עמיר פרץ כנראה שאיבד את הבושה מזמן, שהרי אחרת הוא היה משאיר את ההצהרה שה"תנועה" ומפלגת העבודה צריכות להתאחד, למישהו אחר ממפלגתו. כל זאת משום שכשעמיר פרץ מציע איחוד מיד כבר עולה חיוך על שיפתי השומע שמצפה לשמוע ממנו על הפילוג שיבוא אח"כ. לא מעט נציגים היו לכלאנתריזם בישראל אבל עמיר פרץ הוא האשף שלהם וראש לשועלים. יגאל הורובי'ץ, אמנון לין,
זלמן שובל, מרדכי בן פורת, יצחק פרץ,
אחמד טיבי,
עזמי בשארה,
משה דיין ואפילו שמואל תמיר ומשה סנה האגדיים יכולים היו לקבל אצלו שיעורי מקפצה בכיצד עורקים ממפלגה למפלגה וממחנה אחד למשנהו ועוד מתרצים זאת רעיונית ומסבירים לכולם שהם ורק הם נותרו הפוליטיקאים ה"עקרוניים".
האיש שצמח בשדרות הקטנה והרחוקה ובשנות ה-90 המוקדמות הוא סימל את ההבטחה הפוליטית של מפלגת העבודה כתשובה חברתית לפוליטיקאים החברתיים של הליכוד באותם הימים (
דוד לוי, דוד מגן,
שאול עמור,
מאיר שטרית,
משה קצב ואחרים), הפך עד מהרה לכלאנטריסט הקופץ ממפלגה אחת לרעותה והכל בשם ה"בעיה החברתית", שמסתבר ששמה הוא עמיר פרץ.
לאחר הימים הראשונים של פרץ כח"כ מהספסלים האחוריים במפלגת העבודה הוא עבר - בהנהגת חברו
חיים רמון, לפלג את המפלגה בבחירות ל"הסתדרות הכללית" בשנות ה-90, ואח"כ הקימו הללו את ההנהגה החדשה בהסתרות שכללה אותם, את מר"צ ולא להאמין - את ש"ס! אח"כ הוא חזר למפלגת העבודה אבל עד מהרה הוא יצא ל"דרך חדשה", שעבורו הפכה עד מהרה לדרך ישנה נושנה. הלה הקים את "עם אחד" - כתערובת של ימנים, שמאלנים, דתיים וחרדים וגם אנטי דתיים ושם הספיק להחליף ח"כים כמו
חיים כץ (שבנתיים עבר לליכוד...),
דוד טל החרדי שערק מש"ס ועוד גברת שנעלמה בנתיים מהנוף הפוליטי שלנו.
אח"כ הוא חזר למפלגת העבודה בזכות
שמעון פרס שאותו הוא מיהר להדיח מראשות המפלגה ועד מהרה הוא השתלט על מפלגת העבודה, שהפכה לגוייה. אח"כ הוא הודח מראשותה וכשהפסיד שוב לגב' יחימוביץ' ערק פרץ הפעם - ממש ברגע האחרון שלפני הבחירות האחרונות, ל"התנועה" של גב' לבני, עוד אחת כמותו. הנימוק שלו היה אז כי יו"ר העבודה עלולה להצטרף לאחר הבחירות לממשלת נתניהו, אבל מיד לאחר הבחירות היו אלה דווקא הוא וה"תנועה" שהצטרפו לנתניהו, ולאוו דווקא מפלגת העבודה ממנה הזהיר.
ועכשיו, כשהוא מריח כי מפלגת "התנועה" בדרך להתרסקות בבחירות הבאות ואילו מפלגת העבודה מתייצבת, הרי שהוא פתאום נזכר שבעצם כולם הינם גוף אחד וכך הוא מקווה לחזור ולהשתלט על המפלגה בה גדל, בה בגד, אותה כבש ואח"כ גם נטש.
התירוץ הרשמי של לבני, פרץ, מצנע, שטרית וחבריהם - לאיחוד עם העבודה, הוא שבעצם עם היבחרו של יצחק הרצוג לראשה הרי שמבחינה מדינית אין יותר הבדלים. אבל לעניות דעתי אם הרצוג באמתלא מחפש לעצמו צרות ואם מפלגת העבודה באמת הולכת לקראת ייצובה הרי שהייתי מייעץ להם להשאיר את ה"תנועה" לאנחות ולתת לפליטי הפליטים הללו לגווע פוליטית, שאם לאוו הרי שלבני ופרץ עוד ישלחו את הרצוג לגמלאות מוקדמות ואת מפלגת העבודה הם יקברו סופית.
