האם אירן היא רציונלית או לא? פרופ' ישראל אומן, זוכה פרס נובל על מחקריו בתורת המשחקים, טורח להבהיר מדי פעם בתקשורת, כי רציונליות אינה קשורה למטרה שהצבת לעצמך, אלא לאופן שבו פועלים להשגתה. כלומר, אין זה משנה אם המטרה היא להקים עסק חדש, להגיע לירח, לפתח פצצת אטום או לבצע השמדת עם. השאלה אם הגורם המבקש להשיג את המטרה הוא רציונלי או לא רלוונטית רק לתהליך השגתן של אותן מטרות, ובכלל זה שיקולים של עלות ותועלת, ניהול סיכונים, חישובי היתכנות והסתברויות או הערכות של התפתחות תרחישים בדרך.
לא כולם נצמדים להגדרה זו. גורמים בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית סבורים כי אירן מעולם לא תפעל להשמדת ישראל בנשק גרעיני משום שזהו צעד מטורף, בלתי רציונלי. כתבות ב
ידיעות אחרונות מציגות את אירן כמדינה מודרנית, ארץ הג'ינס והאייפונים. מדינה כזו, עולה מהכתבות, אינה פועלת להשמיד עמים אחרים בנשק להשמדה המונית. השינוי קרוב. אפשר להיות רגועים. כנראה לא שמעו בידיעות אחרונות על המשיחיות הקיצונית החומייניסטית ("שיבת המהדי" והשלטת השיעה בכל העולם) או על כך שכדי לפנות דרך לצבא, שלחו משמרות המהפכה ילדים אירניים במלחמת אירן-עירק להתפוצץ בשדות מוקשים בתמורה למקום בגן עדן.
אף אחת מן האפשרויות אינה מבשרת טובות ח"כ לשעבר, פרופ'
יצחק בן-ישראל (קדימה), טען בשעתו במאמר כי אירן מכלכלת את צעדיה בהתאם למגבלות בשטח ויחסי הכוחות, ויודעת, לאור זאת, לסגת מכוונות מקוריות. המאמר אומנם תואם את ההגדרה האקדמית לרציונליות, אך משתמע ממנו כי אירן היא רציונלית גם במטרותיה, כלומר, לא תשאף לתקיפה גרעינית כיעד משום שהיא רציונלית בהתנהלותה. הדעת לא נתונה לכך שהתנהלות רציונלית כתהליך אינה סותרת יעדים מיתולוגיים, בלתי-אנושיים.
ברוך לשם קבע לפני ימים אחדים במאמר בידיעות אחרונות כי "מדינות שנתפסו כלא-רציונליות, כמו סין ו
קוריאה הצפונית, הפכו לכאלו לאחר שהשיגו נשק גרעיני". יכול להיות שהוא צודק, אך גם הוא מתבלבל בין התהליך והיעד. הוא משליך מהתהליך הרציונלי על האידיאולוגיה הפונדמנטליסטית, ואינו טורח להתעכב על האפשרות שאם שיקולי עלות-תועלת ייטו לטובת משטר האיותאללה, יש סבירות גבוהה שהוא לא יהסס להוציא לפועל גם יעדים מטורפים (כפי שעשה עד כה בפעילות טרור באמצעות שליחים ברחבי העולם).
ניכר מכל אלה, כי במערב נוטים להיתלות בתהליך הרציונלי כהוכחה לכך שמשטרי טרור אינם מתכוונים להצהרות פורעניות, מחרידות ברצינותן (כמו "נמחה את ישראל מהמפה"). אך הגיעה העת לתת את הדעת לכך שמשטרים טוטליטריים מוכווני אידיאולוגיה פנאטית נוטים להתקדם באופן רציונלי גם למטרות לא רציונליות. היטלר שלח מאות רכבות עמוסות ביהודים למחנות השמדה. מדוע? הרי הוא נזקק לרכבות ולכוח האדם במחנות לטובת המאמץ המלחמתי. אך מבחינתו, זה היה מאמץ מתבקש לטובת הגשמת שלטון הגזע הארי. לשם כך נערכו ועידות (החשובה שבהן "ואנזה"), תכנונים וחישובי כמויות גז לכל מחנה. החזון היה מפלצתי, והדרך להגשמתו הייתה מחושבת.
סטלין העריך לכל אורך שנות ה-30' כי בשנים הקרובות תפרוץ מלחמה עולמית. הוא נערך לכך דיפלומטית ותעמולתית והנהיג תוכניות חומש כדי להדביק את הפער החימושי-תעשייתי מול המערב. זה לא מנע ממנו לחסל בסיטונות את רוב מערך-הקצונה של הצבא האדום בחשד לחוסר נאמנות. התוצאה הייתה קרטוע במלחמת החורף מול פינלנד וקריסה מול הוורמאכט במבצע ברברוסה. אומנם במקרה זה, הטיהורים לא נבעו מתהליך מושכל, אלא מטירוף מערכות ופרנויות אישיות של סטלין. אבל זוהי דוגמה לחוסר רציונליות גם בתהליך, שאף הוא מאפיין של משטרים טוטליטריים ושיש להביא אותו בחשבון.
אז האם אירן היא רציונלית או לא? אם נשליך מהדוגמאות הללו לימינו, אף אחת מן האפשרויות אינה מבשרת טובות. אם אירן אינה רציונלית ותהיה מוכנה להקריב מיליונים מאזרחיה לקדם את חזון אחרית-הימים השיעי - אבדנו. ואם אירן רציונלית - גם אבדנו. הלא, כפי שראינו, תהליך רציונלי מסווה את האסטרטגיה-רבתי בסגנון גוג ומגוג שההיגיון המערבי אינו תופס. ואז נותר לשליטי אירן רק לבחון את הסיכונים, לחשב את סיכויי השרידות מול תגובת הנגד הפוטנציאלית ולבחור דרך פעולה מועדפת להגשמת האידיאולוגיה - שטנית ככל שתהיה.
האם בעבר ממשלות נפלו בפח של אותה תדמית רציונלית מדומה שהייתה להם ביחס למשטרים טוטליטריים פנאטיים? התשובה היא: כן. במשך כל תקופת שלטונה של ממשלת צ'מברלין, התייחסו תומכי מדיניות-הפיוס להיטלר כאל אדם רציונלי (או כ"תבוני", sensible, בלשון התקופה). גם כשהפר היטלר את "הסכם מינכן", כבש את צ'כוסלובקיה והצהיר על תביעותיו הטריטוריאליות מפולין, עדיין התעקשו הפייסנים להאמין שיהיה מוכן להגיע לפשרה בנדון. "היטלר אינו טיפש כפי שכמה אנשים היסטריים עושים ממנו", הצהיר אז צ'מברלין, "ויהיה מוכן להתפשר, כל עוד ייעשה הדבר מבלי שיחוש שהושפל". ואכן, למרות הרצחנות הטבועה בו, ולמרות התקפי הזעם והנרקיסיזם שאפיינו אותו, השכיל היטלר, לפחות בשלבי המלחמה הראשונים, לכלכל את צעדיו בדרך ליעד הבלתי נתפס של "טיהור העולם מהזוהמה היהודית". למשל, כדי להימנע מחזית כפולה נגד גרמניה, הוא חתם על הסכם אי-לוחמה עם ברית-המועצות ("ריבנטרופ-מולוטוב"). בדיעבד, ניתן היה להרתיע את היטלר מלפלוש לפולין באמצעות ברית צבאית של המעצמות נגדו. אך זה לא נעשה, ויחסי הכוחות, התנאים האסטרטגיים והשיקולים הרציונליים בדרך למימוש התכלית ה"לא-רציונלית" היו לטובתו.
במערב נוטים להיתלות בתהליך הרציונלי כהוכחה לכך שמשטרי טרור אינם מתכוונים להצהרות פורעניות (כמו "נמחה את ישראל מהמפה"). אלא שמשטרים טוטליטריים מכווני אידיאולוגיה פנאטית נוטים לקדם באופן רציונלי גם מטרות לא רציונליות.
