פרופ' קלאודיה סניק מאוניברסיטת סורבון בפריז פרסמה לאחרונה מאמר שעורר מחשבה ועניין רב וזכה לציטוטים ובפרסומים בעיתונות הכתובה והמשודרת. במאמר טוענת סניק כי הצרפתים סובלים ממועקה נפשית ודיכאון יותר מעמים אחרים וקושרת את הסיבות לדיכאון גם למערכת החינוך ולאי שליטה בשפה האנגלית. להלן ראיון שערכתי עמה:
ש. האם תוכלי לשתף אותנו בפרטי המחקר שהתפרסם לאחרונה אודות אושרם של הצרפתים? לכאורה, מתקיימים בצרפת כל התנאים לחיים מאושרים, מדוע בכל זאת אינם מאושרים?
ת. גם אני הופתעתי לגלות זאת, ערכתי מחקר מקיף בנושא הקשר בין אושר להכנסה כספית. כאשר ערכתי השוואה בין הנתונים במדינות שונות הסתבר לי שהצרפתים פחות מרוצים באופן משמעותי ועקבי מתושבי מדינות אירופה האחרות. מאחר שכבר מאז שנות ה-70 קיימים נתונים המלמדים על מידת האושר ושביעות הרצון של אזרחים מחייהם בסיס הנתונים שלנו היה גדול יותר.
היות שמדובר במחקר כמותי יכולנו להצביע על מסקנות כמותיות ברורות. מצאנו כי הצרפתים מרוצים ב-20 אחוזים פחות מתושבי מדינות אירופה מבחינות רבות, מסגנון החיים ורמת החיים, מהכנסתם הכספית, רמת החינוך, תוחלת החיים ושאר פרמטרים. ניסינו להבין מדוע הצרפתים מדוכאים יותר מאחרים למרות שחיים במדינה כה מפותחת ועשירה מבחינה תרבות, אדריכלות, טבע, קולינריה, מדע, זכויות אדם, אמנות, ספרות שירה קולנוע, מדינה אטרקטיבית ומעניינת.
כדי לעמוד על הסיבות לתופעות אלה ניסיתי לעמוד על גורמים רציונליים שיסבירו את התופעה תוך נטרול השפעת גורמים אישיים כמו נישואין הורות וזוגיות, אופי העבודה וסיפוק מהעבודה, הכנסה כספית וגורמים אישיים נוספים.
גם לאחר שנטרלנו את כל הגורמים הללו והשווינו לתושבי מדינות אחרות באירופה מסתבר שהצרפתים מצויים כמעט בתחתית סולם האושר. בפורטוגל התושבים מאושרים עוד פחות אך אין לשכוח שבמדינה זו רמת החיים נמוכה הרבה יותר מרמת החיים בצרפת.
ש. האם תופעת היעדר האושר בצרפת זוהתה רק לאחרונה?
כבר ב-2002 סקרים הצביעו על פסימיזם עמוק בקרב הצרפתים. כבר אז אמונתם הרווחת הייתה כי "לגבי רוב האנשים במדינה המצב הולך ונעשה יותר גרוע" או "קשה לקוות לטוב לגבי עתיד העולם". בנוסף להצהרות ניתן לראות בצריכה גבוהה יחסית של תרופות פסיכו אקטיביות.
כאשר התחלתי את עבודתי בתחום זה הנחתי כי ניתן לתלות את הגורמים הבסיסיים למצב הרוח הירוד של הצרפתים ואת ההבדלים בינם לבין תושבי מדינות אחרות במצב הכלכלי והפוליטי של כל מדינה.
מחקרים העוסקים ב"מדד האושר בעולם" מלמדים כי רמת מצב רוח מושפעת מרמת אבטלה, מחלות, עוני ושאר גורמים ההופכים את בני האדם לעצובים יותר. בקבוצות מסוימות בצרפת אכן קיימות בעיות אבטלה לאורך תקופה ארוכה. אולם, למרות רמת העושר במדינה, הצרפתים מאושרים פחות מרוב תושבי מדינות מערב אירופה. אם הגורמים לדכדוך היו המצב הפוליטי והכלכלי הרי שגם מהגרים שהגיעו מארצות אחרות ובחרו להתיישב בצרפת היו שותפים לתופעת "רמת האושר הנמוך" אולם המציאות מלמדת שפני הדברים אינם כך. גם מהגרים לצרפת אשר הגיעו לצרפת כילדים מתחת לגיל 10 ולמדו בבתי ספר צרפתיים שייכים לקבוצת הצרפתים הבלתי מרוצים.
מצאנו כי הסיבות המרכזיות להיעדר האושר אינן מצויות בנסיבות החיים בצרפת אלא משהו במנטאליות הצרפתית. נראה שסיבת היעדר האושר מצויה דווקא בחיים בצרפת, בלהיות צרפתי. הגעתי למסקנה זו לאחר שבדקתי את עמדת של גולים צרפתים. יש משהו בקרב בן התרבות הצרפתית הגורמת לחוסר אושר גם הוא מתגורר מחוץ לגבולות צרפת.
היעדר האושר או הימצאותו הוא סוגיה המאתגרת את החוקרים בעיקר גם שמחקרים החל משנות ה-70 הראו על קיומן של קבוצות אוכלוסין באמריקה הלטינית ובסקנדינביה שמאפיינות במדד אושר גבוה לעומת רמת אושר נמוכה בארצות קומוניסטיות לשעבר. אני סבורה כי ישנם גורמים מעבר לכסף, פוליטיקה ובריאות המשפיעים על רמת האושר של הפרט. גורמים קבועים אך בלתי מוחשיים כגון מנטליות ותרבות ולאו-דווקא בגורמים הניתנים למדידה בקלות.
האם תוכלי להצביע הסבר לתופעת הדיכאון המדוברת?
הסבר אפשרי אחד הוא שמערכת בתי הספר הצרפתית תובעת מכל תלמידיה להצטיין כדי להגיע בהמשך למוסדות לימוד איכותיים, גם אם לא יתקבלו למוסדות הלימוד הטובים ביותר עליהם להגיע לפחות לרמת לימוד סטנדרטית. ברור ששיטת לימוד כזו אינה יוצרת בקרב התלמידים ביטחון עצמי ואינה מביאה לבניית הערכה עצמית גבוהה. מחקרים העוסקים בתחושת הרווחה הפנימית מלמדים כי מידת של בני האדם תלויה, בין השאר, בשאלה האם הצליחו להגיע לרמת הביצועים שהציבו לעצמם. הצרפתים, כך נראה, לומדים להציב לעצמם סטנדרטים גבוהים.
יתכן כי יסוד הצבת הסטנדרטים הגבוהים נעוץ בתודעה ההיסטורית הצרפתית ובתחושה כי הינם שייכים לעם "דגול" (Grandeur) וכי השתייכותם לעם שהוא "מעצמת תרבות" היא השתייכות תובענית מבחינת הסטנדרטים שהיא מציבה. ייתכן שאלו חיים מאתגרים אך בוודאי שאין אלה חיים המביאים לאושר. אם הצרפתים רוצים להיות גם מאושרים עליהם להוריד מרמת הציפיות שקיבלו על עצמם.
סיבה נוספת אפשרית להסברת הדיכאון הלאומי היא העובדה הצרפתים אינם מדברים אנגלית, אנו חיים בעולם גלובלי, כל העולם מתכתב ומדבר אנגלית המהווה למעשה את שפת העולם. בארצות רבות באירופה התושבים מדברים יותר משפה אחת. אם אתה מוגבל בעשיית שימוש בשפה גלובלית כאנגלית אתה מרגיש שחייך מוגבלים ואתה מסוגל להתקשר רק עם דוברי צרפתית.