדרך להשגת המטרה.
במילים אחרות אפשר להגיד שזו שאלה של בחירה איך להתבונן על החיים, זה המסר שעולה מתוך משלחת הטיפוס הזו. אנשים אשר למראית עין אינם מתמודדים עם קשיים, ספק אם יצליחו לסמן וי על אתגר כזה. ובכלל לכל אחד מאיתנו יש "שק" שהוא סוחב על גבו. השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לבחון עם עצמו היא האם לקחת את זה כנטל או דווקא למקום שאפשר להתפתח ממנו כדי לראות את הרגעים הקטנים שיש לחיים להציע עבורנו ואותם לחוקק על לוח ליבנו שילוו אותנו בהמשך הדרך.
לעתים מתקבל הרושם שלאנשים המתמודדים עם קשיים יש דרישה מצד החברה הסובבת אותם שהיא תנגיש את עצמה עבורם, תכיל אותם, אך האם זה באמת מה שיאפשר להם לחוש את מה שרובנו כמהים לו במשך רוב שנות חיינו? הרצון לחוש שייך? חלק מקבוצה? משהו גדול יותר? ובעיקר לדעת שאנחנו בעלי ערך עבור משהו אחר.
אותו הצורך שלהם שחברה תנגיש את עצמה עבורם הוא בקשה א-סימטרית, כי הם לא מזכירים כלל את העובדה שגם הם צריכים להצעיד את עצמם אל מקום של מפגש עם החברה, אם כל אחד מהם יתפשר מעט יהיה קל יותר להגיע למקום נכון, מפויס כזה שמותיר מאחור את כל המשקעים שנוצרו במשך שנים של תרעומת וכעס על רשויות המדינה שלא עושות מספיק כדי להפוך למקום בו לבעלי קשיים יהיה יותר נעים ונוח לחיות בתוכו.
לבסוף ניתן לומר בביטחון שהחברה הישראלית עשתה צעדים משמעותיים בשנים האחרונות בכדי לאפשר לאנשים המתמודדים עם קשיים לממש את עצמם ולהיות חלק אינטגרלי מהחברה. הדרך עוד ארוכה, רצופת מכשולים אך גם רגעים קסומים שאותם צריך לנצור להמשך אל עבר חיים מלאי משמעות. עמותת אתגרים שנוסדה בשנת 1995 ע"י קבוצת נכי צה"ל יזמה את הטיפוס על הר הקילמנג'רו ומוכיחה לכולנו שהרוח יכולה על הגוף ומה שצריך הוא רק למצוא את הדרך.
